ב 1935 נחקקו חוקי נירנברג, ששללו את זכויות האזרח והקניין ממי שאינו עונה להגדרה של "גרמני" דהיינו מיהודים. באותה תקופה עוד לא קרו כל הדברים המפלצתיים עליהם אנחנו חושבים כשאנחנו אומרים "שואה". באותה תקופה היו "רק" החוקים האלה, שאיפשרו לכל יזם נאצי להרוויח מהמצב: "להסביר" לבעלי הרכוש היהודים את עובדות החיים: עליכם להעביר את רכושכם אלי (בלי תמורה או בתמורה אפסית) כי אסור לכם להחזיק בו. מצד שני רשות הכספים הנאצית דרשה להנות בלעדית משימוש בכספי הגזילה, כך שהיזמים האמיצים נאלצו למצוא פיתרון יצירתי שיעקוף את רשות הכספים.

כריסטיאן פון דיטפורט הוא היסטוריון כמו גיבורו, שטכלמן. אלא שנראה שפון דיטפורט הוא היסטוריון מוצלח יותר מגיבורו: הוא פירסם ספרים רבים הקשורים בפוליטיקה והיסטוריה, בעוד שגיבורו מתקשה לכתוב את עבודת הפוסט-דוקטורט שתקנה לו קביעות באקדמיה ורווחה כלכלית. הוא כבר אינו צעיר ומבטיח, בעל דימוי עצמי נמוך, מוח חד ובדידות חברתית. שורשי הסיפור ופתרון התעלומה נמצאים בעבר האפל של גרמניה.

הספר מעניין מאד - לא רק כסיפור מתח, אלא כסיפורה של גרמניה בעבר ובהווה, על השתיקה הגדולה במשפחות הגרמניות שהשאלה "מה עשית במלחמה?" רובצת כענן, ללא מלים, ודומה לשתיקה שיש בחלק ממשפחות הניצולים שלא מדברים על מה שקרה אז.
התמונה על הכריכה - מלאך מוכתם בדם - מבטאת היטב את המסר בסיפור. והערת הסופר בסוף הספר, ש"אולי לא היה צורך להמציא (את הדמויות) אילו חשפו רשויות הכספים הגרמניות את מסמכיהן מתקופת הרייך השלישי לבחינת הציבור" אומרת (כמעט) הכל.

ספר נחמד, אבל לא כזה ששוה להשקיע בו זמן- עדיף מותחן אחר...