הספר עוסק בתקופת השואה.... 2 חברי ילדות של מלי.. שאהבו אותה מחזרים אחריה אחרי ששמעו אותה מקריינת ברדיו....והם מנסים להחזיר עטרה ליושנה... הסופרת משתמשת במשפטים ובמילים בשפה זרה.. ושוכחת שלא כל אחד מבין את השפה... סופרת שמכבדת את עצמה.. אמורה לתת תרגום לאותן מילים ומשפטים שהיא משתמשת בהם במהלך הסיפור... כפי שעושים ונהוג לעשות בדרך כלל...למעט זאת.. הספר בסדר... סיפור מעניין... קריא.. אדרג אותו ב-4 כוכבים...

זה לא ספר וואוו .
בחורה בת 48 שדרנית רדיו לא נשואה.
הסופר מתאר את מהלך חייה,ואת פרשת המאהבים שהיו לה,
האמת לקראת הסוף הרגשתי סוג של עצב על הבחורה שנתנה לחיים שלה להתבזבז סתם.

ספריה של ליזי דורון הם ממבט זכרונות וראיית עולם של דור שני לשואה ,אשר גדל בשכונת פריפריה , הדור הראשון שבא משם תלוש, חרד, לא מאמין בחיים ,ומנסה לגונן באופן נחרץ על ילדיהם-הדור השני, באופנים שמגיעים לחנק , אבסורד,פחד,ושתיקה בקרב הדור השני.בספר הזה יש בו את כל האלמנטים הנל. מאחר וקראתי לפני כן את ספרה האחרון "אנחנו עוד נפגש " שהינו ספרה הכי ביוגרפי של המחברת,גליתי כל כך הרבה קווי ממשק בין הספרים בציור הדמויות ,הסביבה,השכונה,והגעגועים לילדות של אז. מי שאהב עת ספרה האחרון יכול לאהוב במידה רבה את ספרה זה

לא העלילה עצמה אלא דווקא הפרספקטיבה של דור שני לשואה היא זו שיוצרת עניין.
לא חובה אבל אם מזדמן - אפשרי.

הרחוק.ספר נחמד שדרנית רדיו פרובוקטיבית שמשדרת לילה אחד שיר מסוים שמחזיר אליה שני גברים מן העבר