"רחשי לב ודברי חיבה והוקרה, שיש עמי לומר לחברי לנשק, ואשר כולם ראויים להם, איש-איש כפועלו, אוצר אני בקרבי. אך ייאמר הדבר לכולם, כחבורה לוחמת ויוצרת, כי היה הפלמ"ח חיל הרצון הטוב. כל לוחם עשה כמיטב יכולתו, 'בלי כניעה, בלי רתיעה, ובמסירות נפש' - כדבר שבועת האמונים." (מתוך מאמר מאת יגאל אלון, "צבא הרצון הטוב", הקדמה ל"אלבום הפלמ"ח", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1959, עמודים ז'-ח').

הספר "יגאל אלון: אביב חֶלדו", ביוגרפיה אודות יגאל אלון, מאת ההיסטוריונית אניטה שפירא הוא ספר מצוין. אלון, כבן למשפחת איכרים בכפר תבור ב-1937 סיים את בית הספר החקלאי כדורי ליד כפר תבור.באותה השנה הצטרף לקיבוץ גינוסר ולפלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. ב1941 היה אלון ממייסדי הפלמ"ח. ב-1942 נקרא להיות ראש מבצעי של התוכנית הסורית שמטרתה הייתה לארגן מתוך שיתוף פעולה עם הצבא הבריטי מחתרת שתפקידה לחבל בדרכים ובמתקנים בעלי ערך צבאי במקרה של התקדמות גרמנית בסוריה לשם מילוי תפקיד זה שהה מספר חודשים בסוריה. בשנת 1943 התמנה אלון לסגן מפקד הפלמ"ח והשתתף בתיכנון פעולותיו. בשנים 1945 -1948 היה מפקד הפלמ"ח .עם הקמתו של צה"ל נתמנה בו אלון כאלוף ועם פירוק הפלמ"ח באוגוסט 1948 נתמנה כמפקד חזית הדרום. אלון הנלחם בכל חלקי הארץ בכל צבאות הערבים (הצבא הסורי הלגיון הערבי של ירדן והצבא המצרי) וכן השתמש בשיטות מלחמה שונות ומגוונות – מלחמה זעירה בגליל העליון המזרחי, מלחמה סדירה באיזור המרכז ומלחמה בחזית רחבה נגד כוחות גדולים של המצרים. כשהסתיימה ההתקפה שהביאה את צבא ישראל אל האדמת האוייב במיבצע של כיבוש דרום הנגב ואילת הצליח אלון לנתק את האויב עוד קודם שפרצו הקרבות העיקריים ממקורות כוחות ואספקתו ולהכריעו על ידי תנועות איגוף.

יגאל אלון היה פנומן. גאון צבאי אמיתי (וחשוב להבין זאת) למרות שהיה למעשה חסר כל הכשרה אמיתית בתחום זולת קורס מ"כים ובמלחמת העצמאות פיקד על אגדי כוחות גדולים במיומנות מרשימה (וצריך כשבוחנים את תיפקודו יותר מרק לקחת בחשבון שלא היה לו שום ידע איך עושים זאת והוא אף לא פיקד בלחימה על פלוגה בסד"כ מלא קודם לכן) ובהצלחה גדולה. די אם נזכיר את כיבוש הנגב בסדרת מבצעים מרשימה או את מבצע יפתח לכיבוש הגליל המזרחי עליו אמר: "נחרט בזכרוני 'מבצע יפתח' כמיוחד במינו דווקא בשל הצורך באמצעים מיוחדים במינים בסיטואציות במיוחדות במינן." אלון היווה בעבור בני הדור ההוא סמל ומופת באישיותו. לא בכדי נהג לומר: "הרי רכוש אין לי, והון אין לי, הנכס הגדול ביותר שיש לי הם חברי." ספר כתוב היטב, שהינו תוצאה של מחקר מעמיק המשמש אנדרטה כתובה למופת אישיותו של האיש שהיה מן הבולטים שבדור הנפילים והגיע כמעט. מומלץ בחום רב!!!

קשה לקריאה. רציתי לדעת מי היה יגאל אלון-תמיד שמעתי את שמו- כרחוב ולאחרונה ראיתי אותו מדבר בראיון שהיה אתו-וראיתי אדם
מנומס ונחמד-שונה מרוב הפוליטיקאים שמלאים בעצמם.
רכשתי את הספר הזה- בתקווה ללמוד על חייו ועל הפלמ"ח. הספר מיגע לדעתי- יבש- פשוט פרטים יבשים .
כיף שמערבים דמיון-מה אמר וחשב הגיבור-כפי שהיטיבה לעשות דבורה עומר למשל בביוגרפיות שכתבה על הרצל ובן גוריון.
חמש פעמים ניסיתי לקרא,להיכנס טפשוט הזכיר לי את לימודי הציונות ששנאתי.יבש,משעמם.
מצד שאני אני קרא ספר שכתב יגאל אלון ז"ל בעצמו-וכיף לקרא-נראה שהיה איש נבון מאוד עם ראיה רחבה .
אלה שבעינהם זה ספר טוב- כניראה שטעמינו שונה לגמרי.

את יגאל אלון אני מכיר כלוחם השלום. כהוגה ויוזם "תוכנית אלון" שהיא המסד לתפיסת שתי המדינות לשני העמים, כיוזם "מסיבות האביב" של הקיום המשותף בגינוסר. כמי שאמר ש"דור שיחדל להאמין בשלום, יחמיץ אותו כשההזדמנות תקרא בפניו".

הקריאה בספר מירכבה לי מאוד את הדמות. ההיכרות עם אלון הלוחם, שלא היסס ליזום, לדחוף ולבצע פקודות גירוש (ברמלה, בבאר שבע) מתוך תפיסות פרגמטיות של ביטחון וגם של דמוגרפיה. מתוך רצון לייצר הכרעה ממשית, שלאחריה תהיה המדינה העברית בארץ חלק בלתי מעורער מהנוף ותוכל להשתלב בבניית המזרח התיכון (על פני תפיסות שביקשו ומבקשות לשמר את הסכסוך "על אש קטנה", ושלנצח נאכל חרב) אדם שגדל עם ובסביבת ערבים בשנות ה-30 של המאה הקודמת, וספג מהם את התרבות הים תיכונית על הטוב ועל הרע שבה, ואף אימץ בנעוריו את תפיסתם על נקמת דם כתפיסה לגיטימית לכוחות המגן העבריים. על התבגרות נפשית ופוליטית.

למרות הצביטה שהדבר יוצר בלב אני מתקשה לשפוט את תפקידו ההסטורי בשיפוט דיכוטומי. דווקא מתוך ההיכרות המורכבת יותר עם הדמות ועם תהליכי השינוי שעברה, מתחזקת אצלי התובנה שאין ביטחון לישראל זולת חתירה ממשית לשלום של קיום משותף עם שכנינו. ושהתעצמות הגזענות בישראל היא נגע רע המסכן הן את הקיום המוסרי והן את זכות הקיום שלנו בארץ הזו.

טוב! כמו כל מה שהיא כותבת (נחום ז.)