ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 26 בנובמבר, 2011
ע"י מירב
ע"י מירב
על פניו, גארו הוא ספר גימיק. כלומר, קראנו את "מותחן הכבשים"- גלנקיל, נהננו, צחקנו, אהבנו יותר או פחות- והניסיון ליצור "מותחן כבשים ועיזים" נראה מטופש.
ובכן לאוני סוואן עשתה זאת היטב, והגימיק הופך פשוט לדרך חדשה לספר סיפור.
בגארו עדר הכבשים המוכר נודד, כפי שהובטח לו בסוף הספר הקודם, לאירופה ומשתקע באחו של טירה עתיקה בצרפת. אולם החיים האידאלים, בהם "שדות ירוקים והמוני עצי תפוחים" מופרים בשרשרת של תקריות מוזרות ואף מפחידות למדי. הכבשים שלנו, מנוסות כבר בפתרון תעלומות רצח, יוצאות לפתור את התעלומה בסיוע כמה עיזים מהאחו השכן. הדרך לפתרון מסובכת כמובן, כשהכבשים מתקשות להבין את בני האדם והאנשים מתקשים להבין אלה את אלה.
הכבשים הן כל הכבשים המוכרות מגלנקיל, וכמה מהן מקבלות יותר תשומת לב מאשר בספר הקודם, וטוב שכך. החוויה בגלנקיל חישלה אותן ללא ספק, והן חכמות יותר, נועזות יותר ומורכבות יותר. העיזים, כמו שכבר ציינו פה, הן האתנחתא הקומית והסיבה למעשה שבשבילה היה שווה לכתוב ספר נוסף. הן סקרניות, אמיצות, פלספניות ובלתי צפויות. מה הפלא שהכבשים שלנו, שככלות הכל הן עדיין חיות העדר שיוצאות להרפתקה בקריאות "חציר!" קוראות להן "משוגעות".
התעלומה שהכבשים והעיזים פותרות מורכבת למדי ומערבת מספר רב של דמויות (שאנחנו מקבלים לעיתים גם את זווית הראיה הבלעדית שלהן) והיא מתבררת סופית למעשה רק בעמודים האחרונים ממש. הספר לא טורח להציג לנו שנית את הכבשים אלא מניח שאנחנו מכירים אותן כבר ונותן להם עומק נוסף, מה שמאפשר לקורא להתחבר אליהן ולדאוג להן משל היו דמויות אנושיות ממש.
התחלת הספר אמנם איטית ומוזרה במקצת, אבל שווה להשקיע ולהתמיד. רוב הספר מקסים, משעשע, מצחיק, מלא בשאלות פילוסופיות שנדונות בתמימות מקסימה וזוויות מבט מרעננות על חייהם המוזרים של בני האדם.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
