הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 ביוני, 2011
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אחד הדברים עמו מתמודדים אנשים ממש רע הוא העלמות. אנשים יכולים להשלים עם מוות - כואב ככל שיהיה - במיוחד אם יש קבר שיופיע בדמיון כשחושבים על המת. אבל הנעלם - זה סיפור אחר: הדמיון בונה סיפורים אפשריים, ואינו נותן מנוח: אולי הוא מוחזק בניגוד לרצונו? אולי קר לו והוא עצוב? ואולי שכח אותנו, אהוביו, לגמרי?
הסיפור הוא על אמם של שני ילדים, שנעלמה יום אחד. המבוגרים אמנם מספרים להם שהיא נהרגה בתאונה, אבל מבחינת הילדים, בת 8 ובן 11, הסיפור שקרי ואינו קביל, והם מחפשים הסבר חלופי וסבורים שאמם, שהיתה אחת מהפליטים הגרמנים אחרי מלחמת העולם השניה, היתה למעשה מרגלת רוסיה מושתלת, שחזרה למולדתה וזנחה את ילדיה.
הרקע הוא אנגליה בשנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת, שנים ספורות אחרי סיום המלחמה, המלחמה הקרה במלוא עוזה, מרגלים למען רוסיה נתפסים - או מצליחים לברוח - באנגליה ובארה"ב, והילדים גיבורי הסיפור משחקים במשחק ריגול שהמציאו: כי מבחינתם אפילו נטישתם על ידי אמם עדיפה על העלמותה.
הסיפור מעניין ועוסק בנושאים מטרידים: שורשים, סודות ושקרים. הוא מורכב בעיקר מרמזים ואווירה, מה שמקשה על הקריאה אבל הופך אותו למציאותי. דמויות הילדים אמינות והתקופה מתוארת בלי נוסטלגיה. כשסיימתי לקרוא חשבתי עד כמה אנחנו חושבים שאנחנו רוצים לדעת את האמת. ועד כמה אנחנו מסתירים את האמת המטרידה מילדינו, לטובתם כמובן. לרעתם כמובן.
12 קוראים אהבו את הביקורת
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
