ביקורת ספרותית על דרך צ'רינג קרוס 84 מאת הלן האנף
ספר טוב

---

כמו רבים וטובים נהגתי לעקם את האף כששמעתי על "רומן מכתבים". יש משהו פשוט מדי, פשטני, בטכניקה הזו: צריך הפוגה קומית? נכניס מכתב משעשע. צריך להבהיר איזו תעלומה ברקע ? נכניס דמות חדשה שתספק פרטים רעננים . יש משהו מקוטע בקריאה הזו, כשחשוב לבדוק מהיכן ומתי נשלח המכתב ולהתחבר כל פעם מחדש לקולו של הכותב הרלוונטי.

לא אהבתי את "קופסא שחורה", לא סיימתי את "שלך סנדרו" וזכור לי במעורפל שדווקא התרשמתי לטובה מ"יחסים מסוכנים", אותו קראתי מזמן בעקבות הסרט (הגירסה עם גלן קלוז, מישל פייפר וג'ון מלקוביץ' הפתיין) אבל זה ממש לא גרם לי להיות חובבת מושבעת של הז'אנר.

מאידך הסגנון המיושן הזה הוא די אותנטי, כשאנחנו זוכרים שעד לפני עשורים מעטים התכתבות היתה אחת הדרכים היחידות לשמור על קשר וגם מי ששנא לכתוב נאלץ לעשות זאת או למצוא מישהו שיכתוב עבורו.
כשסבתי נפטרה היא הותירה אחריה עזבון חד צדדי מרשים של התכתבויות רבות. קריאת המכתבים היתה מעניינת בעיקר למי שהכיר את הנפשות הפועלות או למי שמשתעשע מביטויים מיושנים אבל לחלק מהמכתבים היה ערך בפני עצמו – מכתבים שנכתבו על ידי כותבי מכתבים מבריקים.
גיליתי (להפתעתי?) שהרוב תלוי בכשרונו של הכותב.

ואז, לא מזמן קראתי את "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים"- ספר מקסים שאפילו סופו הסכריני להפליא לא פגם בהנאתי השלמה ממנו והתאהבתי בג'ולייט אשטון ובתושבי האי גרנזי (תמיד היתה לי חולשה לאנגלים) עד שכמוהם, חיכיתי לנקישת מכסה תיבת הדואר המודיעה על קבלתו של עוד מכתב - צליל שהפך היום לוירטואלי, אצל אנשים שלמרות העדר הכורח נהנים עדיין להתכתב (אני! אני!).

ועכשיו שאלתי את "דרך צ'רינג קרוס 84" של הלן האנף.
הלן האנף, כותבת ספרים ותסריטים אמריקאית ואוהבת ספרות אנגלית לא בדיונית (לקראת סוף הספר היא נשברת לגבי ג'יין אוסטן ומצרפת אותה לחביביה). היא מוצאת חנות ספרים בלונדון שמוכרת פריטים, האהובים עליה וקשים להשגה בארצה, במחירים נמוכים יחסית וקונה דרכם בהתכתבות.
נאמנה לאהבתה לספרות לא בדיונית – הספר שכתבה מתעד את התכתבותה האמיתית עם נציג החנות בדרך צ'רינג קרוס 84, פרנק דואל, ומאוחר יותר עם שאר צוות החנות הכותבים לה מאחורי גבו.

הלן האנף היא כנראה אישה אוהבת ספר, חכמה ובעלת חוש הומור משובח, סקרנית , חברותית ונדיבה. היא כותבת מכתבים וירטואוזית שכן לא כל בעלי המידות הנעלות שציינתי מסוגלים לשקף את מידותיהם הטובות בכתיבה. ישנם אנשים נחמדים מאוד שהם כותבי מכתבים יבשושיים.
פרנק דואל (פ. פּ. ד., לו מוקדש הספר בהקדשה קצרה המרמזת על סופו) הוא אנגלי בכל רמ"ח איבריו: הגון, רשמי, מקצועי אך צנוע, אלוף האנדרסטיימנט ומנומס באופן קיצוני, מה שמוציא מהלן האנף פן מתגרה שמנסה ללא הרף לשלוף אותו מהקונכיה.
בתור כותבת (ומקבלת) מכתבים נלהבת אני מודעת לאופן בו כל חבר לעט מוציא ממני פן שונה.
כתיבה דינמית, כתגובה למישהו או למשהו (שהרי גם סקירת ספר היא סוג של התכתבות עם הספר) שונה מכתיבה ללא "מנוע" חיצוני.
נראה לי שכאן היה חיבור שהוציא מהלן האנף את המיטב.

לסיכום, ספר קטן, משובב נפש ונוגע ללב.
קראתי שיצא בעקבותיו סרט וגם ספר נוסף שבו מספרת האנף על עלילותיה באנגליה, אליה היא מגיעה סוף סוף לאחר שנים ארוכות של דחיית סיפוקים- The Duchess of Bloomsbury Street , ספר שלמיטב ידיעתי לא תורגם. הוא כתוב בצורת יומן, עוד ז'אנר שנוי במחלוקת בעיני ויכול להיות שהלן האנף תצליח לשנות את דעתי גם עליו.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על דרך צ'רינג קרוס 84