הספר הזה הפתיע אותי חד משמעית. לא זוכרת איך נתקלתי בו אבל ראיתי אותו באיזה מציאון של ידיעות אחרונות, מהכותרת והכריכה הייתי חייבת לקרוא. הסיפור מגולל את סיפורה של סופי וולנד צרפתיה בת שמונה עשרה מגיעה לפריז לאחר שעזבה את האיזור הכפרי, ושם היא פוגשת לראשונה באהבתה הראשונה וגם נתקלת בעידן החדש, בעידן ההשכלה הפילוסופיה שמשנה אותה.
אחד הקטעים שהכי אהבתי בספר שהיא מגישה למושא אהבתה דני דידרו קפה בקפה שהיא עבדה בו ''פרוקופ'.
''ספל קקאו כמו תמיד מסייה דידרו?''
''כן עם הרבה וניל וקינמון''
''זה הכול או שתרצה משהו נוסף''
''מירזוזה אם את שואלת באופן כל-כך נחמד אז כן..''
''מסיה דידרו אמרתי לך עשרות פעמים קוראים לי סופי1''
''יכול להיות מירזוזה. אבל אני יודע טוב מימך, את הרי נסיכה מהאגדות!''
''אז למה אני עובדת כאן?''
''כי הטבילו אותך בשם לא נכון מירזוזה.''
סופי לא ידעה אם לצחוק או לכעוס. דידרו הזה, שמבקר כמעט מדי יום ב''פרוקופ'' הוא גבר בראשית שנות ה30 שלו, אחד מאלה המכונים פילוסופים-אורחי הקבע במקום שהפך לביתם השני. עורכים כאן ויכוחים סוערים, כאילו הם מנהלים את צרפת כולה. מאחר שהיא מלצרית פשוטה אחרי הכול. לא היה לה מושג איזה מן אנשים הם הפילוסופים האלה במה הם עוסקים. נראה לה כי אין להם מקצוע של ממש, אולם כששירתה את השולחנות שלהם תמיד הרגישה צעירה יותר מגילה, הצעיר בלאט הכי, ובעורפה חשה מן דגדוג כאילו נחיל יתושים מעופף שם. וזה בדיוק מה שהרגישה עכשיו, כשידדרו הסתכל בה בעיניו הכחולות להפליא, חיוך חצוף על שפתיו וראשו הקטן בעל הבלורית הבלונדינית מסתובב על כתפי הסבל הרחבות שלו כמו שבשבת בראש צריח הכנסיה.
(עמ'' 43-44)
מאוד אהבתי את הקטע הזה, הוא מתאר משהו שחשתי בעבר, שאת נתקלת במישהו שיש לו הרבה יותר ידע מלך ולא משנה כמה שזה לא מקובל, זה עדיין ימשוך אותך. וזאת סופי שבורחת מבית הולדתה שהיה מקום מאוד פרמטיבי שהאמינו שהאנשים הנאורים, האנשים החושבים הם למעשה אנשים חוטאים, שלא מאמינים באלוהים. ואני חושבת שסופי ניסתה לחפש את האמת בצורה אחרת גם להאמין וגם לדעת, היא אהבה לדעת. סיפור אהבתה לדידרו מתחיל שהיא למעשה מבינה שהיא נמשכת אליו בגלל שהוא מחזיק בידו את אוצר הידע, שלא היה לה כי לא נתנו לה לדעת, העיירה שלה הייתה מאוד קתולית לכן היא ברחה משם. ובלי משים היא נהיית כחלק מההיסטוריה, עוזרת לדידרו לכתוב את האינצקלופדיה החדשה של צרפת ונלחמת במאבק מול הכנסייה הצרת אופקים לעידן ההשכלה ושל הנאורות. הספר הזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה מאוד נהנתי.

"תארו לכם עולם שבו לכול אדם יש גישה חופשית למכלול הידע האנושי ..."

זהו חזונה של האנציקלופדיה ויקפדיה, החוגגת כעת 14 שנים לפעילותה, ומייצגת את התממשות מהפכת הידע האנושי שהפכך לנחלת הכלל, המאפשרת לכול אחד להגדיר ערכים בצורה דמוקרטית, פריבילגיה שהייתה שמורה בעבר הלא רחוק לאליטות האוניברסיטאית, או בעבר הרחוק יותר לכנסיה, תקופה בה הגישה לידע הייתה נחלת מעטים בלבד.

עלילת הספר הפילוסופית של פטר פרנגה, מתנהלת במאה - 18 בצרפת, היא מתארת את מהפכת הידע הקודמת, מיסוד מפעל האנציקלופדיה הראשונה, כאמצעי להנגשת הידע האנושי לכלל בני האדם, מפעל המייצג את עידן תקופת ההשכלה והנאורות. מהפכה שהייתה כרוכה במאבק אינטלקטואלי ופוליטי ואיימה על סמכותם של הכנסייה והמלוכה, משום שידע הוא כוח.

יתרונו של הספר, הוא תיאוריו המוחשיים של פריז בסוף המאה ה- 18, זאת שעל סף המהפכה הצרפתית, בה ארמונות, וכנסיות מרהיבים, סמטאות צפופות המלאות ברפש וסחי, בה פועל קפה "פרוקופ" התוסס, יושביו האינטלקטואלים, וולטר, רוסו ודידרו מנהלים שיח אינטלקטואלי מרתק ומעורר עניין, שבו עוצבו עקרונות החופש והחירות, והוגדרה מחדש הזכות לאושר האנושי, מניעים משמעותיים למהפכה הצרפתית, שעוד מעט תפרוץ ותשנה את פניו של העולם המערבי.

סיפור העלילה מסופר דרך נקודת מבטה של סופי מלצרית בקפה "פרוקופ", צעירה שפגשה את דני דידרו הפילוסוף שהגה את מפעל האינצלקלופדיה, בין שניהם מפתח סיפור האהבה סוער רווי רגשות, כיאה למהפכנים צעירים. לסיפור הזה גרעין של אמת, דמותה של סופי וולנד הייתה קיימת במציאות, אך מעט ידוע על הדמות האמיתית, בעיקר ממספר מכתבים המתעדים את הקשרים בין השניים, מכאן שהדמות היא בעיקר דמיונית, אך היא מייצגת עובדה מעניינת, למרות שהנשים הודרו מהמהפכה הצרפתית ומהתקופה שקדמה לה, מקצתן מצאו דרך להשתלב לתוכה (כמהפכנית אולאמפ דה גוז' ).

דמות מרתקת נוספת בעלילה, היא מאדם פומפדור, פילגשו של המלך לואי ה- 15, שהייתה בעלת אוסף עצום של יותר מ- 3,500 ספרים, אישה אינטליגנטית, מהנשים המשפיעות והחזקות ביותר באירופה. הרומן מנסה לתת מענה לתהייה, האם לפומפדור אכן הייתה השפעה על מהפכת הידע ?

נושא הספר הוא בחירה נפלאה לרומן היסטורי, פילוסופים, מהפכנים, מלוכנים, כנסיה, בפריז של שנת 1747, בה אמת, בגידה, ואהבה משתלבים למערבולת סוחפת שעוד מעט תהפוך למהפכה, המהדהדת עד היום, ולמרות הכול הרומן הזה לא משכנע ולא סוחף, איך זה קרה ?

שמו המקורי של הספר הוא - The Philosopher's Kiss, מושג המעלה דילמה, האם פילוסוף יכול להיות רציונאלי ואמוציונאלי בו בעת, או האם סופי הנאהבת, הייתה לדידרו המוזה לכתיבתו המדעית והפילוסופית ? הבחירה בשם הזה, היא הצהרה לשילוב רעיונות התקופה, עם סיפור אהבה גדול. שילוב מבטיח של אש ומים. ספר שמבטיח לתאר שתיים מתשוקותיו השונות של האדם, התשוקה הארצית לאהבה מסעירה, והתשוקה הרוחנית לחוויה אינטלקטואלית, גיבוש חזון אוטופי, והניסיון לממש אותו. ועכשוו תארו לכם מהפכנים אינטלקטואלים סוערים, שהם גם נאהבים. הספר באופן שהוא כתוב לא מצליח לבטא תשוקות, רגשות, דמויות עמוקות ומשמעותיות, ואווירת להט מהפכנית. הספר מתקשה לתאר את הרעיונות הפילוסופיים של התקופה. הוא שם בפי הוגי הדעות מניפסטים וסיסמאות, אך לא התלבטויות אנושיות. למען ההגינות יש בספר מספר נקודות אור, אבל האש והמים המובטחים, הפכו למים פושרים, לכתיבה נטולת ברק ומשעממת בחלקיו הרבים. הפוטנציאל העצום של תקופת טרום המהפכה והרלוונטיות שלו למהפכת הידע העכשווית, לא מומשו.

" אני רוצה לפתות את הקורא " מצהיר בקריצה צרפתית, פטר פרנגה הסופר באחד מהראיונות שלו. מה שיש לי להגיד לך על כך פרנגה, הוא שהספר הזה באמת נראה כניסיון פתטי לייצר פיתוי והתלהבות, שמייד הופכים לפיהוק גדול, הספר הזה הוא החמצה גדולה, באגט שלא נאפה כהלכה.

יש לי רגשות מעורבים לגבי הספר. נתחיל בכך שאני מאוד אוהבת רומנים היסטוריים, ולכן מראש יש לי פינה חמה בלב עבור סופרים שעושים זאת, שכן זה ממש לא פשוט, ולרוב מצריך מחקר עמוק על הנושא.

עיקרו של הספר, מרתק. מרכז העלילה הינו סביב פרויקט האנציקלופדיה, שמספר על חבורת מלומדים (בניהם שמות מוכרים מאוד כמו רוסו, למשל) שבפעם הראשונה קיים נסיון לאגד את כל הידע האנושי, החל מעולם החי, דרך מושגים נשגבים כמו אמונה, אהבה, ועד טכניקות יומיומית כמו הכנת משקה השוקולד המושלם. כמו כל דבר חדש, גם האנציקלופדיסטים נתקלו באי-אלו קשיים שהערימו עליהם, בעיקר מוסדות הדת, הוחרמו פעמים רבות וכמעט תמיד חיו בחשש מתמיד לסגירתו הסופית של הפרויקט ושריפת כל הכרכים, כמו גם האנשים שלקחו בו חלק.

העלילה בספר מתמקדת גם בסיפור הכללי, שהוא יצירת האנציקלופדיה והפצתה, וגם בסיפור האישי של הדמות הראשית, סופי, המתאהבת במי שלקח על עצמו את הפרויקט ונחשב ליוזם והמפעיל שלו - הפילוסוף הצרפתי דני דידרו. לפי העלילה סופי לקחה חלק פעיל במיזם, והשפיעה עליו באישיותה המורכבת.

לכאורה- עלילה מושלמת. המון עניין וגם ידע - בזכות הספר למדתי המון על הוגי דעות צרפתיים, וכן על כך שהמיזם הזה הוא בכלל צרפתי ולא אנגלי כמו שתמיד חשבתי.

אבל... משהו מתפספס ביכולת הסיפור של המחבר. בכנות, אני לא הכי מתחברת לסגנון הכתיבה שלו, הוא פשטני מידי לטעמי ולא מתאים לאופי הספר. היה הרבה שימוש במילות סלנג (כמו "גו'ק", למשל), בספר אחר לא הייתי שמה לב לזה בכלל אבל בגלל שזה רומן היסטורי הרגשתי שזה פשוט לא מתאים. דוגמא נוספת היא הכתיבה, כמו למשל שכדי להראות תדהמה של דמות מסוימת הוא כותב את תגובתה כ- "מההה?!" (כן, אם שלוש "ה" )

אבל מה שהכי צרם לי זה הפנייה אל הדמויות בגוף שלישי, יוצר ריחוק מסוים וקשה להתחבר לדמויות בספר.

מה גם, שלאורך כל הספר יש תיאורים ארוכים על החיים בצרפת, ואחרי כל מונולוג תיאורים כזה הכותב נותן פתאום "ידיעה" על הדמות שגורמת לך לחשוב- רגע, מאיפה זה הגיע? יש קפיצות לא מובנות בעלילה, העלילה יכולה לקפוץ 5 שנים קדימה בשורה אחת, ומצד שני יש כמה דיאלוגים פילוסופיים ארוכים בספר שפשוט התישו אותי.

למרות כל זה, סיימתי לקרוא את הספר עד סופו ואני שמחה שעשיתי כך. קודם כל לקראת הסוף העלילה נעשת ממש מותחת וכל השאר כבר לא משנה. שנית, אני אוהבת ספרים שמלמדים אותי משהו חדש, ואני מרגישה שבזכות הספר הידע הכללי שלי גדל קצת יותר.

לסיכום:

שווה לקרוא, אבל עם הרבה סבלנות...

ספר מצויין במספר היבטים. ראשית, תיאור התקופה של צרפת טרום המהפיכה, חיי הכפר ופאריס, פשוטי העם אל מול ארמון המלך, הכנסיה, ההמון, המשטרה ומוסדות השלטון ועוד, מספק תמונה היסטורית חיה וססגונית של ההוויה הצרפתית לאורך שנות המאה השמונה עשרה.
שנית, הספר נותן רקע לא רע על רעיונות פילוסופיים שצמחו בתקופה ההיא, בראש ובראשונה של דני דידרו וה"חבורה" אשר הקיפה אותו בבית הקפה המיתולוגי "פרוקופ" כגון רוסו, דה לאמבר, וולטר.
אני אישית יצאתי עם תיאבון לקרוא כמה מספריו של דידרו כמו "דיאלוגים".
סיפור העלילה עצמו נותן מעטפת לרצף הכרונולוגי ולטעמי כתוב לא רע. אי אפשר שלא להזדהות עם התהפוכות שעוברות על שני הגיבורים" סופי ודידרו.

הסיפור מעניין מאוד, במיוחד למי שאינו מכיר את התקופה ההיסטורית של שנים אלו. נהנתי מדמותה של סופי המתוארת כאישה חזקה, משכילה,הנלחמת על אהבתה והאושר שלה לצד גבר גאון ובמקביל מסייעת בכתיבת הספר : האנציקלופדיה.
הזדעזתי מההוצאות להורג האכזריות!!!
זה מרתק לגלות את כוחן של הנשים המשכילות והנאורות בתקופה חשוכה ומושחתת ועד כמה יש ביכולתן לשנות את ההיסטוריה בעולם הגברי והשמרני.מומלץ!

עלילת הספר היא על רקע התקופה של טרום המהפיכה הצרפתית, תקופה מעניינת ומרתקת כשלעצמה. עם זאת תוך כדי קריאת הספר היה נדמה שחסר עומק לדמויות המרכזיות, ובנוסף הדיאלוגים עצמם בין הנפשות הפועלות לעתים לקו בחסר.
בסך הכל נהניתי, ולדעתי הספר שווה קריאה.

ספר קריא ניתן כפר לצפות לעלילת הספר ובאיזה שהוא שלב
לא יכולתי לקרוא רציתי רק לסיים כך שדילגתי די הרבה
בכדי לדעת בכל אופן מה הסוף.
נחמד לא יותר מזה.

הספר הזה הוא תענוג צרוף. קראתי אותו זמן מה אחרי שקראתי את הביוגרפיה של מדאם דה פומפדור, שמומלצת בפני עצמה.
במאה ה- 18 בצרפת מתארגנת קבוצה של אינטלקטואלים לכתוב את הספר הגדול והמקיף ביותר שנכתב עד כה - האנציקלופדיה.
סופי, שהגיעה לפאריס מצטרפת לחבורה. ולוקחת חלק בפרוייקט.
נגד כתיבת האנציקלופדיה יש התנגדות עזה מצד הכנסיה והצנזורה אשר מטעם המלוכה (לואי ה- 15 שמדאם דה פומפדור היא המאהבת שלו, והיא השולטת למעשה במדינה).
התקופה מרתקת, הכתיבה קולחת, המאבק לכתיבת האנציקלופדיה מעורר השראה.
עכשיו אני מתכוונת לקרא את הספר הנוסף של אותו סופר - 'הפרינצ'יפסה'.

רומן היסטורי אודות פריצת תקופת ההשכלה בצרפת לצד כתיבת האינצקלופדיה הראשונה ע"י פילוסופים ידועים כמו דידרו, רוסו ועוד.

במרכז העשייה נמצאת סופי שחייה מרתקים ודמותה לא פחות, בחורה כפרית שאביה לימד אותה קרוא וכתוב בתקופה בה רוב העם היה בור. היא מאבדת את משפחתה בנסיבות טרגיות עוברת לפריז ומתחילה לעבוד בבית הקפה הידוע של פריז- פרוקופ.

לאחר מכן, היא מוצאת את עצמה בשירותה של מדאדם פומדפור הידועה, מבקרת בארמון המלוכה ומשפיעה על יצירתה של האינצקלופדיה.

התקופה בה עוסק הרומן מרתקת, בניית הדמויות והדיאלוגים דווקא לוקה בחסר. המחבר בספרו השני שמתורגם לעברית לא מצליח שוב להעביר את הקסם של התקופה על גבי הנייר, וחבל.