אחד הספרים המדהימים שקראתי מהזאנר הזה- מתח.
הספר מתחיל כספר שנראה כאימה משלב הומור וממשיך כספר מתח מרתק וסוחף אך מציאותי מאוד.
הדבר המעניין בספר זה היכולת של הסופר להציג דמויות כה רבות ומגוונות ועם זאת לגרום לקורא להכיר ולזכור את כולם.
מה גם שהספר מתיחד בעוצמת השאיבה שלו את הקורא, (ובמיוחד אם אינו מחובר מספיק למציאות, אני לא היחיד נכון?.)
כמו לכל ספר יש לו גם נקודות תורפה כמו הנסיון למתוח את הקורא ע"י פתיחה במשפטים מתעים, דבר משעמם ודי ילדותי.
וכן נראה שהסופר הבליע את התזה שלו על העולם בתוך הדמות של פרמין.
אבל בסב"כ יצירת מופת.

ספר מדהים על עוצמתה של הספרות ויכולתה להעביר לנו מסרים, ואף לקבוע לקורא את דעתו על דמיות המוצגות בסיפור, אף שלפעמים נוהגות באופן מחריד, ע"י טכניקות מסוימות.
אין ספק שהספר מחכים מאוד במיוחד לאלה המתעמקים בקלאסיקות וכדומה. בנוסף לניתוחים עמוקים לטקסטים ידועים ומפורסמים כגון סיפור קין והבל. ואי אפשר להתעלם מהחלק שעוסק ביצירה אחת של ש"י עגנון שבו רואים את ירידתו לעומק הפסיכולוגיה של הדמויות.
עוד עוסק הספר בבעיה המצויה בימנו שהיצירות היוצאות לאור והקימות לא זוכות לניתוח שיגע בפן המוסרי- חברתי שלהם. הוא מביא דוגמאות מעניינות לדרך שניתן לעשות זאת.
אברהם יהושע מעיר אגב שזוהי בעצם הסיבה (או אחת מהם) לנסיגה לעבר אימוץ אורח חיים דתי של אנשים בציבור הישראלי. משום שהדת כן עוסקת בתחום זה של יחסי אנוש מוסר וחברה באופן מקיף. ומוסיף שכדי למנוע תופעה זו (שה' ישמור פגעה בנחלתנו) צריכים מנתחי הספרות והיוצרים לעסוק בתחום באופן אינטנסיבי.

ספר מרגש סוחף מלא עצב ובעיקר כואב.
אפשר לציין אותו ברשימת הספרים הטובים שקראתי.
גיבורת הסיפור נתקלת במשך חייה הצעירים בדילמות כ"כ קשות ולא ניתנות להכרעה. נקודה נוספת בכתיבה שלה, היא היכולת להכניס את הקורא להרגשת חוסר האונים שלוויתה אותה בחייה המלאי זוועות.
הספר מדגיש מספר דברים באופן מוחשי" כגון הכח העצום שיש לאמונה של אדם בדבר.
בעצם "הרעים" של כל הסיפור הזה מנהלים משפחה נורמאלית וחמה לחלוטין, ובמסגרת מילוי תפקידם הם הופכים לפראי אדם וחסרי אנושיות לשרת את האידיאלים שמאמינים בהם.
אין ספק שקשה לתפוס ששלטון מהסוג הזה מתקיים בימנו.

ספרו זה של עמוס עוז בעצם לקט דעות פוליטיות, השקפות עולם ותיאוריות להשכנת שלום בתוך ארצנו ומחוצה לה. שנאספו על ידי עמוס בשיחות עם סוגי אנשים שונים בארץ. כל קטע בספרו הוא בעצם מיצג של איזה קבוצה אנשים שתופסים בדרך זו באופן כללי. מה שיצר פסיפס דעות ישראלי.
במישור האישי הספר השפיע עלי רבות, עזר לי לקבל תפיסה רחבה יותר על המציאות המורכבת שאנו בתוכה. שכל אחד מאיתנו אוחז בתורה מסוימת שלשיטתו, באם תיושם החיים עלי אדמות יהיו יפים וטובים יותר.וברור לו שהצד השני, החולק על גישתו טועה ומביא חורבן לעולם, אך שוכח שגם האחר חי בהרגשה דומה. מה שהדגיש את העניין הוא ריכוז מגוון הדעות למקום אחד.
כל זה ציננן את התלהבותי לעסוק בתחומים אלו, פשוט זנחתי סופית את ההתעסקות בנושאים אלו שהתגלו כחסרי תכלית.

שמעתי טענה שלדעתי די מוזרה שאומרת ש"מיכאל שלי" הוא הספר הטוב ביותר של עמוס עוז, האמת היא שבשטחיות הספר די סטנדרטי ולא מדובר באיזה עלילה סוערת. חנה סטודנטית שאינה מן המניין מתחתנת עם סטודנט-מיכאל, ושניהם מהאונ' העברית. אבל היא מתקשה לנהל את חייה כאישה לבעלה וכאם לבנה משום ששקועה בדמיונות על עברה ועל חלומותיה בלילות, ועם זה אינה יודעת להבחין בין הרצוי למצוי, כל אלו בסופו של דבר מוציאים אותה מדעתה.

חוסיני מנסה לשקף את מעמד האשה באזורים המוסלמיים כמו אפגניסטן, ואת גורלם הרע של התושבים עקב התחלפות המשטר והלחימה הבלתי פוסקת בין הזרמים והסיעות. כל זה תוך סיפור מרתק וכואב על שני נשים שכל אחת גדלה באופן שונה לגמרי ולבסוף גזר עליהם הגורל להיות "צרות" בבית אחד עם בעל לא סימפאתי ומעריך במיוחד. לדעתי הסופר הגזים במקצת על שהטיח את כל הסבל בעולם על גיבורת הספר ולבסוף אף נטל את חייה.

קוראי הספר מגיבים ברחמנות ואזלת יד על מצבם של הנשים במקומות שונים ורחוקים על הכדור, אבל אל לנו לאשלות עצמנו כאן בארצנו תחת השלטון הדמוקרטי והנאור שמבוסס על אדני הצדק והשוויון חיות נשים שמשתייכות לאותו הדת שעליו מבוסס הסיפור שזוכות לאותו היחס ועוברות דברים דומים למסופר בזה הספר, אז הדברים לא כל כך רחוקים מאיתנו!

סיפורו המרתק של צביקה על מלחמותיו ביום הכיפורים ועל מסירות נפשו פעם אחר פעם להצלחת העם והמדינה מפני "שואה שניה" כך הוא חשש, שאיימה לבוא מן החזית הסורית. הוא שוזר בספרו את הרגשת הלוחמים בשעת הקרב, ברגעים הקשים שאולי הם האחרונים שלו ששקוע כולו בדבר אחד -לשרוד.
ובאותה העת עליו להתמודד עם מראות קשים מנשוא והדבר הגרוע ביותר דילמות מוסריות בלתי ניתנות לשיפוט, שמשאירות את צלקותיהם עד יומו האחרון של הלוחם.

ספר טיולים קלאסים ובסיסיים בארץ, מהצפון עד הדרום.
ישנם הסברים על טיולים מכל הסוגים: הליכה קלה, קשה וגם נסיעה ברכב.
לא הייתי ממליץ לתת בו אמון יותר מכדי הצורך. כלומר, אפשר לבדוק בו את הטיולים שקימים באותו אזור מבוקש, אבל לא כדאי להסתמך על הספר בשאר הפרטים. כגון משך זמן הטיול והדרך המדויקת שצריך לעבור וכל הדומה לזה.
תיכנון טיול ע"י ספר זה בלבד עלול להוביל למקרים לא נעימים (מנסיון מר, לא פעם אחת). אבל בתור ספר עזר לתכנון הוא לא רע.

קיבלתי המון "דחיפות" לקרוא את הספר ממכרים ואנשים שפגשתי.
ולבסוף עשיתי זאת. אז ככה הספר בעצם מבוסס על פילוסופית חיים שאומרת שכל דאגותינו, פחדינו, חששותינו, תשוקותינו לדברים שאינם ניתנים להשגה. וההשלכות: כאב, צער, ייאוש, אכזבה ושאר הרגשות השליליים נובעים מההנחה הפשוטה שאנו אלה שדואגים לעצמנו,ואם נפעל באופן שאינו נכון אנו נפגע או ניכשל. ולכן יש מקום לצער על העבר ודאגה לעתיד. כאן נכנס הספר ומציג כיוון חשיבה שונה שבעצם מה שנעשה לא ממש קובע את התוצאות אנו צריכים לעשות את "ההשתדלות" (כהגדרת הספר)
אבל מצבנו הבריאותי, כלכלי וחברתי נקבע ע"י הבורא וממילא אין מקום לדאוג על העתיד ולהצטער על העבר, וגם הרגשות השליליים מיותרים.
כדברי המשוררת:
"האל הטוב ברא אותנו כמו שחקנים במחזה,
בהצגה הזאת שלנו רק הוא קבע מה יהיה.
את התסריט ידו כותבת ולנו יש סיפור מוכן..."
(כתבה הלחינה ומבצעת שרית חדד)