הספר מספר את סיפורם של בעל ואישה, שחיי נישואיהם גם ככה על שרטון ובעקבות כך שנולד להם ילד מוגבל מוסיף לעלות על שרטון. האב לא מכיר בבן חלציו "הפגום", מתבייש, בעוד האמא מכירה בבנה, עוזבת את עבודתה כסופרת ומקדישה את חייה למענו-במסע יחידים אמיץ!
ליתר דיוק זהו סיפורה של אישה אחת אמיצה ומעוררת הערצה, סבינה. כבר בגיל שנה, משהו בהתפתחות ילדה היה מוזר לה, בוצעו בדיקות ונאמר לה שהכל תקין אבל הלב האימהי לא שעה לזאת, משהו הרגיש לה לא כשורה.
הבעל בשלו מיאן להקשיב למיני חששותיה והשערותיה וטען כי הילד בסדר גמור. וכך מרופא לרופא ממומחה למומחה היא התרוצצה לבדה! בחיפוש אחר מידע שישקיט מעט את חששה, שיסביר לה בבהירות את איטיות התפתחות בנה. לאף אחד לא היה מענה קונקרטי. לאף אחד לא היה מענה שירגיע כולם אמרו שהכל בסדר גם כשלה הדברים בפנים זעקו אחרת, האינטואיציה האימהית סירבה להרפות.
הזמנים חולפים ורק בהגיעו לגיל 3 כשאין שינוי במצבו ובהתפתחותו נאמר לה את אשר פחדה ממנו.
המומה וכועסת נשלחה לביתה עם זה המידע וכל השנים - שניסתה לומר, לצעוק בכל דרך אמרו לה "שהכל בסדר" !! הכעס והתסכול על סבל בנה העיקו עליה. סבינה כבר תשושה ומתוסכלת מטיפול בילדם הקט לבדה. ובאין שינוי במצבו מהרהרת באם לשולחו למוסד היא נקרעת בין העובדה שככה הוא, לא כמו כולם, לבין היותו בין חלציה "אבל הוא בני", היא אומרת מכירה בעובדה ומודה בעוד בעלה מסתגר, מכחיש, מתבייש- אינו רוצה להודות "בפגמו", במקום להבינה ולהושיט יד כולם: הוריה, אחיה ובעיקר בעלה מפנים לה עורף ובנוסף כועסים על גילוי לב זה, לשלוח את ילדה שלה למוסד?! איזה מן אמא היא? (לעזור הם לא מוכנים אבל להטיף זאת הם יודעים היטב).
הם לא מבינים את הקושי של להביט בפעוט שמרעיפים עליו אהבה ואין מצדו כל תגובה, כמה זה קשה לה להביט בעיניו הלוטשות מבט ריק. האם מבינים הם כמה זה קשה להביט בפעוט חסר הישע- בנה שלא יכול לומר מה כואב לו, מה הוא רוצה, הפעוט המקסים עם פלומת השיער הבלונדיני כאמו שחיבוקו בגופה נעדר-שתי זרועות קטנות שיעטפו חזרה.
הנחמה היחידה שלה שגורמת לה לחזור בה מהשטות שעליו חשבה מפציעה בשוכבו עליה מכורבל בין חיקיה, בין נשימה ונשימה שנושם כשהיא נעטפת בו- עוטפת אותו וחשה את חום גופו המרגיע של בנה הקט. עוד נחמה מגיעה ממקום לא צפוי בין הייאוש לתסכול יש תקווה בזרועות האהבה... את כל אשר חיפשה ההקשבה,ההבנה, המגע, החום, מצאה היא בחבילה אחת. דרק!
מה יהיה בסוף? אחרי שסיפרתי כמעט את כל הסיפור זאת תצטרכו לגלות לבד... :))
יש עוד קטע משיק על דרק וכניסתו לכלא, ההיכרות בין השניים וכו'.
אותי עניין יותר נושא המוגבלות וקבלתו השאלות שעולות מתוך כך ומתוך שם הספר-מחויבויות .
כשמו מדבר על מחויבויות האדם- מחויבות כלפי עצמו וכלפי משפחתו ומעמיד על הפרק שאלות כבדות-משקל על אמהות והחלטות הרות-גורל. עד כמה נעשה וניתן למען אלו שאנו אוהבים, צאצאינו, האם במחיר הכל? עד כמה באמת מחויב אדם לעצמו, למשפחתו- הורים המחויבים כלפי ילדיהם? מתי הוויתור העצמי נכון (יש בכלל דבר כזה נכון לא נכון?( זאת לא יצירת פאר ויש דברים שאינם אמינים כמו הפניית העורף, אבל משהו במרקם וברובד העמוק היה אמתי. ונוסף הקשרים הנרקמים בעקבות מחויבות זו ופורטים על מיתרי הרגש היו כל כך נוגעים ומקסימים.
אמהות תמיד תקשיבו לצו הלב ולאינטואיציה הפנימית שלכן. .

ספר מקסים מקסים.
שגרם לי לא פעם להזיל דמעה.
הגיבורה של הספר היא גיבורה,בעלת אומץ לב,עים הרבה חיזוק ממאהבה.ופחות ופחות משני הוריה שלא קיבלו את דרכה עים ההתמודדות לבד, ובלי בעלה לשעבר שהתנער מבנם.
אהבתי את הדרך שהיא נאלצה לעשות,את ההחלטות ההרות גורל שלה כאמא, כדי לתת לה ולבנה את הטוב ביותר, בחיים שהם כל כך קשים.על אף כאבי הלב שלה על בנה שנולד לא כל כך בסדר.
ספר שהדיר שינה ממני עד שסיימתי אותו.

אחד הספרים שנהנתי לקרא ולהתענג על אופן הכתיבה רך עדין וסוחף הסופר לוקח את הקורא למחוזות שמחה ועצב תקוה ויאוש צחוק וגם לפעמים דמעות נדהמתי מעוצמת האהבה שיכולה בת אנוש לנצור ולצבור בלבה מסתבר שהחיים יכולים וחייבים להיות יפים מאושרים וגם מאתרגים אך לפעמים או אולי נדמה שתמיד יש מי ששולט בחיים ובהתנהלות שלנו חיים מוזרים כן מסכימה הכל בנדמה גם מסכימה החיים מורכבים ומלאי מטענים ורגשות אנחנו משתרכים ונוהים אחרי דברים והתרחשויות וורטואלים וכך נוצרים רומנים בכל אופן מאד מומלץ

זהו ספר כאוב מאוד מדובר על אישה שיולדת ילד לא כמו כל הילדים ובעלה מאלץ אותה למסור אותו ומסרב להכיר בו ספר מאוד קשה להורים.........