דלישס בוק
חמוד מאוד מאוד.
טעים כזה בטעם איטלקי בסיסי, טרי וטוב של מאמא איטליאנה. נעים, מנחם, רך.

מתחיל ב1964 בסאן ג'וליו בדרום הנפוליטני הפרוע של המגף עם מריה דומניקה הצעירה, מאמה פפינה הבשלנית המטבח הבסיסי שאין בו הרבה ויש בו מלא ופאפה ה-פאפא ושאר משפחת קרוזה. הרבה קיץ. חם וטעים.
ממשיך ב 2000 ואילך בלונדון עם קיארה פוקס, אבא אלכס, גשם, אפור וקר. הרבה מעונן חיוור וקר. אוכל אנגלי חיוור ומשעמם.

ממשיך ופותר שאלות ומעורר את התיאבון פה גם שם.

כייפי. בלי מלחמות בלי אסונות. כדאי לטעום.

דלישס הוא אחלה ספר לימי הקיץ והחופש. הוא עוסק בסיפורן של שתי נשים, אם ובת שמתחילה באיטליה של שנות השישים וממשיך באנגליה של ימינו. מריה דומיניקה בת השש עשרה מוצאת את עצמה עובדת מדי יום בבית ומסייעת לאימא בהכנת האוכל בכפר הקטן שליד נאפולי. בעודה אופה לחם ולשה בצק לפסטה היא חולמת על עתיד אחר. בהרבה עבודה קשה היא מצליחה להגיע לרומא, אך כעבור שנה היא חוזרת אל הכפר הקטן וכרסה בין שיניה. מכאן, מתחיל להתגלגל סיפורה המר-מתוק של מריה דומיניקה. סיפור זה משולב בהרבה מאוד אוכל. החיים בכפר האיטלקי סובבים סביב המטבח.
בכפר האיטלקי החיים מאוד צבעוניים, יש הרבה דמויות וכולם מאוד מעורבים בנעשה אחד אצל השני. הכפר תמיד עוסק באיזו שערורייה ולא מפסיק לדוש בה עד שמגיעה הבאה בתור.

302 העמודים של הספר מספיקים בריחה קלה מהמציאות של החגים הבלתי פוסקים אל עבר סיפור אחר, מעניין ומקסים. הוא כתוב היטב ומספק אחלה תירוץ ללכת לקרוא (לא שצריך תירוצים כאלה עם ספרים כ"כ נהדרים שמחכים על המדף). זהו ספרה השני של ניקי פלגרינו. אני מודה שאת הראשון לא קראתי. כרגע לא בוער לי להשיגו שכן לא מדובר ביצירת מופת ספרותית אלא בספר נחמד להעביר איתו את הזמן.

דלישס- הוא סיפור של שלושה דורות באיטליה שנת 1964, סיפור המתמקד בשלוש נשים מרכזיות פפינה קרוזה ,בתה - מריה דומניקה והנכדה קיארה שכולן חובבות אוכל איטלקי . העלילה ברובה מתרחשת באיטליה ובחלקה ,שנים מאוחר יותר ,בלונדון ובליברפול. אהבתי לקרא על קורות משפחת קרוזה ועל היחסים המורכבים בין בני המשפחה ,שאני מניחה שהיו רבות כמותה ברחבי איטליה . אהבתי את האווירה ברחוב סביב בית הקפה שבו החיים תוססים ומלאי חיים , אהבתי את האווירה הכפרית שבחווה המשפחתית וכמובן את העיסוקים במאכלים האיטלקיים שריחם וטעמם נישא מעל דפי הספר. נהניתי מאוד מהספר , מהסגנון ומהשפה הקולחת ומהסיפור עצמו.

אתחיל מזה שעטיפת הספר משכה את תשומת ליבי בחנות הספרים עוד לפני שעילעלתי בו. על אדן החלון אדנית קטנה עם פרחים יפהפיים בבית ישן וכפרי. התחלה נחמדה ומזמינה.
סיפור נחמד על שלשה דורות של משפחה איטלקית במקום קטן וצבעוני שכל תושביו מכירים זה את זה וניזונים מהשערוריות שצצות מידי פעם. הנכדה שגדלה באנגליה בעיירה אפרורית הופכת לשפית וכותבת ספרי בישול שהכר הפורה לכתיבה הוא באיטליה לשם היא נוסעת לגלות את שורשיה.ספר חמוד מעורר את כל החושים שלנו דרך נופיה היפים של איטליה הירוקה מול אנגליה האפרורית, אתרי התיירות, רומא היפה, המדרגות הספרדיות , הפיאצות למיניהן, האוכל האיטלקי, הלחם והיין ובעיקר האוירה הכפרית בינות מטעי האפרסקים.בזמן קריאת הספר הרגשתי חזק את הפתגם הבודהיסטי "אם יש לך שתי כיכרות לחם, מכור אחת וקנה פרחים, נשמתך זקוקה ליופי כשם שגופך זקוק למזון". בספר המתוק הזה יש את כל המרכיבים לנפש ולגוף=אוכל, יין, לחם ואהבה.

איטליה, רומנטיקה, דרמה ותיאורים של אוכל...
אם אתם (בעיקר אתן) בעניין של דרמות רומנטיות, בהחלט תמצאו את עצמכם נהנים מהספר הזה, כמוני.
סיימתי אותו רעבה ועם חשק עז לנסוע שוב לאיטליה... ;-)

ספר שמעורר את כל החושים.
אהבתי מאד וגם עיצוב העטיפה מאד מיוחדת ויפה.
קראתי את בית התה הצועני ולאחר כמה דפים התאהבתי בספר.

אם אתם אוהבים לקרוא הרבה תיאורי רקע על איטליה, אוכל וסקס... זה הספר בשבילכם. לי הוא פחות קצת ואפילו קצת אכזב במיוחד אחרי הספר "בית התה הצועני" של המחברת שהיה יותר ממקסים.

ספר נחמד, מדבר על יחסים במשפחה ועל אוכל. כדאי לקרוא אבל לא כשאתם בדיאטה...

ספר על אוכל, נשים ועוד.
בז'אנר הזה אפשר להזכיר מס' ספרים נוספים:
בית התה הצועני, שוקולד.
ספר חביב.