כשספר טוב מידי נגמר, ואיתו נקטעים גם חייה של דמות אהובה, אוטומטית תרצו לבכות.
או שתבכו.

זה כל כך עצוב, ומעצבן, אני רוצה עוד ספר, אני רוצה המשך, זה כזה לא פייר!!
יותר מידי דמויות נפרדו מאיתנו בספר הזה, והמוות בעקבות הפריצות של הלבנים רק מתגבר ורודף אחרי האינדיאנים.
כשקראתי את הספר, זה כבר היה יותר מידי, הייתי כל כך מבולבלת בין המציאותי לבדיוני, כבר לא ידעתי איפה אני עומדת, והייתה לי תהיה אם מכשפות באמת חיו.
אני יודעת שזה סיפור בדיוני... אבל... וואו.
זה היה יותר מידי אמיתי מכדי להיות מזויף.
אוף, למה לנו לא קורים דברים כאלה? הלוואי שיש דבר כזה על טבעי במסתובב אצלנו, ובעיקר שהוא יופיע יום אחד, נמאס לי לחכות ולהישאר בשגרה ישנה ומעצבנת.

הלוואי שהייתי יכולה להיפגש עם מרי.
היא אחת הדמויות שאני בטוחה שאני לא אשכח, הספר הזה יותר מידי מדהים מכדי לשכוח אותו, ושוב, אני לוקחת ספר ומסיימת אותו באותו היום שהתחלתי לקרוא אותו, היום השאלתי אותו מספריית בית הספר.
ספריית בית ספר, אני אוהבת אותך.

הכתיבה כל כך מעולה, מציאותית, מרגשת. כל העלילה הזאת בנויה בכל כך הרבה פירוט... והיא פשוט מושלמת. ולבסוף, הדמויות הן שלמות מהלכת.

הספר הזה כל כך מדהים, בא לי לבכות שאני כותבת את הביקורת, בעיקר כשאני נזכרת במתים.
כל כך עצוב להיפרד מדמויות שלמדת להכיר כל כך טוב, והכי מוזר, שאחרי הכל זה היה הרבה פחות עמודים מספרים שהיה לי עצוב להיפרד מהם, אבל פחות מהספר הזה.
כמה עמודים שני הספרים ביחד? חמש מאות? קצת יותר?

אז בזכות הקסם המדהים של הספר הזה, וגם הספר הקודם, אני בטוחה שהולמים את הסדרה חמישה כוכבים. לפחות מצידי.

בתור התחלה עלי לומר שהספר פשוט מצוין,

אני מודה שאהבתי את "מכשפה" קצת יותר אבל אני יודעת למה,
קודם כל הייתי מחשיבה את הספר הזה כיותר נוטה להיות ספר למבוגרים, בספר הקודם הייתה מרי נערה ותיארה את הדברים מנקודת מבט תמימה יותר איכשהו והתחמקה יותר משימוש במילים פחות הולמות לספר נוער , מרי כנערה במושבה האנגלית גם הרגישה הרבה פחות חופשיה כך שדברים כאלו נחסכו .

למרות מה שציינתי קודם אהבתי את הספר בשל הידע המרתק על האינדיאנים ונקודת המבט שנתן לי על האירועים - נקודת מבטם של האינדיאנים, דבר שהייתי מעוניינת מאוד לדעת מכיוון שמרבית הספרים , ספריי ההיסטוריה ומקורות המידע נכתבים בעדינות , בעיגול פינות ומנקודת מבטו של "האדם הלבן" .

תוך כדי קריאה למדתי לחבב את מרי ,מרתה ,רבקה,ג'ונה , טוביאס, עורבני, אפרים וכמובן שאת שועל שחור על אף היותם דמויות בדיוניות שמבוססות על מבנה התקופה ,הספר הקודם הראה לי את העגמומיות שבתקופה ואת כוחה של אמונה לעשות עוול וחטא לעומת הספר הזה שהראה את נקודת מבטם של האינדיאנים שהפכו זרים בארצם ,נחיתותן של הנשים והילדים ואכזריות המלחמה שלעולם לא תהיה זרה.

בסוף הספר בחלק של בתודות הסופרת אמרה שבתחילה רצתה לכתוב את הדברים הללו כספר אחד, ושינתה את דעתה בעקבות העורכת שלה, ואני שמחה על כך, מכיוון שאת שני הספרים ניתן לקרוא בפני עצמם בשל היותם שונים כל כך, מכל כך הרבה בחינות שאיחודם לספר אחד היה לוקח מקיסמם הייחודי .

בקיצור , ספרים מעניינים, מעוררי מחשבה ושאי אפשר להוריד מהם את העניים - מאוד ממולצים.

כבר היה לי את הספר אז למרות שהראשון בסדרה היה די מיותר המשכתי לקרוא. הספר השני יותר טוב מהראשון. הבדיה ההיסטורית מעניינת למרות שגם כאן סיפור הכיסוי תמים ופשטני. היחסים בין המינים מטופלים גם הם בצורה מגושמת. למרות זאת, העניין בתקופה היסטורית ובתרבות שכלל לא הכרתי מצדיקים קריאה. שלושה כוכבים מתוך חמישה.

כגודל הצפייה.... כך גודל ההנאה!! אין לי ספק שכושפתי והוקסמתי על ידי שני הספרים של הסופרת האדירה הזו .(מכשפה וקוסמת למרות שקוסמת הוא בדיוני ואילו מכשפה הוא אמיתי) ואין לי מושג מה קרה שפספסתי אותם עד היום אבל , הם הגיעו בעיתוי מושלם ... עשוי בצורה מעולה !! ממליצה לכל אוהבי הספרים ההיסטוריים . כתיבה מעולה! ספר מרגש! ויוצא מין הכלל! סחף אותי אל שלהי המאה ה17 .

ממש הרגשתי חלק מהעלילה ונהנתי להכיר את הדמויות ולקרוא את הכתבים של חלק מהדמויות שנמצאו ...
הדמות המרכזית מרי , "עיני זאב" עשתה בחכמה כשהחביאה את הכתבים שלה בשמיכת הטלאים הזאת(בספר הראשון מכשפה) וכך הביאה לנו הצצה אל סיפורה המרתק שהתרחש מלפני 400 שנים
תודה לך מרי

בסוף הספר כותבת ריס "ולבסוף אני רוצה להודות לשרה אודדינה, העורכת שלי, על התמיכה ועל ההתלהבות שהפגינה, ועל כך שזיהתה שני ספרים במקום שבו ראיתי אני רק ספר אחד".
יש מקרים בהם צריך המחבר לדבוק בדרכו - וזה אחד מהם. ספר ההמשך (קוסמת) איננו עומד ברמה של הספר המקורי (מכשפה) וזוכה אצלי ל2 כוכבים לעומת חמישה.

ספר טוב לא אהבתי את השמות של הדמויות בספר אבל לא ידעתי מה היה בגורלה של ציפור מנומרת הבת של מרי וזה פשוט ספר פנטזיה עם מלא מלחמה והמכשפה היא פשוט קוסמת ואגנס היא פשוט דמות קסומה ליופיה

אהבתי את הספר הזה, הספר הקודם היה מעט יותר טוב, אך אני חושבת שזה יותר קשור לעובדה שהוא נכתב כמו יומן, היה משהו בכתיבה ההיא שהיה מושך יותר מאשר הכתיבה של הספר הזה אשר היה מבלבל מידי פעם במעבריו בין סיפורה של אגנס והמשך סיפורה של מרי.
אם כי, אני חייבת להודות שאני שמחה שספר זה נכתב משום שבאמת רציתי לדעת איך הסתיים סיפורה של מרי.

וואו. כל-כך הרבה יותר טוב מהראשון!
הספר הזה יותר מעניין דווקא בגלל שהוא לא בדיוק ולא תמיד מנקודת המבט של מרי. היה לי עצוב שהוא נגמר...

הלכתי לספרייה כדי למצוא את הספר הקודם של זה (מכשפה) אבל לא היה שם לא חשוב אבל הספר הזה הוא טוב ומרתק יש בו קטעים היסטוריים ועצובים בין ארצות אירופה לבין האינדיאנים של צפון אמריקה קצת הייתי בסימן שאלה מה קרה לבת של מרי ציפור מנומרת שהלכה ונעלמה ולעורבני בעלה של מרי שהוצא להורג על ידי האנגליים אבל בקיצור קצת מבלבל אותי בין אגנס למרי אבל אגנס מרתקת מתמיד שנכנסה לנעליה של מרי אבל לא אהבתי