כמו בעזרת פנס שאלומת אורו צרה אך בהירה להפליא, מאיר לנו הסופר, בוטן, את הזירה הייחודית שבה מתחולל הסיפור. נער צעיר עוזב בחשאי את כפר הולדתו בסין ומבסס את חייו בתאילנד יחד עם עוד סינים רבים שבונים את עתידם בארץ אליה היגרו. הנער, טאן סואנג יו כותב כמעט 100 מכתבים לאמו, בין השנים 1945 עד 1967, בהם הוא מתאר את קורותיו בפירוט ובגילוי לב, תוך שיתוף הקורא באירועים, במחשבות, בדעות, בנקודת מבט מאד אישית ומיוחדת. מנער יחסית בודד דמותו מתפתחת לצעיר חרוץ, מעורב בסביבתו, אהוב ומקובל על העומדים אתו בקשר. בגלל התנהלות וחריצותו הוא זוכה לעבודה סדירה, לשידוך, להצלחה כלכלית והתערות בחיי המסחר של ה"מושבה" הסינית בשכונתו. מרתק במיוחד יחסו לתרבות התאית שמסביבו והיצמדותו למסורת הסינית. שתי התרבויות הללו מהוות עבורו קונפליקט מתמיד, בהיותו שמרן ודבק במנהגיו הסינים ואי יכולתו לקבל את ההסתגלות של סביבתו ובני משפחתו למנהגי תאילנד. דרך הסתכלותו זו, וההשוואה המתמדת בין המסורת לקידמה מאירים לקורא פיסות מהמסורת הסינית ומהמסורת התאית. שמרנות זו גורמת לטאן סואנג יו ייסורים אישיים, ומייסרת גם את בני משפחתו. בכל מכתביו משתקף הכאב האישי, האכזבה ואי הנחת שיש לו מילדיו ומשאר בני המשפחה. רק לקראת סוף הסיפור ניכרת השלמה והבנה שרוב חייו האישיים לוו בתיסכול בביקורת ובאי נחת, ובשארית חייו עליו ללמוד לא לשחות כנגד הזרם ולקבל את השונה.
נהניתי לקרוא, והספר מומלץ לכל מי שסקרן לגבי תרבויות אחרות, רחוקות ושונות.

עד עתה לא נפל בחלקי לקרוא ספר מקוריאה.
זה הראשון, ונהניתי מאד בעת הקריאה.
הסופרת כותבת מנקודת מבט מאד ייחודית, כאשר הכתיבה מדלגת בין גוף שני לגוף ראשון וגם לגוף שלישי, מה שנראה מוזר בתחילה אבל לאחר מכן, כשמתרגלים, נראה לי כמוסיף מיוחדות לסיפור העצוב. דמות האם המבוגרת שהלכה לאיבוד בהמולת תחנת הרכבת של סיאול, מתוארת מנקודות מבט שונות של בני משפחתה המחפשים אותה נואשות בכל חלקי העיר. לאט לאט נבנית דמותה הטרגית וסיפור חייה של האם, שגידלה את ילדיה בקשיים כלכליים ופיזיים, שלא זכתה לתמיכת בעלה. אם שמרכז חייה היו הבית והילדים, המאבקים היום-יומיים כדי לשרוד וכדי להקנות לילדיה חינוך שיבטיח חיים בכבוד וברווחה. תוך כדי הסיפור האנושי הזה נפתח צוהר קטן על הווי החיים בקוריאה, ויחד עם הזהירות המתבקשת, שלא להכליל מתוך דוגמה מאד מצומצמת של חיי משפחה קוריאנית אחת - אפשר ללמוד על אורח חיים, ערכים, הלכי-רוח, מחשבות ודעות, יחסי משפחה, ועוד כיוצא באלו קווים ומאפיינים שמעלים מתוך הסיפור האישי קסם מהארץ הרחוקה הזו.
מומלץ.

סיפור מקסים ומיוחד שבמרכזו שלוש דמויות, לכאורה קצת משונות. הנרי, הנער היתום, הלנה - השחקנית המתוסכלת והמבוגרת והקטור- גם הוא מבוגר ותמהוני למדי. מבחינה מסויימת טיפוסים כל כך שונים איש מרעהו, שרק יד הגורל (לאתאיסטים) או יד אלוהים (למאמינים) יכולה הייתה להביאם לסיפור אחד. כל גיבור - נפש בודדה. כל אחד - לעצמו, ומשווע לחום ולחברה אנושית מסמפטת ומקשיבה. ויחד עם המוזרות המאפיינת כל אחד מהגיבורים אי אפשר לברוח מהמסקנה שבכל אחד מהקוראים, בכל אחד מאיתנו, יש מאפיין מוזר, עולם דמיוני או ממשי, ששונה מזה של האחרים. ואם כך - אזי גיבורינו, עקרונית אינם שונים מהאחרים, כי כולנו ב"קהילת המוזרים" כל אחד ואופיו, דרך מחשבתו, העולם הממשי והפנטסטי שלו. וכאשר בסוף הספר העלילה מתכנסת לחיבור האחרון בין השלושה - הרגשתי הזדהות עם כל אחד ואחד למרות המרחק העצום ביני לבינם.
יופי של סיפור, מלא חום אנושי ואהבה,והקריאה בו - הנאה צרופה. ברכות לסופרת על ספר הבכורה שלה.

ספר מרתק. הסופרת/כותבת משתפת את הקורא באירועים בחייה האישיים, בהרהורים, מחשבות, התלבטויות, סערות נפש, וגם בהנאות הקטנות והגדולות שהתרחשו בחייה באותה שנה המתוארת בספר. הכתיבה שוטפת, סוחפת, מיטיבה לתאר את הדקויות השונות הן באירועים והן ברעיונות, מחשבות והתלבטויות.
העובדה כי הספר מתאר מציאויות שאותן חווה הכותבת מוסיפה להנאת הקריאה. השפה קולחת וההנאה מרובה. מסוג הספרים שאתה מצר על כך שהם מסתיימים. מומלץ ביותר