ביקורת ספרותית על הרמב"ם - גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי # מאת משה הלברטל
ספר מעולה

---

מי שרוצה להתוודע לאישיותו ולהגותו הגדולה של הרמב"ם בצורה שתהיה מקיפה וממצה מצד אחד, ובהירה ורבת עניין מצד שני, כדאי לו מאוד שיקרא את הספר הזה של פרופ' משה הלברטל.

המונוגרפיה הזו בנויה מארבעה ראשי פרקים עיקריים. החלק הראשון הוא סקירת חייו של הרמב"ם בצורה תמציתית ומעניינת תוך ניסיון למצוא את ההקשר בין קורות חייו ותקופתו לבין תודעתו העצמית והגותו.

החלק השני עוסק ביצירותיו המוקדמות של הרמב"ם בשנות העשרים לחייו: פירושו המקיף למשנה (שעד היום אחד מכתבי היד רבי-הערך ביותר של בית הספרים הלאומי הוא כתב היד המקורי של הרמב"ם לפירוש המשנה) ו'ספר המצוות', שבניגוד, אולי, למצופה הם אינם חיבורי בוסר אלא חיבורים שיש בהם משנה שיטתית וסדורה וכבר ניתן לאבחן בהם את תפיסותיו המטה-הלכתיות, כמו יחס נבואה והלכה, התגלות ופרשנות, אמת ומחלוקות בהלכה ומהותם של המידות שהתורה נדרשת בהם. כמו כן דיונים נרחבים באתיקה היהודית ובעיקרי האמונה. שלוש עשרה העיקרים הנאמרים עד היום בסוף התפילה, שהיוו מהפכה של ממש בעצם הגדרת עיקרי אמונה ליהדות ועוררו התנגדות עצומה, מקורם בחיבורו למשנה. עד היום 'הקדמות' הרמב"ם בחיבורו על המשנה, הלוא הם הקדמת הרמב"ם למשנה, הקדמת הרמב"ם לפרק 'חלק' והקדמת הרמב"ם למסכת אבות ('שמונה פרקים לרמב"ם') מהווים חיבורים מקוריים חדשניים וקנוניים בתחומם.

החלק השלישי עוסק ביצירתו המונומנטלית הכבירה של הרמב"ם, זו שהקנתה לו את מעמדו כפוסק בה"א הידיעה, וגם זו שעוררה עליו מתנגדים רבים, ה'משנה תורה'. עשר שנות עבודה רצופה של יצירת יחיד שאין דומה לה בעולם ההלכה היהודי בכל הדורות. בחלק זה מנסה המחבר להתחקות אחר כוונותיו של הרמב"ם בכתיבה החיבור, האם הוא ראה אותו כמייצג של ההלכה או כהלכה עצמה (תפיסה רדיקלית עד למאוד), אחר שילוב תפיסותיו הפילוסופיות של הרמב"ם בחיבורו ההלכתי ועוד נושאים רבים. המחבר מראה כיצד בעצם כתיבת ספר הלכה סדור ושיטתי המהווה גוף אורגני הרמוני, אחיד, צלול, חסכני ומדויק, יצר הרמב"ם קטגוריות הלכתיות מחודשות וחשיבה מושגית מקורית. דרך חשיבה זו של הרמב"ם מהווה מקור השראה גם כיום לחלק מדרכי הלימוד הישיבתיות העוסקות בניתוח אנליטי-מושגי של התלמוד וההלכה. ראו כיצד יפה כותב המחבר על יצירתו הכבירה של הרמב"ם:
"'משנה תורה' הוא לא רק חיבור גדול אלא גם חיבור יפה ואלגנטי. המרכיב האסתטי שלו נעוץ בכך שעקבות המאמץ העצום שהושקע בחיבורו אינם ניכרים בו. למתבונן מן החוץ נראה החיבור פשוט וצלול, כמו תנועה סבוכה של רקדן שאגלי זיעה אינם נוטפים ממנו. תלמידי חכמים גדולים, כמו מכותביו של הרמב"ם בלונל, שהכירו את סבך הסוגיות התלמודיות, היו מודעים להישג הגדול שהושקע בכל פרק ופרק של החיבור. דורות שלתלמידי חכמים עמלו לשחזר לאחר מעשה את ההכרעות הפרשניות של הרמב"ם וניסו לחשוף את התובנות החדשות שלו בתפיסת גופי ההלכה שארגן בספרו. לתלמידי חכמים של ממש היה ידוע שכדי לכתוב פרק אחד מבין חמש מאות הפרקים שבמשנה תורה, צריך היה הרמב"ם להגיע לשליטה מלאה ובו זמנית בכל הספרות ההלכתית הפזורה, שליטה שרק היא יכולה להקנות שקיפות וסדר" (עמ' 56).
"סגנונו של ה'משנה תורה' הוא אחד ההישגים הלושוניים הגדולים של הספרות העברית בכללה. הצירוף של חסכנות וצלילות, שאינן באות על חשבון הדיוק העצום וההבחנה הדקה, הופכות את הספר למסמך ההלכתי המרתק ביותר שנכתב בעברית למן ימי המשנה. הניסוח הקפדני והמדויק אינו מפריע כלל לשטף הנפלא של הכתיבה. המאמץ האדיר שהושקע בניסוח כאילו לא ניכר בקריאה הראשונית, ולפנינו עומד חיבור רב מימדי ועמוק ללא מהמורות. איש לא הצליח לשחזר הישג לשוני בסדר גודל שכזה. כל שורה ושורה של ה'משנה תורה' נושאת את החותם הלשוני של הרמב"ם ואת קולו הייחודי. האיכות הלשונית הייחודית של הרמב"ם עומדת כמה דרגות מעל כל מה שכתבו בעלי ההלכה לפניו ואחריו" (עמ' 212 בדילוג).

החלק הרביעי והאחרון עוסק כמובן 'במורה נבוכים' של הרמב"ם, אחת היצירות המסעירות, השנויות במחלוקת והאזוטריות ביותר בעולם המחשבה היהודי. אקצר ואומר שהמחבר משתדל ביותר גם בחלק זה להיות אובייקטיבי ככל הניתן, על אף שבנושאים אלו הפיתוי גדול לכפות על הרמב"ם ועל הקורא את הלך רוחך. הלברטל מציג את ארבעת 'הקריאות' האפשריות במורה נבוכים: הקריאה הספקנית, זו המגיעה לבסוף למסקנה כי אין בכוחה של השפה ואף לא במחשבה כדי להגיע לידי מיצוי, ועל כן מה שנותר הוא הדומייה, ואימוץ דרכיו של האל כפי שבחר להתגלות בעולם. הקריאה המיסטית אשר לאחר גילוי גבולות הידיעה והמחשבה האנושית בתהליך פילוסופי ארוך ומזקק, מעפילה להתנסות ישירה על-לשונית ועל-רציונלית. הקריאה השמרנית, זו המהווה סינתזה בין היסודות הפילוסופיים לאלו של היהדות. והקריאה הפילוסופית-רדיקלית המציגה את הרמב"ם כפילוסוף המתרגם את כל השפה והמושגים האמוניים לתפיסת העולם הפילוסופית. לדעת המחבר קשה מאוד להתאים למורה נבוכים פירוש עקבי יחיד וייתכן שזו הייתה כוונתו של הרמב"ם ברצונו לומר: "אפשר שתהיה יהודי על דרך הקדמוּת או על דרך החידוש (=מאמין בבריאת העולם או מאמין בהיותו קדמון ונצחי), ואפשר שהעיון הפילוסופי יוליך אותך אל ההתנסות המיסטית או לשיבה אל העולם. המבוכה שלך אינה שבר משתק שפתרונו כריתה של חלק חשוב של נשמתך ואיבוד נפשך לדעת. מבוכתך, הנובעת מן המפגש שבין התורה ובין החכמה, פותחת בפניך אפשרויות שונות של הקיום הדתי ושל משמעותו" (עמ' 301).

אמנם יצאתי מגדרי והארכתי מעט אך לא יכולתי שלא. זהו ספר עיון בהיר, ממצה, מקיף ומהנה. מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על הרמב"ם - גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי #