אזהרת ספויילרים. אני לא הייתי רוצה לקרוא קודם את הביקורת הזאת ואז את הספר. חלק מהכיף זה לגלות את הפרטים לאט לאט, כשכל פעם מוסיפים עוד קצת...

;עולם עתידני שבו יש תרופות המעניקות חיי נצח. אבל, הבעיה היא שכשאין אנשים שמתים אבל עדיין ממשיכים ללדת ילדים, אין מספיק מקום ומשאבים לכל האנשים - יש פיצוץ אוכלוסין. לכן, יש את ההצהרה - כשאתה חותם על ההצהרה אתה יכול לקחת את התרופות שמעניקות חיי נצח אבל אסור לך ללדת ילדים. כשאתה מבטל השתתפות בהצהרה מותר לך ללדת אבל רק ילד אחד - חיים תחת חיים.
אנה היא ילדה אסורה. הוריה לא ביטלו השתתפות ובכל זאת ילדו אותה.היא נקראת 'ילדת נטל', נטל על האנושות ועל אמא אדמה. ילדי נטל נמצאים במוסד לילדי נטל, שבהם מנסים להפוך אותם ל'נטל בעל ערך' שעוזר לאנשים החוקיים. לילדי הנטל אסור לקחת את תרופות האריכות-ימים.אנה נמצאת במציאות שהיא משוכנעת שהוריה אנוכיים והיא נטל על העולם, ועצם זה שהשאירו אותה בחייםזו זכות וחסד עצום. לפעמים היא אפילו חושבת שחבל שהשאירו אותה בחיים, הרי היא לוקחת את המשאבים של אמא אדמה, שמיועדים לאנשים החוקיים.
ואז הגיע פיטר, מ'החוץ'. הוא שינה את תפיסת עולמה של אנה לחלוטין. בהתחלה אנה חשבה שהוא סתם מדבר שטויות, ואפילו ריחמה עליו שהוא לא יודע מה המציאות. אבל היא לא ידעה מה באמת המציאות.
בעצם, כל אלמוני שפלוני בא אליו ואומר לו מה הוא חושב, וזה שונה ממה שאלמוני חושב, אז אלמוני חושב שזה שטויות. אנחנו צריכים לדעת לנסות לקבל את הדעות של האחרים לנסות לחשוב אם יש בזה היגיון, ולא לפסול ישר כל מי שאתה לא חושב בדיוק כמוהו.
מאז שהגיע פיטר, אנה התחילה לראות את העולם במבט שונה, כעולם שיש לה זכות לחיות בו, ובעצם זו לא זכותם של החוקיים לחיות לנצח.

ואז, אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, התחלתי לחשוב עליו (ולא הפסקתי לעשות את זה הרבה זמן...). ותוך כדי זה הבנתי שהספר לא מושלם. והתחילו להתעורר לי שאלות: אנשי המחתרת טענו שהחוקיים אנוכיים שרוצים רק להישאר בחיים ולא חושבים על אלו שהיו יכולים להיוולד. אבל בעצם גם רעיון המחתרת אנוכי - הם גם חושבים רק על עצמם, שהם רוצים ללדת ילדים ולהמשיך את העולם כמו שהיה בהתחלה, ולא מוכנים להתחשב גם באלה שרוצים לחיות לנצח. וגם אם הם חשבו עלזה, ומצאו פתרון שכנראה נחבא מעיני, וכל העולם יפסיק לקחת תרופות, האנשים היחידים שיוכלו ללדת ילדים הם ילדי הנטל שהם ברובם המוחלט ילדים של אנשי המחתרת. כל שאר האנשים כבר לא יכולים ללדת ילדים. ואז הם יוצאים אנוכיים, שוב.

וזה הוריד לי את הציון של הספר מ'מעולה' ל'טוב'...

(וואו, יצא הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי. כנראה שנתקפתי ברוח פיוטית..)

קראתי אותו בכיתה ב' בערך..
בכיתי כשסיימתי..

פיטר לרנג'ירס קצת שינה את האופי של כל דמות.
בכל מקרה ספר בסדר.

נחמד. קראתי את כל הארבעה.
החיסרון בזה שכל ספר כתב סופר אחר היא שלפעמים האופי של הדמויות משתנה.
לדוגמא, האומנת שלהם - נלי - בספר הראשון והשני היא דמות יותר מסודרת ולוקחת אחריות. אבל, בספר השלישי היא מוצגת בתור דמות בלגניסטית, ואפילו קצת חסרת אחריות.

העלילה בסדר-טוב, אבל הציורים עושים את הסיפור יותר צבעוני.

ספר יפה שמסתכל מנקודת המבט של הילד.
מתואר הרבה כאב, אבל באותה מידה גם השמחה, למרות שיש הרבה פחות...

ספר קצר וקולע.
מצחיק אפילו את האדישים ביותר...

לא הצלחתי לקרוא יותר מעשרה עמודים.

יכול להיות שזה מאוד יפה, אבל אני לא כ"כ התחברתי אליו.

זה ספר שככל שקוראים אותו יותר - יותר מתחברים אליו.
גם הוא מהספרים שליוו אותי בתחילת קריאתי.