בחרתי לקרוא את "ארץ ברית" סיפרה של עפרה ישועה-לייט פשוט מתוך סקרנות, בגלל מי שכתבה אותו. לא שזה אומר הרבה
אבל בימי ילדותי הרחוקה הייתה עפרה בת כיתתי, בבית הספר א.ד גורדון שנקרא גם בית חינוך בצפון (הישן של תל אביב).
בית ספר יוצא דופן, שהיה כבר אז "שמורת טבע" של מה שנקרא פעם "זרם העובדים" בחינוך, (שכבר בוטל אז). שיטת הלימוד בו שמה דגש על העניין החברתי, (ולא על ציונים) ודמתה מאוד ללימוד בבית ספר של קיבוץ...
זהו איננו ספר של סיפרות יפה אלא ספר פובליציסטי. כותרת המשנה שלו אומרת: "מדוע אין לישראלים מדינה דמוקרטית חילונית". ובכן לאחר שקראתי את הספר נדמה לי שהשאלה הזו נשארת פתוחה מכמה היבטים: קודם כל כי אינני בטוח שההנחה הבסיסית הזו, שממנה יוצא הספר, שישראל איננה מדינה דמוקרטית, היא עצמה נכונה... אבל גם בהנחה שהיא נכונה איננו מקבלים תשובה שהיא משנה סדורה ובעצם נשארים ללא תשובה ברורה... כי התשובות שאותן מנסה הספר לתת מעורבות באלף עניינים אחרים מרתקים כשלעצמם. עפרה היא עיתונאית לשעבר וזה מאוד ניכר בספר, כי התוצאה היא סלט מרתק שמערב אפיזודות ביוגרפיות חובקות עולם של המחברת וקריאות ביותר - - עפרה חייתה תקופות מסוימות באירופה וארה"ב - ובספר האפיזודות הללו מעורבות בהשקפת העולם שלה ובדעותיה המוצקות, שבישראל הנוכחית נקראות "שמאלניות קיצוניות". יקצר פה המצע מלתאר את הכל בתמצית, אבל בין השאר, לדעתה אחד משורשי הרע במדינה היא העובדה שהרוב החילוני העצום שהיה קיים במדינת ישראל שהוקמה ע"י הציונות (שהייתה תנועה מהפכנית חילונית מיסודה) - נתן בסופו-של-דבר למיעוט החרדי-דתי להשתלט על חלקים משמעותיים מחייו בנוסף להשפעה הנרחבת וההולכת וגדלה של הדת בכל ההוויה שלנו. גם האופי הבסיסי של היהדות שמקשה מראש על גויים להסתפח אליה (בניגוד כמובן לנצרות והאיסלאם...) כך שלדעתה, אין אפשרות אמיתית למי שאיננו יהודי "טהור" לחיות כאן כאזרח שווה זכויות. וגם כי יש סתירה מהותית בהגדרתה של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית"...
כל הדיון הזה יכול היה להיות אקדמי, תיאורטי ומשעמם למדי. אבל עפרה מערבת אותנו בפרטי חייה, בסוג של אוטוביוגרפיה... למשל בעובדה שהיא בת "מעורבת" של אב תימני ואם אשכנזיה ובת של צברים שחייה וגדלה בסביבה אשכנזית, שהסתכלה בחשד על צירוף כזה... עם תיאורים כנים ומרתקים של קרובי משפחתה "משני הצדדים" ועוד עניינים רבים נוספים ואפיזודות שקרו לה בעולם הגדול עם או בלי קשר לדיון שממנו מתחיל הספר... כך שבסופו של דבר התוצאה היא חיבור מאוד קריא ומרתק לקריאה, גם אם דיעותיך בענייני הפלסטינאים למשל שונות לחלוטין מדיעותיה...

ספר קליל ונחמד, אך בקריאה שניה ושלישית, מדובר באחד הספרים הכי קשים לקריאה. אכזבה מן המדינה ומן האומה שכשלה בבניית הבית הלאומי החילוני.
מומלץ ביותר!