ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 במרץ, 2011
ע"י Denise
ע"י Denise
ספר זה מסכם את הטרילוגיה השניה של דונלדסון בנושא "הארץ" (כך המקום נקרא) ותומס קובננט חסר האמונה אך המלא בעצמו.
תיעבתי את הדמות של קובננט מהפרק הראשון של הטרילוגיה הראשונה, ומצאתי את הכתיבה של דונלדסון אובר-דרמטית וכבדה יתר על המידה לאורך כל הספרים, אולם אני מוכרחה לתת לו את הקרדיט על כך שהוא יצר משהו שלמרות המגרעות האדירות שבו, מצליח לרתק- עובדה שקראתי את שתי הטרילוגיות.
דונלדסון כבד ומעיק, ולא תמיד ברור מה הוא רוצה. המאורעות כולם מתוארים בדרמטיות, וכל פסיק ותו הם (כמו שכתבתי בביקורת על ספר אחר שלו) בעלי משמעות הרת הסון, ולמרות זאת לא תמיד ברור מה מתרחש. יתכן והדמויות שלו מחזיקות ביכולות טלפתיות שמאפשרות להן לקרוא גיליונות שלמים של ברבורים מלאי חשיבות בכל מבט, ולו הקטן ביותר, של דמויות אחרות, אבל הקוראים איכשהו נשארים מחוץ לדיאלוג השקט הזה. דונלדסון מצפה מהקורא שלו לקרוא את מחשבותיו ובגלל שזה לא אפשרי למרבה הצער, לא תמיד ברור מה מתרחש.
תומס קובננט הוא הדמות המעצבנת ביותר בה נתקלתי מעולם בספר. הוא מתנשא ובאותו הזמן כאילו שונא את עצמו, הוא מנסה להיות נחמד לאחרים מתוך אשמה ובאותו הזמן מרגיש שהוא לא מסוגל לעשות דברים שבאמת לא דורשים אי אלו כישורים מיוחדים, והיו יכולים בקלות להציל חיים ולמנוע אסונות. הוא לא ברור והוא מוגזם והוא מגיע למסקנות לא קשורות שלא ברור מאיפה הוא הסיק אותן.
בנוסף, כל העסק נגרר יותר מדי זמן- הייתה בכל הטרילוגיה השניה הרגשה ברורה של "אני מושך את השטות הזו לשלוש ספרים שלמים כי אני רוצה יותר כסף".
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
