ביקורת ספרותית על מדיאה וילדיה מאת לודמילה אוליצקאיה
ספר מעולה

---

מדיאה אינה אישה משכילה ואף אינה אשת העולם הגדול: היא עזבה את חצי האי קרים, בו נולדה, פעמיים בלבד, לשישה שבועות בסך הכול. אבל יש לה מעלות חשובות יותר: יש לה חכמת חיים עמוקה, כושר התבוננות, אופי חזק, ואהבת אדם. וכך היא הופכת לעוגן של משפחתה הגדולה ולמוקד עליה לרגל. אך ביתה באי קרים צר מלהכיל את כל בני המשפחה הרוצים לבקרה: "היות שהאחיינים היו כשלושים במספר, לוח זמני הביקורים הוכן עוד בחורף – יותר מעשרים איש בית של ארבעה חדרים לא היה מסוגל להכיל".

דרך מדיאה אנו מתוודעים אל משפחתה הענפה וסיפורי החיים של בני המשפחה נשזרים זה בזה: שמחות, אסונות, בגידות קטנות ובגידות גדולות, נאמנות, אהבות ותשוקות. אנו מתוודעים למדיאה ולמשפחתה באמצעות תיאוריה המדויקים, המאופקים ועשירי הדימויים של לודמילה אוליצקיה, סופרת שלא הכרתי עד עתה ושאשמח לקרוא עוד מספריה. אם חפצים אתם בעלילה מרתקת ורבת תפניות – ספר זה אינו בשבילכם (אף כי סופו אכן ריתק אותי). אבל אם אתם נהנים גם מספרים אשר זרם עלילתם מתקדם בניחותא, שבתום קריאתם אתם חשים כי למדתם עוד משהו על המצב האנושי, אזי לא תתאכזבו. אם להשתמש בדימוי קולנועי – בהחלט לא מדובר כאן בסרט אקשן הוליוודי, אלא, אולי, בסרט צרפתי קטן ועדין.

תחילת הקריאה לא הייתה קלה לי. למדיאה יש, ברוך השם, משפחה גדולה: הסבים חרלמפי ואנטונידה, ההורים גיאורגי ומתילדה, האחים והאחיות פיליפ, ניקיפורה, אנליה, פיודור, ניקולאי, אפנאסי, פלטון, מירון, אלכסנדרה, אנסטסיה, קונסטנטין ודימיטרי, נשותיהם, ילדיהם, נכדיהם...עץ משפחתי רב-ענפים להפליא. על מנת להקל על הקורא, אכן משורטט עץ משפחתי בראשית הספר. מצד שני (תרתי משמע), ישנן לא מעט הערות שוליים אשר מופיעות בסופו של הספר (כלומר, מדובר ב- end notes ולא ב-footnotes ). וכך מצאתי את עצמי בתחילת הקריאה מדפדף לעתים תכופות לראשית הספר כדי לקשר שם לדמות (מי זו ליסה? אה, הנכדה של סנדרה. האם לא נתקלתי בה כבר? לא, זו הייתה סשקה, הנכדה של פיודור ולנה) ולסופו כדי לקרוא את ההערות. ספר וסדנת מוטוריקה עדינה לאצבעות בכרטיס אחד. אבל ככל שנקפו העמודים הלכה הקריאה והפכה לקלה ומהנה יותר.

בהקשר של אוליצקיה, מעניין להתייחס גם לנקודה היהודית. אוליצקיה היא יהודיה שהתנצרה. בשנת 2009 הגיעה לביקור בארץ יחד עם משלחת של סופרים ועיתונאים מרוסיה, אשר מתחו ביקורת על ישראל, ומדבריהם ניתן היה להבין כי לדעתם מדינת ישראל היא טעות היסטורית. שירי לב-ארי ראיינה אותה כאשר הגיעה שנה אחר-כך והפנתה אליה שאלה בנושא זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3886353,00.html
בתשובה ענתה אוליצקיה: "המשפט הזה היה עיוות, לדעתי מדינת ישראל היא נס" (שימו לב כי אין סתירה בין הטענה כי הקמת ישראל הייתה טעות היסטורית לבין האמירה כי הקמתה היא נס). ואולם, בעמוד 55 של ספר זה מתואר בעלה המנוח של מדיאה בצעירותו כך: "...סמוניה...הימר דווקא על היהודי השב אל הטבע שקיבל החלטה פשוטה העשויה להתגלות כחרב פיפיות: לטעת שוב את גנו בכנען". כך שניתן לומר כי אוליצקייה לכל הפחות חוששת כי הקמת מדינת ישראל היא טעות היסטורית. אני תפילה כי היא טועה. זה תלוי גם בנו.

אחרון אחרון חביב, יש לציין את התרגום המשובח של דינה מרקון. תענוג.

(קיבלתי את הספר באדיבות פורטל אנשי הספר: http://peopleofthebook.co.il/)

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על מדיאה וילדיה