אלוהים, איזה ספר!
בהיר, נינוח, מרתק, תענוג אינטלקטואלי. בין אם החלום שלכם הוא להיות פילוסופים, או רק להרחיב את האופקים על כמה מהשאלות הגדולות של החיים, הספר הזה הוא בגדר חובה.
סקירה מהממת בעוצמתה של רעיונות מרכזיים בפילוסופיה, סקירה שהיא נגישה כשם שהיא עמוקה ומסקרנת, ובעיקר משאירה חשק עצום לעוד.
נקודת פתיחה לכל מי שמעוניין להבין פילוסופיה.

ספר מעניין, מנסה – לא יודע כמה מצליח, לדעתי לא כל כך – להציג בעיות פילוסופיות באופן פשוט לקורא. הנקודה הכי חשובה בספר לדעתי היא היכולת שלו להבהיר לקורא את הנקודה הבעייתית ב"אמונה"; המתח שנוצר בין אמונה בדבר מסויים לאהבת האמת, ואיך העדפת האמונה לפעמים עלולה לגרור למצבים קטסטרופלים.
אך הבעיה בספר היא בפרק שדן בקיומו של אלוהים. במובן זה שהוא לא מתמודד עם הטיעונים החזקים בתחום, אלא עם טיעונים שאפשר להזים, או הוזמו, על אף שבלקבורן הוא לא אתאיסט (בלקבורן למי שאינו יודע, לא מחשיב עצמו כ"אתאיסט" אלא כ"כופר". "אתאיסט" הוא אדם שקיבל הכרעה, יש לו אמונה – בזה שאין אלוהים. בעוד ש"כופר" הוא אדם שמוכן עקרונית להאמין בקיומו של אלוהים אם יוצגו לו טיעונים שישכנעו אותו).
הוא מתמודד עם טיעון הסיבה הראשונה – לקיומו של אלוהים – כשהוא מציג אותו באופן הבא: "לכל דבר יש סיבה", טיעון שבא להצדיק את סיומה של שרשרת הסיבתיות אצל "אלוהים", מסתיים עם סתירה בתוך עצמו כשהוא טוען לקיומו של דבר (אלוהים) ללא סיבה. אם אלוהים הוא הסיבה לכל הסיבות, ואלוהים הוא דבר (בהתאם לטיעון), אז מה הסיבה לקיומו של אלוהים?
הטיעון המוצג הוא טיעון שנושא בתוכו סתירה (מבחינה סימנטית), וזה נכון, אך אסכולות תיאולוגיות אחרות מציגות את הטיעון באופן אחר, יותר ברור ומשכנע. האשערים למשל (זרם באיסלאם) מציגים את הטיעון כשהם מציינים: הדרישה לסיבתיות מתקיימת כאשר יש אירוע/יצור/event; כשאין "אירוע" או יצור (אירוע שנוצר) אז למעשה אין דרישה לסיבה. לכן, אצלם הטיעון מנוסח באופן הבא: "לכל אירוע/יצור/event יש סיבה", ולא "לכל דבר יש סיבה", ומאחר ואלוהים זה לא יצור/אירוע/event אז לא דרושה סיבה להסביר איך הוא נוצר.
ההוכחה לקיומו של אלוהים בדרך כלל מוצגת כקבוצת טיעונים תיאלוגים שקשורים אחד בשני, כתיאוריה, כך שקשה להתמודד עם אחד מהם ולעזוב את השאר. הדיון בסוגיות כאלו מאוד מורכב ולא פשוט, אבל השורה התחתונה היא שבלקבורן, בניסיונו להזים את הטיעונים על קיומו של האל, אינו מתמודד עם הטיעונים החזקים בתחום.

ספר סמי עיוני - המחבר לקח על עצמו משימה לא פשוטה. להעביר במספר עמודים לא גדול את רוב עיקרי הפילוסופיה לשמה. אני לא יודע כיצד יגיב מי שחדש לחלוטין לתחום אך אני, שכבר חטאתי בנגיעות מסוימות, התקשיתי להבין מה בדיוק המחבר רוצה ממני. הרבה מושגים מסובכים מוזכרים בדרך אגבית ולאחר מכן נמצאים בשימוש שוטף תוך כדי הספר. לא הלך לי בקלות אבל כן גרם לי לחשוב (לא שאני יודע מה זה בדיוק לחשוב ולא בטוח שהמחבר באמת יודע).
אם מכירים את הדברים אזי הספר לא בהכרח יוסיף ואם לא מכירים אזי נתקשה להבין במה מדובר.
בכל זאת, לא בהכרח לא כדאי לקרוא - יתכן שיתווסף ידע מסוים ו/או יעורר סקרנות להעמיק באזור כזה או אחר (ויש הפניות למקומות הנכונים).

בקיצור, אפשר.