המפץ הקטןבני ברבש0ספרון נחמד, יש בו את אותו הומור טוב ומחודד של ברבש , אך חסר בו העומק של ״ מי פרסט סוני" . כלומר לברבש היה רעיון יפה אך הוא לא ממש הספיק לו לרומאן שלם.
כל ההתחלותג'ון מקגרגור4יופי של ספר, כל כך רגיש ויפה. מומלץ בחום. ושוב, מה עושה סוד בתוך ובין אנשים שאוהבים זה את זה וכיצד בבואנו להגן על מי שאנחנו אוהבים , אנחנו לפעמים פוגעים בו. אם כמות הדמעות שהזלתי משולה לאיכות הספר, אז זה בין הטובים שקראתי לאחרונה.
חמשת רבעי התפוזג'ואן האריס2את הסרט ״שוקולד״ ראית לפחות שלוש פעמים בין היתר גם בגלל יופייה האין סופי של ג׳ולייט בינוש. אבל אין ספק שיש לסופרת כישרון לספר סיפור טוב,מרגש,מכאיב ואימתי מאד .גם בספר הזה לאוכל יש מקום חשוב ביותר למרות שככל שהמלחמה מתמשכת כך יש פחות ופחות ממנו. האוכל הוא כמובן הרבה יותר מאוכל בלבד, הוא גם תחליף לאהבה במיוחד לאהבת אם.
קרוב להפליא ורועש להחרידג'ונתן ספרן פויר3אני אהבתי. גם את "הכל מואר" אהבתי. זה לא אומר שלספר אין חסרונות- כמו גם לג'ונתן פויר בעצמו- אבל הוא נשוי לנקול קראוס המדהימה, ( "בית גדול", "תולדות האהבה" , "אדם נכנס לחדר") ולכן אני סולחת לו וגם לספר על כל חסרונותיו. ובפניה ישירה- ג'ונתן סופר פוייר- נא לכתוב ספר חדש- ולא על צימחונות!
מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונותג'וזף הלר1אין מספיק סופרלטיבים להלל את הספר הזה. התרגוש חדש ומשובח גם הוא. מי שלא קרא או רוצה לחדד את זכרונו ואת בלוטות ההומור הציני שלו שיקרא!
החדר הכחולז'ורז' סימנון1הספר כתוב היטב ובזכות התרגום החדש אין כל קושי לקרוא ספר שנכתב בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת
כולם אוהבים את דורהאהוד עין-גיל1יותר מידי עובדות היסטוריות ופחות מידי עלילה. אין ספק שעין-גיל הוא אדם אינטיליגנטי ומלומד, אבל רומן אינו הזירה להוכיח זאת. זה לא ספר היסטוריה. יש מקום לעובודת היסטוריות אם הן חלק מחוויותיו ואישיותו של הגיבור אבל ככה דפים שלמים של סקירה מורחבת על ההיסטוריה של המאה העשרים- משעמם.
העיר והביתנטליה גינצבורג1ספר סתמי לחלוטין. כל גיבוריו הם אנטיגיבורים שחיים, מתאהבים, יולדים ילדים ומפרקים משפחות או מתים ממש בלי סיבה ובאופן סתמי ביותר.סתם
כל השמותז'וזה סאראמאגו1את רוצה לצלול למבוך בין חיים למתים, ולחפש אישה שקיימת רק על הנייר?כל השמות – ז'וזה סאראמאגומשמעות והיגיון אף פעם לא היו אותו דבר.עלילה:בעיר אנונימית בשלהי המאה העשרים, פקיד זוטר מחפש אישה אבודה.משקל: בינונימניעים את הסיפור: בעיקר דמויות, פחות עלילה, בקושי רקעדמויות מעוררות: השתקפות-פנימית, דריכות-עמומה, סקרנות-חולנית, היקשרות-טראגיתוייב: מהורהר, רודף, מלנכוליטון: רהוט, רשמי, שנוןאלגוריה שקטה ועמוקה על זהות ובדידות. בירוקרטיה אפרורית הופכת למסע קיומי של חיפוש עצמי.אהבתי מאודקול ספרותי לירי, אירוני ועדין; חמימות ושנינות בעולם עגמומי; תחביב שנראה בהתחלה שולי וזעיר, תופס נפח רגשי בהדרגה.אבל כדאי שתדעיקצב הסיפור איטי ומתפתל, ולא תמצאי דיאלוג ברור או עלילה קצבית. הסיפור קצר, אבל דורש ריכוז.בקיצור:משל פילוסופי קפקאי מופלא, מלא ניואנסים דקים, על בדידות מודרנית, על זהות אנושית ועל משמעות. איך אפשר שלא להמליץ על זה?עוד על הספר: אנטומיה של סיפור - כל השמות https://atazur.co.il/but_beautiful/%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa/
כל השמותז'וזה סאראמאגו8הפתיע אותי עד מאוד, מדובר דווקא באחד הישנים שלו ולא החדשים אשר זוכים לתשבוחות בראש חוצות. קשה שלא לחוש הזדהות עם הפקיד הבודד(ז'וזה- כשמו של המחבר) שנע ונד בין ספריית החיים לספריית המתים, מעין משל קטלוגי ויבשושי על הקיום שלנו. המסע שלו אחר אותה אישה שלא הכיר, שמתה בנסיבות מסתוריות, חייו חסרי התועלת בהיררכיה של פקידים. (מזכיר את גוגול במובן הזה) הוא אחת הדמויות שובות הלב ביותר שקראתי בספרות בכלל. הספר נכתב בירידה מדויקת לפרטים, בשפה שבה דבר אינו מובן מאליו, בנבירה כואבת למעמקי נפשו ולסטטיסטיקה הקיומית הבלתי נגמרת של המוות הנוגס בחיים, הנערם במדפים על גבי מדפים ולא נותן מנוחה. אם תקדישו סבלנות בתחילה, תכנסו למצברוח הנכון ולאט לאט תתחילו להתמכר ולגמוע עמודים ברצף.
כל השמותז'וזה סאראמאגו7ספר שנותן ביטוי לאובססיה של חיפוש המופיעה לה באקראי. בסופו של מסע החיפוש,גיבור הספר מוצא את מבוקשו,אך אין בכך להשקיט ולהרגיע את דעתו ואת יצר החיפוש. הוא לפתע נטען בסוללת חיפוש חדשה ומתחיל שוב את המסע.הדבר עשוי ללמד על כך שההרגל וההתמכרות האובססית לעניין מסויים משכיחים את המטרה המרכזית, ומה שהיה בגדר אמצעי נעשה תכלית העיקרית. בנוסף אפשר לומר שהעניין שהאדם מוצא בעולם גלום בעצם השאיפה להשיג את המטרה.ברם ברגע שכבר המטרה מושגת היא הופכת להיות דבר משני ולא רלבנטי, ומכאן הצורך בחידוש של החיפוש.
כל השמותז'וזה סאראמאגו6זה שהספר מקורי מאוד, לא מפתיע את מי שמכיר את סרמאגו. זה שכתוב בשנינות ובשפה מיוחדת גם לא מפתיע. אז מה שמפתיע הן ההתרחשויות בספר, אחת אחרי השנייה, שמביאות את הפקיד השמרן, המשעמם והשקוע עמוק בתוך בדידותו להשתנות לחלוטין , "להתפרע", לשבור את כל המוסכמות, ולהגיע (ואולי גם להביא את הקורא), לתובנות די עמוקות. בניית הדמות , כל כך טובה, שבסופו של דבר אהבתי אותו,הזדהתי עםהבן אדם הכל כך בודד הזה, עם כל השיגיונות שלו. לפעמים לוקה סרמאגו בברברנות יתר, ובה לא מעט קלישאות ואמרות משומשות (אולי זאת הדמות שלו?) ולפעמים זה הפריע לי במהלך הקריאה עד שאמרתי, די! אבל הספר הזה חכם מאוד , בעיניי, אפילו יותר טוב מ"על העיוורון"
כל השמותז'וזה סאראמאגו0אין מה להשוות לעל העיוורון אך מומלץ להישאר איתו עד הסוף..הסגנון הוא אותו סגנון וגם בו אין שמות כמעט אך עדיין שווה לקרוא
כל השמותז'וזה סאראמאגו0עם כל הכבוד לחוכמת החיים של סאראמגו, ציפיתי למעט עלילה. משהו שילכד את אוסף התובנות בשקל שהוא מנסה למכור. אני חייב להודות, ההתחלה כבשה אותי. לעומת זאת, כאילו איבד כיוון אחרי כמה עשרות עמודים, הוא ממשיך לתאר מונולוגים פנימיים שלא מתקדמים לשום מקום ולא תורמים שום דבר. אותם מוטיבים ממשיכים לחפור בריקנותם בפעם המאה ואחת עד לאיבוד עניין מוחלט לקראת סוף הספר.
כל השמותז'וזה סאראמאגו0כמו ספרים אחרים של סאראמגו, גם כאן יש אדם בודד שחייו הם דוגמה לכוחות והמאוויים שגורמים לאנשים לפעול. ויש סביבו מערכת הירארכית ונוקשה שהיא התגלמות כל הקשיים שניצבים בפני אדם בדרך להגשמת רצונותיו ושאיפותיו היה לי מאוד קשה עם הספר הזה מסיבה אישית (או אישיותית?)- הגבר בודד כל כך, וכל מבוקשו בחיים כל כך קטן ועלוב- נשארתי עם מועקה הרבה אחרי שגמרתי לקרוא את הספר
כל השמותז'וזה סאראמאגו1אנטי גיבור אפור וקלאסי של סארמגו, היוצא להרפתקאות אחר חיפוש שמות בספר שלאיש בו אין שם. מהנה, קריא, מומלץ.