שווה מאוד. ממלץ מאוד.
מרתק ויפה. אומנם ארוך אז מצד אחד חיסרון - נמשך הרבה זמן קריאה, מצד שני יתרון - נמשך הרבה זמן קריאה.
כדאי לכם.

"אם נעמוד ככה, בלי לזוז," הציעה רוחמה, "יחשבו הפרפרים שאנחנו פרחים ויבואו אלינו. אחר כך נספור כמה פרפרים הצליחה כל אחת מאיתנו למשוך. כך נדע עם כמה בעלים נתחתן."
"אבל אפשר להתחתן רק עם בעל אחד," רטנה רשל, שתמיד הייתה במצב רוח רע ותמיד רצתה להיות צודקת.
"הפרפרים יקבעו לנו עם כמה בעלים תתחתן כל אחת מאיתנו," חזרה רוחמה על הרעיון וביקשה מכולן לעמוד בשורה, זו בצד זו, לעצום עיניים ולחשוב שהן פרחים...כשפתחו את עיניהן ספרו ארבעה פרפרים גדולים ומרהיבים שהתחבטו בשערותיה הסבוכות (של רוזה).
"את תינשאי לארבעה גברים," פסקה רוחמה, וניגשה אליה כשבשערותיה שלה לכוד פרפר אפור עלוב מראה, המנסה להשתחרר מאחיזתה בחבטות כנפיים יגעות. על ראשה של רשל מצאו פרפר צבעוני אחד, ואילו ראשה של רותי היה חף מפרפרים...

כך, ברעיון של רגע, בעת שהיו מוקפות בגשם של פרפרים, הציעה רוחמה ו"קבעה את גורלן" שלה ושל שלוש חברותיה - רוזה, רשל ורות.
הסיפור מתחיל עם ימיה הראשונים של המדינה, והוא על חייהן של משפחות, שנכנסו לבתים שערביי ירושלים נטשו וברחו מהם. לאורך כל הסאגה אנו מקבלים "עירוי תמידי" של אמונות תפלות, פולחן מתים והרבה מנהגים- שהיו נפוצים בשנים ההן, המסופרים בהמון חן וקורטוב של הומור שנלווה אליהם, ומתובלות בהרבה הגזמות הנחוצות לדרמתיות, אך לא מעבר לכך.
בספר הרבה קטעים משעשעים ואביא אחדים מהם:
כמו הקול המיוחד שמשמיע ילד בצמיחתו בלילה ש"אי אפשר להסביר, צריך לשמוע."...ואם גדלים במהירות, אז כל הדיירים בבניין שומעים זאת...
סיפור סולם יעקב, (בעמודים 220 ו-221) שאין שני לו.
הסבר מנומק ומעניין כיצד רואים וחשים את השנה בגילאים שונים של החיים (עמוד 296).

ועוד סיפורים מקסימים, שזכורים לרבים מאיתנו מילדותם.
זהו סיפורה של רוזה - היפה בנשים, המנסה להילחם ב"נבואת הפרפרים" של רוחמה חברתה, בעת שחייה הסוערים לא בדיוק עומדים לצידה.
נהניתי.

במקרה נתגלגל לידי ספר זה. בהיתי בו, הפכתי מצד לצד, חוככת בדעתי, האם יש מצב שקראתי בעבר ספר זה? מעניין שלא צוין בשום מקום בספר את שנת ההוצאה(1998), כדי להנציח את אקטואליותו? באמת לא חשוב, בסך הכל המעיישה שהיא די יפה. הסיפור למרות נפתוליותו איננו "משהו", וגם לא ממש עובד עקב היותה של הדמות הראשית די חיוורת, מותירה רושם של חסרת חוט שדרה, אולי הוא אבד בין משמניה הרבים...
ובכל זאת מה יש לנו כאן? סיפור שכתוב בעברית מעולה, בשפה שהולכת ונעלמת ממקומותינו, וחבל שכך הוא... אז אפשר עוד להתענג על הספרים שנותרו לקריאה ברמה כזאת. לכשעצמי התחלתי לתהות די הרבה, אם לא הייתה זאת תוצאה של הפיכת בתי הוצאה לסוג של בתי חרושת לספרים היוצרים תבניות, גם כשהתבניות הן מוצלחות טבעי שאנו נתהה, האם זה באמת לטובה? ואסביר למה כוונת דברי.

לאחרונה בדקתי אפשרות להוציא ספר בעצמי, ותוך כדי גישושים גיליתי מה עובר על הספר מיום שיוצא מחזקת המחבר בדרך אל הקהל, כמה וכמה אנשים שעובדים על "ליטושו ותיקונו והתאמתו לקהל היעד, כמה הולך לאיבוד בדרך אין איש יודע. שמתי לב שעסקה בעריכה צרויה שלו ועוד עורכת נוספת. אין טוענת לכך שהעריכה הזיקה לספר, הרי איני יודעת מה היה קודם, מכל מקום התוצאה טובה, אבל קראתי ספר נוסף שערכה צרויה שלו, והנה נראה לי שכאילו שני הספרים נכתבו על ידי אותו סופר, במקרה מדובר כאן בספר של רם אורן.

אז העורכים באים עם כוונה טובה, בדרך לאבדון...
ובכל זאת אני ממליצה על הספר למי שלא קרא ולמי שמחפש ריח של ישראליות טבולה בהיסטוריה של המדינה.
היו לה דברים יותר טובים לשפרה הורן, קראתי בעבר, ויש כאלו שעוד לא קראתי.

את שפרה הורן הכרתי מהספר "ארבע אמהות" שממש התאהבתי בו ובגלל זה לקחתי לקרוא גם את הספר הזה.
אין ספק שיש לשפרה הורן כתיבה מדהימה, זורמת, ציורית מאוד ומלאת פנטזיה וקסם.
שני הספרים שלה שקראתי מתרחשים בעיקר בישראל של תחילת המדינה, שנות החמישים ככה, בירושלים בעיקר. כל התיאורים שלה מאוד ציוריים, מלאי קסם ופנטזיה ואהבתי את סגנון הכתיבה הזה מאוד, נהניתי מהספר מכך שהדמות הראשית היא לא צפויה, בקטעים העצובים בכיתי (כשההורים שלה באים מלאי כל טוב לארץ בספינה כדי לחתן אותה והם טובעים).
מעניין העיסוק שלה בנושאים כואבים אבל היא לא מתעכבת עליהם "וחופרת", מה שנקרא, אלא מזכירה, מספרת, לא שופטת אף אחד, נותנת לנו להחליט. אני מדברת על העיסוק בניצולי שואה, השמנה, דימוי גוף האישה לפי הדמות הראשית ולפי כל הסביבה, המלחמה בקום המדינה ועל לקיחת שטחים שהיו של ערבים וכנ"ל להיפך ("בכל מקום יש ילדה שישנה במיטה של ילדה אחרת, שישנה במיטה של ילדה אחרת וככה זה בעולם"), כל אלה מוזכרים מבלי להיכנס לפוליטיקיה, מה נכון או לא וזה היופי כאן.
מומלץ ביותר!!!

הספר לא לטעמי. הספר עוסק בהרבה סיפורי מעשיות וכל תיאוריו מוגזמים.
קראתי כ- 50 עמודים ובהחלט הספיק לי להבין שהספר לא לטעמי.
הספר עוסק עיסוק רב מידי באוכל, רוזה הילדה אוכלת ואוכלת ומחביאה מזון מתחת למזרן,
מישה שחי את זיכרונות השואה גם הוא אוכל ומחביא מיני מזונות,
אך תיאורי רעבונו המוגבר של יוסף התינוק והאבסתו בחלב על ידי מיניקות רבות
ולבסוף על ידי גדיים - שבר אותי...

ספר טוב,מסוג הספרים שגורמים לך לחשוב אחרת.צורת הכתיבה מאוד מטאפורית עדינה והעלילה עסיסית משאירה טעם לעוד ועוד...

מוזר שאין אפילו חוות דעת אחת על ספר נפלא כל כך.
האמת שהגעתי אליו מאד מאוחר, רק עכשיו קראתי אותו. היתה לי תחושה תמיד שזה רחוק ממני, לא יודעת אפילו למה אבל כל כך הופתעתי מכתיבה מדהימה, אומנותית ויפה. ממש אהבתי.
ספר מיוחד במינו, מכניס אותך לעולם שלרוב אין בו שום חלק ששייך לחייך האמיתיים ומצד שני כולך שם. תחושת הכישוף הכל כך אמיתית, האמונות התפלות, השורשיות, ירושלים שאני לא מכירה - כל אלו הופכים לך את הבטן.
נהנתי מאוד. מומלץ מאוד מבחינתי, קסום בעיניי.

סיפורה של רוזה היפה בנשים משכונת קטמון בירושלים.
אישה גדולת מימדים, אישה חזקה, אף גבר אינו יכול לעמוד בקסמיה.
הסיפור מימיה הראשונים של המדינה כאשר הערבים ברחו מבתיהם ואת מקומם תפסו היהודים.
ישנם קטעים מצחיקים וגם משעשעים, אמונות תפלות, מנהגים, דרמתיות.
ספר מקסים כל מילה מיותרת.
ממליצה החום.

ספר מרתק וסוחף,רוזה היפה בנשים ותהפוכות חייה,
על ירושליים ,על אמונות ומיסטיקה....
מומלץ

זיוה תירוש