ספרים גרועים זאת אכזבה, זה ברור. אבל גם ספרים טובים יכולים לאכזב בטווח הרחוק, ולמה? כי כל סופר בינוני חושב שהוא יכול לקחת את המרכיבים של הצלחה וליצור מהם עוד ספר איכותי. כשקראתי את "בעקבות שרלמאן" נזכרתי בצופן דה וינצ'י, ולא סתם. כמו שאלון הזכיר בביקורת על אותו סופר לפני שבוע וכמו שחשבתי אחרי ספר אחר שקראתי, נדמה שההצלחה של דן בראון סיפקה לנו בעיקר המון מותחנים גרועים עם אוריינטציה ספק היסטורית ספק מיתית והמון קשקושים.

"בעקבות שרלמאן" סובל משתי הבעיות העיקריות שכל ספר נוטה אליהן, ובמיוחד ספרים מסוג זה: עלילה לא אמינה וכתיבה לא מתאימה.
העלילה באמת לא ברורה: קוטון מאלון רוצה לדעת מה עלה בגורל אביו, מפקד צוללת בחיל הים, ומחליט לצאת לגלות את האמת מאחורי הטיוח הממשלתי כביכול. עד כאן בסדר, אלא שאז, באיזו קפיצה לא ברורה, הוא מחליט להצטרף למשפחה גרמנית אקס-נאצית מסוכסכת שעסוקה בלחפש את ירושתו הרוחנית של אביה הנעלם. מה הירושה אתם שואלים? ובכן, עירוב הזוי כלשהו של קרל הגדול (שרלמאן, כפי שנהוג לקרוא לו באירופה וגם בספר), מיתולוגיה נאצית פיקטיבית ועם קדמוני רב יכולות שהיה או לא היה. כל אלה אמורים להימצא באנטרקטיקה והמאמצים כביכול מכוונים לשם. אלא שהספר חייב גם למלא את משבצת תעלולי השלטון האמריקאי נוסח דיוויד באלדאצ'י והוסיף תסבוכת שכוללת קצין מושחת, רוצח שכיר ושלל יועצים עם נאמנות מוטלת בספק. לאורך כל הספר לא הצלחתי להבין, שלא לומר להשתכנע, למה מהלך כלשהו הוא נחוץ ומה הוסיפה עוד דמות, עוד רצח ועוד כנסיה מהמאה ה11. עם כל העומס הזה לא היה בכלל טעם לנסות להבין את הטענה ההיסטורית על תרבות קדומה ומפותחת במיוחד שאנחנו לא יודעים עליה דבר.
אם העלילה היתה בלגן, הכתיבה היתה קלישאתית עד גיחוך. משפטים קצרים, פיסוק דרמטי, ציורים מסתוריים והעברות נושאים בלי סיבה מוצדקת. הניסיון ליצור דרמה מלאכותית היה כ"כ צורם לעין שאי אפשר היה להתרכז בתוכן. תוסיפו לזה את העובדה שבכל שלב בספר יש שלושה זוגות של בן ובת במרדף אחרי משהו ותבינו שאין שום סיכוי לפענח מי נגד מי ולמה.

אחרי שקראתי את נמסיס המעולה, שלוקח עלילה קטנה- שוד בנק בעיר נורווגית- והופך אותו למלאכת מחשבת של עלילה, פיתולים, כתיבה ומתח, האכזבה מספר כזה היא אפילו יותר גדולה. מה לעשות, לא כולם דן בראון, ואם מרוב שאתה מחפש להקיף הכל יצרת ספר כ"כ ארוך ומתיש- עשה טובה ותניח לנו.

מתכון לספר בישול, או לבישול ספר "מתח".

א. קח מספר עובדות היסטוריות מוכחות.שלב אותם באתרים גאוגרפים/היסטורים יפים ומיוחדים.
ב. שלב אותם במספר אגדות/ השערות מצוצות מהאצבע.
ג. הוסף לזה כוחות חזקים שלקורא יש נטיה לחשוב שהם יכולים להיות רעים (כנסיה, אירגוני ביון, אירגוני פשע או אירגונים לא רשמיים כמו הבונים החופשיים).
ד. הוסך לזה אדם ישר וצדיק, שלפעמים נתקל במקרה באוצר/תופעה משונה או סתם תופעה מיוחדת.
ה. ה"רעים" מאורגנים ויודעים על פעילות האדם הישר בכל רגע.
ו. יש לו אנשים שעוזרים לו מהאירגון הרע.
ז. יש כמובן יפהפיה, שהיא קשורה לענין או/ו מאוהבת בגיבור.
עכשיו..
ח. מירדף, רצח כל פרק שלישי (אסור שירצח הגיבור או אלו הקרובים לו מאוד).
ז. הטוב בסוף מנצח ומפוצה על סיבלו.
ח. הרעים מוענשים.
ט. האהבה מנצחת (ברמז או בגלוי).

הספר הזה בנוי במתכונת זו.
אלמלא אני אוהב היסטוריה ולמדתי גאולוגיה,ועסקתי בפיתוח מערכות , אולי לא הייתי מגלה את הטיפשות שבספר.
א. לא היה כל ארוע גאולוגי מתקופת קרל הגדול שיגרום למידע להגיע מתחת לקרח באנטרקטיקה.
ב. לא יבנו צוללת כל כך רשלנית מבחינה טכנולוגית ביודעין.
ג. עושים כאן עוול איום לאדמירל ריקובר , אבי תוכנית הצוללות הגרעיניות.
חוץ מזה הספר בינוני עם השטיקים של תאריך ושעה בכל פרק כך שבקריאתו אתה צריך יומן ממוחשב, לוח גאנט ופרט ( תכנון פרוייקטים), כדי לדעת מה קרה ומתי.

ספר מתח והיסטורי מעניין, נושא הספר העוסק בטביעת צוללת באוקינוס האטלנטי שיצאה למשימה סודית מאוד מעניין, מומלץ.

ספר מתח כמעט זהה בגרעין העלילה לספרו של קלייב קאסלר "גילוי אטלנטיס". תעדובת עם ארומה משובחת של צוללות, נאצים, ארכיאולוגיה פרה-הסטורית, שורשי הציויליזציה, אנטארקטיקה, ספרים מסתוריים וסוכן חשאי אחד עם בעיות אישיות. כל מה שצריך לצלילת עומק ספרותית של כמה שעות טובות. אגב כל הסיפורים האלה של קשר בין הנאצים לבסיסים באנטארקטיקה, ארגון המחקר האנתרופולוגי של ראש הגסטפו היינריך הימלר - אננרבה Ahnenerbe , ומבצעי המחקר האמריקניים "קפיצת דרך" ו"טחנת רוח", מעוררים סקרנות רבה, ענין להעמיק בו ותמיהות מטרידות. לא מעט חומר על כך נמצא ברשת. פרק חשוב של השלמת המחבר בסוף הספר מבהיר מה אמיתי ומה בדיוני בסיפור העלילה.

ספר סביר מינוס. טוב לטיסות ארוכות ומשעממות. שרלמאן מופיע בספר באיזכורים קצרים מאד ועם הקשר היסטורי בעייתי מאד. זה לא רומן היסטורי וכספר מתח יש לו מעט קטעים טובים. הרוב - סביר ולא כל כך מותח. אם אין לכם משהו אחר לעשות - תקראו.
קראתי אותו עכשיו שוב והמסקנות שלי לא השתנו - אל תקראו אם אתם לא חייבים

ספר בינוני עד טוב עם כמה רעיונות יפים מאחוריו.
מומלץ, אבל בלי לחץ.

העלילה טובה ומותחת, אך עמוס בפרטי היסטורי, שלפעמים קצת מעיקים.

ספר מתח למי שאוהב הרוג בכל דף@!