ביקורת ספרותית על מותו של סוכן - סדרה לעיון וללימוד מאת ג'ואן תלוסון נורס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 בדצמבר, 2011
ע"י עמיר


אחד הספרים הכי יפים שקראתי השנה, מרגש, מרגיז, עצוב עד דמעות, מלא ביופי ובכאב.
עם פתיחת המחזה, אנו פוגשים את הדמות המרכזית, וילי לומאן, סוכן נוסע מזדקן, כשהוא מותש, על סף חוסר תפקוד, סובל מסניליות מתקדמת, שומע קולות מהעבר שמשבשים לו את תפיסת המציאות. השקרים שאותם טווה במאמצים רבים כל חייו, מתנפצים לו אחד אחרי השני בפניו, ורוחו שתמיד הייתה עליזה ותוססת, הולכת ונשברת.
במרכז המחזה ניצבים היחסים בין וילי לבנו ביף. הילד היפהפה והמוכשר, שגדל להיות כוכב כדורגל בתיכון, נערץ על ידי חבריו ופופולרי בקרב הנערות, הפך לגבר חסר מקצוע וחסר מטרה, נע ונד בין עבודות שונות, או בקיצור, כישלון. וילי שהעריץ את ביף בנעוריו, שנפח לו את האגו ללא הפסקה, שחזה לו עתיד של איש עסקים מצליח, לא מסוגל להתמודד עם המציאות. כל מפגש שלו עם ביף, הופך מיד לזירת התגוששות, שוב ושוב הוא מנסה להיתלות בשקר הגדול שביף שלו נועד לגדולות, מנסה לשכנע את ביף שעם קצת מאמץ מצידו חייו יעלו על המסלול הנכון, כי אין אדם שיוכל לעמוד בקסמיו של ביף.
את ארתור מילר אני זוכר מהמחזה "כולם היו בניי" שלמדתי לבגרות באנגלית. מה שזכרתי זה שאצל מילר לכל מלה, לכל משפט ולכל שם יש איזו משמעות נסתרת, וחצי מהעלילה מתחבאת בין השורות. וכך אנחנו רואים איך הוא פורם אט אט את רשת השקרים שנטוותה על ידי וילי בעזרתם של אשתו לינדה ובנו הצעיר הפי. כל דמות משנית מהווה איזו השתקפות מהעבר, שנועדה להעצים את תחושת הכישלון של וילי, ולהמחיש את הפער בין חלומות העבר לבין ההווה המאכזב. אחד הרגעים המרגשים במחזה, זה המפגש של וילי עם ברנארד, חבר ילדות של ביף שכנער תמיד חסה בצלו. וילי מכבד את ברנארד ומברך אותו, אבל אי אפשר שלא לחוש בתחושת החמיצות שלו אל מול הפער בין ברנארד המצליח לבין ביף הכושל.
יש ספרים קלסיים, שבהם אתה יכול ליהנות מהכתיבה היפה, מהעושר הלשוני, מרעיונות מעניינים וכן הלאה, אבל ברמה הרגשית אתה נשאר מנותק, בעיקר בגלל שהיצירה איבדה את הרלוונטיות שלה. זה לא המקרה כאן. "מותו של סוכן" מצליח לגעת ולרגש, גם בזכות הגאונות של מילר וגם בזכות העיסוק בנושא שתמיד יישאר רלוונטי, החלומות שאנו טווים סביב ילדינו, הגאווה העצומה שאנו חשים עם כל הישג פעוט שלהם, וההתמודדות הקשה עם חוסר היכולת של הילדים להגשים את כל התקוות שההורים תולים בהם.
מומלץ בחום. לדעתי זהו ספר חובה לכל הורה, ספר שאומר לנו לחיות במציאות ולא בחלומות, ולאהוב ולקבל את הילדים שלנו על יתרונותיהם וחסרונותיהם.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיר (לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
תודה יערה ברוכה הבאה לסימניה :-)
יערה טל (לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ההתנפצות הזו של האמת על דור ההמשך מול התקוות של דור ההורים היא כנראה מוטיב חוזר אצל מילר, אהבתי את כולם היו בני מהבגרות ובהחלט עשית לי חשק לקרוא את מותו של סוכן, ביקורת מצויינת, תודה
יפעת (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
אנחנו קראנו את All My Sons באנגלית. החובות משתנות מבי"ס לב"יס.
עמיר (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
קצת מוזר בעיניי שרק עשרים אנשים קראו ספר שהיה בתקופתי חובה לבגרות בספרות. כנראה שכל האחרים קראו את התקציר :-) תודה לכל מי שהגיב וכיכב.
עמיר (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
תודה אנקה :-) ספר שעוסק ביחסי הורים וילדים, בחלומות ואכזבות תמיד גורר אחריו מחשבות ותובנות שונות. בעיקר אם הוא כתוב טוב.
אנקה (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
עמיר ביקורת מרגשת ונוגעת ללב. ארתור מילר מחזאי גדול. וליעל: כמה שאת צודקת, להורים יותר קל לקבל את יתרונות+ חסרונות ילדיהם אבל להיפך קשה יותר. למרות, שלעניות דעתי ככל שה"ילד שהופך למבוגר" צריך להשלים ולקבל את ההורה/ים גם על חסרונותיו אחרת הוא לא יוכל להשלים עם עצמו. מין סגירת מעגל והשלמה. דברים אלו מבינים לפעמים לבד מהחיים מהנסיון. ותודה לעמיר ולך
שאפשר לנהל דיאלוגים חכמים ומלאי תובנות כאלו על נפש האדם כאן במסגרת חוות דעת על ספרים. תענוג.
עמיר (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
לעולם, המחזה עוסק גם בזה, ואני מסתבר קצת הזנחתי את הצד הזה בסקירה שלי. כל אחד שיסיק את המסקנות שלו מזה :-) תודה על השבחים :-)
עמיר (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
ליעל, יותר קל להגיד מאשר לעשות זה נכון כמעט בכל עניין. להורות יש הרבה מאד כללים שכמעט בלתי אפשריים לביצוע, מה שיוצר באופן בלתי נמנע משקעים של רגשות אשם. אבל חייבים לנסות. תודה על השבחים :-)
עולם (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה.
הצד השני הוא שבסופו של דבר גם הילדים צריכים לקבל את הוריהם, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. לעתים קרובות, כאשר הילדות וההתבגרות אינן מאושרות, נותרים משקעים כלפי ההורים. מי שמצליח להתגבר עליהם, יהיה בסופו של דבר שלם יותר גם עם עצמו. (כמובן, ישנם גם "מקרי קיצון" בהם הדבר לא ניתן.)
yaelhar (לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
יפה אמרת. אבל יותר קל להגיד (לאהוב ולקבל את הילדים שלנו על יתרונותיהם וחסרונותיהם) מאשר לעשות.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ