אברהם ב. יהושע

אברהם ב. יהושע

סופר


אברהם גבריאל יהושע (שם עט: אברהם ב. יהושע, כינויים: בולי, א. ב. יהושע,
נולד ב-9 בדצמבר 1936) הוא סופר, מסאי ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות
ושירה לשנת תשנ"ה.
יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע, הייתה משפחתו ספרדית
ותיקה מירושלים. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, הייתה משפחתו יוצאת מרוקו. לימים
תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אמו "הקהילה הספרדית
הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי
לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית ולאדינו
לא ידעה." שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל
משהו שראתה בו שולי הרבה יותר." לעומת זאת היה אביו קשור למורשת הספרדית-ירושלמית.
בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. למד בתיכון
הגימנסיה העברית רחביה. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים. למד ספרות ופילוסופיה
באוניברסיטה העברית בירושלים.
לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. כיום משמש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות
עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים וביניהם את מרדכי הרטל.
חיפה היא גם עיר מגוריו ומופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים.
[מויקיפדיה]
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (436):
רק הזמן מפריד ביננו., יומן מסע-הספרים שלי., ספרים - חובה לקרא, ניצן, צריך להשיג מפה ומשם..., הרשימה החמה, לעיון, קניתיו, אך טרם הספיקותי, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, חסרים על המדף-ספרים שחייבים לרכוש., מעונינת להחליף או למכור-, אפריל 2010, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, צריכה לקרוא, ספרים על המדף מחכים לקריאה, רשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי... (מזל שלספרים יש סבלנות וחיי מדף נצחיים!) :-), ספרים שקראתי, קראתי ואהבתי, ספרים שקראתי, עוד ...
1.
"המאהב" הוא הרומן הראשון שכתב אברהם ב.יהושע, ומיד עם פרסומו ב - 1977 הפך לאחד הרומנים האהובים והנקראים ביותר בספרות הישראליית. הוא תורגם ל - 23 שפות, עובד להצגה בתיאטרון חיפה, ופעמיים עובד לסרט באורך מלא בארץ ובאירופה. שש נפשות מצאו מחבר, ובמונולוגים שתי וערב הן מספרות על עצמן בישראל של תקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה. מן הביקורת: ``...מעבר לכל הפירושים והמשמעויות, הרומן `המאהב` הוא ספר מרתק, הנקרא בנשימה עצורה. זהו ספר הגדוש הומור גרוטסקי והבחנה אנושית חריפה`` (גרשון שקד). ``על אף שיש בו ברומן חזות קודרת ומסר פוליטי נבואי מאיים, יש בו אף ניצנים של תקווה ואמונה, המניצים במישרין ובעקיפין") זיוה שמיר)....

2.
מר מאני` אינו רק הנסיון הספרותי הנועז ביותר של א.ב. יהושע עד כה, אלא גם, להרגשתי, אחד הרומנים הגדולים של הספרות העברית החדשה. זהו ספר רחב - יריעה, רומן ים - תיכוני, סיפורה של משפחה ספרדית לאורך כ200 - שנה, הנחשף באמצעות 5 שיחות בנקודות צומת היסטוריות. המשוחחים (שאת חלקו של אחד מהם על הקורא תמיד להשלים) ``נשאבים`` אל סיפור המשפחה ותוהים איש על חידת המאני שלו, המחליף זהות מדור לדור. חמשת החלקים כתובים בדמיון מרשים, בהומור, בווירטואוזיות של חילוף סגנונות, והמשמעות צומחת מתוך היחסים שביניהם. הקורא מתקדם בספר ``בכיוון הנגדי``, מן ההווה לעבר; אבל יש לקרוא בו פעמיים - פעם שניה מסופו להתחלה - ורק אז ייחשפו הקשרים שבתוך החומר ``התמים``. הספר מושך אל נקודת - המוצא שבסופו. זהו מסע אל לבירינת ה`שייכות` וה`זהות` ברב - קוליות של היבטים: משפחה, עדה, לאום, גזע ועד להיסטוריה ולשורשים הקדם - היסטוריים. מעבר לפסיכולוגיות האישיות מותווה מסתורין של נוסחה רשומה - מראש של משפחה משובשת; כל מאני ``ישן במיטתו`` של אחד מקודמיו, מתחבר לזמן אחר והוא רק ``מתורגמן`` או ``מחליף`` שהעילות לפעילותו הכפייתית הן אך תואנה למשהו אחר; וכל מאני מתנועע בין בבואות שמשתברות לדמויות רפאים. לממשות של `השייכות` פנים כפולים. תולדות משפחת ``מתאבדים`` זו הם שורת נסיונות של ביטול, מרידה ופריצת גדרות; דווקא החריגה היא הנוסח החוזר. וה`שיכות` הזו היא גם פקיעת הזהות העצמית, יציאה מן הקיום והזמן האישיים. ובמסגרות הרחבות יותר: האדם החדש הוא שיבה אל נקודת מוצא קדמונית, והשאלה אם אפשר לבטל את הזהות ולצאת משלשלת הברזל החלודה של ההיסטוריה, אם מלפנים ואם מאחור, הופכת שאלה מרכזית. בני מאני, השטים מזהות לזהות, רובם בעלי זהות כפולה, וקיומם הרב - שכבתי מסתיר חלק מן הזהות. ה`שייכות` היא סוג של קשר חיוני, שהוא, במובן אחר, היעלמות וניתוק (קשר ואובדן קשר הם בספר מונחי מפתח, שני צדדים של אותה מטבע). באותם מצבים יש חירות ואף הפקר בצד שבי ועקידה. חיוניות ולידה, אימפוטנטיות ומוות, משמשים בערבוביה. אבל גם המשוחחים הזרים, שלכולם דחף סיפור חזק, וגם דמויות אחרות, הם ואריאציות מדוקדקות זה על זה. בינם לבינם, או בינם לבני מאני נחשפות אנלוגיות מפורטות (בעשרות פרטים, שלקורא אתגר ``לצוד`` אותם בקריאות חוזרות). למשל, הסטודנטית ממשאבי שדה, הנאצי מכרתים, הקצין הבריטי מצבא אלנבי, איש המילואים ממלחמת לבנון והרופא היהודי מן הקונגרס הציוני השלישי, הם אספקלריות תעתועים זה של זה, ``שושלת`` מדומה, ``משפחה``. גם המהיימנות של חלקים מסיפורי המשוחחים מוטלת בספק, ואולי הם פרי הזיית מוחם (השופט מאני באמת מנסה להתאבד?). ``יהיו איפוא שני סיפורים, והאמת היכן?`` מה מן הדמויות הוא אך פרי אירגון ``ספרותי``, כגיבורים שיצאו מעמוד של ספר או מסרט? (התעיה בין סיפור למציאות אופיינית למספרים). ומכאן: האם שלשלת המשפחה וההיסטוריה היא ממשות, או שהיא פיקציה, הטלה נרטיבית על המציאות? ``הכל מתקשר זה אל זה``, ועם זאת אין בספר שום דבר מאומץ. חוויית הקריאה סוחפת, יש מלאות של ``תואנות`` מקומיות, תיאורים היסטוריים עזים השומרים כל אחד על צבעיו, ואיפיונים יחודיים ומשעשעים. דווקא מה שמעבר ל``חוטים`` הוא עיקר הכוח והקסם....

3.
סיפוריו של א.ב יהושע מבכירי הסופרים של ישראל בדור הזה, הפכו זה מכבר ל``קלאסיקה מודרנית`` של הספרות הישראלית. תריסר מטובי הסיפורים שפירסם יהושע, למן סיפור הביכורים ``מות הזקן``, שראה אור ב1957 - , ועד ל``תחילת קיץ 1970`` ו``בסיס טילים 612`` שהופיעו בתחילת שנות השבעים, קובצו כאן לראשונה בכרך אחד ומאפשרים לקורא לעמוד על ההתפתחות והגיבוש של ההיבטים היחודיים והמרתקים המאפיינים את כתיבתו של מספר חשוב זה - מחברם של הרומנים ``המאהב``, ``גירושים מאוחרים``, ``מולכו`` ו``מר מאני``....

4.
לאחר היריעה הרחבה של "מר מאני", עטור הפרסים והתהילה הבינלאומית, פונה א.ב.יהושע לנתיב אינטימי - אהבה מוזרה, "בלתי אפשרית", של גבר צעיר לאשה. נתיב זה ממומש בריאליזם פרטני ובהומור הנושק בגרוטסקי. אך חרף השתהותו הכפייתית של הגיבור המספר על פרטים, דומה שיותר מבכל רומאן אחר של יהושע נסחף הקורא לדהור בקריאתו, עד שכמעט מתבקש לומר לו שיש בונוסים רבים בהאטת קצב הקריאה. המספר הוא רופא - מתמחה, הנאבק על מקומו במחלקה הכירורגית. הוא נקרא ללוות זוג הורים - לזר ואשתו דורי - להודו, להחזיר משם את בתם, שחלתה בצהבת קשה. המסע להודו תופס בתיאוריו הססגוניים את חלקו הראשון של הרומאן, אך גילגוליו והמטאפורות שלו, מחלחלים למלוא אורכו של הספר. בנג'י, שיתפתח בהמשך כרופא מרדים, ושגם מפליא לעיתים באינטואיציות הרפואיות שלו, הפונות אל ה"פנים" - מבצע בהודו, בתנאי "שדה", עירוי - דם שאולי הוא שמציל את החולה הצעירה. אבל הרופא הצעיר, הנוסע "כבן עם הוריו", מתאהב לאו דוקא בחולה שלו: עד כה הסתדר יפה עם לבדיותו נטולת החיוניות, אך בהודו הוא עומד נפעם מול עוצמת הזוגיות של הזוג לזר, השונה כל כך מזו של הוריו - וזה מה ששואב אותו לאהבה "אבסורדית". ואכן, המנוע של הרומאן הוא "המיסתורין" המוליך שני יצורים נפרדים לקשור את עצמם זה לזה בשלשלת אחת, בחיבור המעניק, לכאורה, חיוניות, המראה, תחושת שיחרור - אבל הוא גם "קשר", דהיינו: שלשלת כובלת של משיכה כבידה. ב"מר מאני" הפקיע יהושע את דמויותיו מן ההסברים של הפסיכולוגיה האישית ותהה על הנוסחה הבין - אישית, הטבועה מראש, המתגלה ב"שייכות" של שושלת משפחתית, עדה, זהות לאומית, וכו'. גם ב"שיבה מהודו" יש יציאה מגבולות הקיום והזמן האישיים, אך גם מתחומיו של קשר הדם. ה"אני" שאינו נפרד לעצמו מתגלה כאן בריבוי הפנים של התערבות והתערבבות אדם באדם אחר, והישאבות אדם לזולתו. דומה שמזדמנים מקריים, או סמיכויות אקראיות, נשאבים אל הנפש "שזהותה קצת רופסת" והמלבים אותה. קיומו של אדם באדם אחר לובש כאן מיגוון של צורות, החל ממעניק חסות שתלטן, או זהות שאדם מאמץ לעצמו במילוי תפקיד: דרך אמפטיה, הזדהות וסימביוזה נפשית: ועד למגע מפולש שהזהות האישית אובדת בו כליל, כאילו נתגלגלה באדם נשמה אחרת - אמונה שבנג'י מאמץ לעצמו ברצינות הולכת וגוברת. למעשה תוהה הספר אחר השיט מזהות לזהות, אחר "עירוי הדם" הסימביוטי הזה "בטרנספוזיה ישירה", אשר משנה את ה"אני" כמו בהתאהבות שזורמת פנימה :בלתי ניתנת לשליטה, וכמו ממקור חיצוני, כאילו היתה אינפוזיה של קוקטייל עשיר... שמטפטף בסתר לתוך מעמקי האורגניזם ומשנה את הנוסחה שלו". ההסתפגות המסתורית הזאת באחר, המעניקה ממשות חדשה, גם כרוכה בהיעלמות עצמית ("לאן נעלמת?"), בהתפוגגות ובתרדמה כמו נרקוטית. אבל אולי מונח "המסתורין" האמיתי של הספר דווקא במקום אחר, בקשר בין בנג'י למיכאלה, שהוא סיפור האהבה המוסתר של הספר? למיכאלה הנינוחה, הלא מתערבבת, המלווה ותומכת בסובלנות ואמפטיה, והסבורה שכל אדם אחראי לגורלו, וצריך ל"ילד" את עצמו בעצמו - קרוב בנג'י קירבה שאינו מודה בה. הדרך שהיא מציעה אינה בדידות ואינה סימביוזה אלא קיום יחד אגב אוטונומיה. "אין אנו שתי נשמות הקושרות ביניהן קשר נצחי, אלא רק שני נהרות זורמים, שבטוחים כל אחד בעומקו ובעצמאות האפיק שלו, ועל כן אין חשש מימיהם יתערבבו קצת אלה באלה." האם הנעזבות של בנג'י בחלק האחרון אינה תוצאת עזיבתן של מיכאלה ובתו? האם לא למיכאלה מכוונות שורותיו האחרונות של הספר? אך האם יוכל להיוולד מחדש מתוך התרדמה - אם תשוב מיכאלה ואם לא - כמי שאינו לבד, אבל גם אינו נמוג? כל אחד מן הרומאנים הגדולים של יהושע מתחרה באחרים בנקודות ההצטיינות שלו. "השיבה מהודו", דומני, מביא ל"תחרות" זו את יכולת ההשתהות על פרטים ממשיים מאוד אך עתירי דמיון, ובעיקר את המלאות האנושית של הדמויות, עד לאחרונה שבהן....

5.
בהתקרב שנת אלפיים לוקח אותנו הרומאן החדש של א.ב. יהושע עמוק בכיוון הנגדי, אל שנת 999 בלב היבשת "הנידחת והפראית" אירופה, האחוזה התרגשות לקראת שנת האלף, שאולי יופיע בה פעם שניה בן - האלוהים. בן עטר, סוחר יהודי מצליח מטאנג'יר, נוטל עמו את שתי נשותיו, יחד עם שותפו המוסלמי, בתוספת רב יהודי ששכר באנדלוסיה, במסע נועז ומיוחד, שתחילתו בספינה, דרך האוקיינוס והסינה, עד לתוך העיירה הקטנה פאריס, והמשכו ב"תוספת יבשתית", עד לריינוס ולורמייזא. כל זה בנסיון לשכנע את אחיינו לאחות ב"דין תורה" את הקרע ביניהם, ואת שותפותם המסחרית הפורחת, שנותקה לפי תביעת האשה החדשה של האחיין, אלמנה אשכנזיה מוורמייזא, שכפל הנשים של הקרוב הצפון אפריקאי מעורר בה רתיעה ואימה. בבית הפאריסאי של האחיין ואשתו עתיד בן - עטר לנחות עם כל הפמליה שלו, ובהתארחות שהולכת ונעשית משעשת ומדהימה, עם ערבובים "קרנבליים" לא שגרתיים, מתגלגלת ההתרחשות ל"משפט כפול". ה"מסע" הוא נסיון מבריק לבדוק את אפשרות הדיאלוג בין קודים תרבותיים בתוך העם היהודי, המוסט אל ערב עלייתן של תשי תרבויות יהודיות גדולות - שמתגלה כ"פילוסוף של אהבה", המנסה להבין את החיים בתוך הכפילות המתוחה בין גבר לאשה ובתוכו עצמו. אכן, זהו ספר שאין בו דבר שאינו מכפיל את עצמו ושאינו נשזר משניים, החל מן הסינה שסביב פאריס היא מוכפלת, וכלה בכפל הדתי האירופאי מחד, והיהודי מאידך ("דרומיים" ו"צפוניים"). הכפילות של גבר/אשה כפולה ומכופלת, כי לכל הגברים אסקפט נשי, ולהיפך. ואם בן - עטר הוא היחיד ברומאן שנשוי בפועל לשתי נשים בו - זמנית - הנה פמליית הדמויות הגדולה מורכבת ברובה מאלמנים ואלמנות הנשואים בשנית, שידעו את טעם הכפילות: הגברים נמשכים זה אל אשתו של זה: והנשים מבקשות לעצמן בעל נוסף, כ"כפילות של נפש". יתר על כן, כל דמות רואה את הזולת דרך צללית של אשה או גבר אחרים וטווה אותו אל סיפור שבו הוא בבואה של הוויה קודמת. בני זוג ישנים במיטותיהם של זוגות אחרים וילדים מחליפים הורים. במציאות הזאת, של צלליות ותחליפים, נקרע האדם מבפנים באשמה וחרדה, כאב והשפלה, רתיעה ומשיכה. הסכסוך הפנימי בתוך כל דמות אינו מסוגל להכרעה אחרונה. האשה השניה לעולם היא קיימת, ואם אינה קיימת במציאות - היא צללית שקיימת בדמיון, ושום חרם דרבנו גרשום לא יוכל לה. ויחידות הבעל, ולאו דווקא כפילות האשה, היא הבעיה של האשה. ההמרה הזריזה כל - כך של סחורה בסחורה, מסתבכת כשפונים למצב האנושי. כאן ה"תרגום" מ"לשון" ל"לשון" הכרחי ובלתי אפשרי כאחד. הדיאלוג המתוח בנקודת - התפר, הזימרה בדו - קוליות אמיתית - בלי למזג, בלי למהול, בלי להתיך בכוחניות לאחד - אותם חיים בתוך הכפילות - הם הם הדבר שהספר מתמודד עמו. ולקראת תום המסע בין הכפילויות מסתבר שהשליטה והבעלות מוחלפים בשותפות של שוויות מלא, הסמכות מאבדת מתוקפה, הקול הנשי מקבל כוח ונפח, הזכרות הופכת לגבריות שיודעת לבכות, והפתיחות מגששת אחר חירות שאינה מופקרות, ואחר מחוייבות שאינה אסירות. ויהושע עצמו מגשר בחמימות ובדו - קוליות על פני ים מפריד של 1000 שנים. כשם שפאריס הנידחת קמה לתחיה כשהקורא מזהה בה את הצללית העתידית (עם האטואל, עם האובליסק של הקונקורד במקום עמוד האבנים של הילד אלבז...) - כך בכל דיאלוג אמיתי אמור כל קול לכלול את הקול האחר כאפשרות. הדמיון שאין שני לו של יהושע, והאמפטיה שלו, חוללו רומאן מצחיק, מרטיט ועמוק, שיהיה, לדעתי, אחד מכל "כפל רומאנים" שהוא, שיוצב בפיסגת יצירתו....

6.
הכל מתחיל בפיגוע. אשה בשנות הארבעים שלה, בלי שום מסמך מזהה, נפצעה אנושות בשוק הירקות בירושלים, נאבקה במשך יומיים על חייה, ואחרי מותה שכבה אלמונית במדור המתים של בית - החולים, בהמתנה לבירור זהותה. בחיפוש נוסף בסל - הקניות שלה התגלה תלוש משכורת של מאפייה גדולה בירושלים, קרוע ובלי שם. אבל העובדים והממונים במאפייה לא הרגישו בהיעדרה של שום עובדת. מקומון ירושלמי עומד לתקוף את המאפייה על התנכרותה לעובדת שלה מתוך "חוסר - אנושיות מזעזע", אבל הבירור במאפייה מגלה שהעובדת - לא - יהודייה מחבר - המדינות, מהנדסת במקצועה, שעבדה במאפייה כפועלת ניקיון - פוטרה לפני חודש, ורק בגלל תקלה ביורוקרטית המשיכה לקבל משכורת. מה שהיה אפשר תחילה לפטור בהסבר טכני פשוט, מתגלגל ככדור - שלג של קומדיה, שהופכת בהדרגה לפסיון רב - עוצמה, בעל ממדים רוחניים ופסיכולוגיים. הישיש, בעל - המפעל, מסרב להסתפק בהתנצלות קצרה על אשמה עמומה, ונתקף רצון כפייתי לכפרה עמוקה. מנהל כוח אדם במפעל (הלוא הוא הממונה על משאבי אנוש, איש צבא - הקבע לשעבר, גיבור הספר) מוכנס לסיפור בעל - כורחו, אבל הוא הולך ונשאב לתוכו, סיפח אותו לפנימיותו והולך ומעמיק בו. בכל פעם שנדמה כי הסיפור עומד להגיע אל סופו, מסתבר שזוהי רק ההתחלה של השלב הבא. מן האטימות והאדישות נוסע הסיפור עם גופת האשה המתה אל בדיקת האשמה, החרטה, הכפרה, האהבה והתשוקה; אל מה שייתן ממשות לאנושיות. הגבולות נפרצים, בחוץ ובפנים. אברהם ב. יהושע שוב מפתיע אותנו בעוצמת דמיונו, בתפניות הלא - צפויות ככל שמתקדמת קריאתנו בספר; ועוד יותר - ביכולתו הרעננה להוליך את כתיבתו לטריטוריות חדשות של הנפש ושל המציאות הכי עכשווית. וכל זה בשפע של פרטים דקים ומדויקים. זהו סיפור פותח מחיצות, המחדש את המרופט, תוך שהוא מהבהב בין הפסיכולוגיה האישית לבין האידיאולוגיה הלאומית, בין האינטימי לבין המטפיזי....

7.
יהודה קמינקא מגיע מארצות-הברית לישראל לתשעה ימים כדי להתגרש סוף-סוף מאשתו נעמי, המאושפזת זה חמש שנים במוסד לחולי-נפש. מעבר לאוקיינוס מחכה לו אשה חדשה ותינוק בבטנה. הדרמה המשפחתית, המתגלגלת אל שיאה בראשון של פסח, נמסרת לחלופין 'מפי' כל אחד מבני-המשפחה, כולל בני-זוגם, ואפילו המאהב הזמני של אחד הבנים, והכלב הוותיק הורציוס. מהדורת 2010 של 'גירושים מאוחרים' היא נוסח מחודש, בתוספת פרק עשירי, של אחד הרומאנים המז'וריים והמרגשים של יהושע – מתחרה רציני ל'מולכו' ול'מר מאני'. פרופסור הרולד בלום, מחשובי המבקרים בארצות-הברית, כלל את 'גירושים מאוחרים' בצדק ברשימת היצירות של הקנון הספרותי המערבי במחצית השנייה של המאה-העשרים. החזרתו לרומאן של הפרק העשירי, "הלילה האחרון", שהושמט ממהדורת 1982, היא החידוש העיקרי בנוסח הערוך-מחדש. פרק פארודי זה, שגיבורו הוא הכלב הורציוס המתרוצץ בעקבות 'המונולוג' שלו תוך כדי דיאלוגיוּת פולמוסית עם המחבר, נגנז באקלים הספרותי של שנות השמונים בשל אופיו הבלתי-ריאליסטי כביכול. אבל במבט לאחור, ולאור כתיבתו של יהושע ברומאנים שבאו לאחר 'גירושים מאוחרים', ברור ש"הלילה האחרון', המהַפֵּך את הרומאן כולו, אמור להיות חלק בלתי-נפרד ממנו. העלילה המשפחתית של הספר והמאבק על חלוקת הבית מתחוללים בישראל חסרת גבולות מוגדרים. הקונפליקט הלאומי מרחף כרשת של מטאפורות מעל למונולוגים של הדמויות ומעל לגירושים הבלתי-אפשריים. דומה שיותר מבשנות השמונים מעלה היום הספר הרהורים נוגים על מציאות השואבת חיוניות ממצב של קונפליקט ואינה מסוגלת לחלק את הבית ולהציב גבולות. דורות הקוראים שאינם מכירים את הספר יזכו בו לחוויה שכמעט אין לה מתחרות בספרות של השנים האחרונות, ומי שקראו אותו בעבר יופתעו עכשיו, במפגש עם הספר השלם, מרעננותו ומעוצמתו, והמבט ממרחק יזמן להם קריאה אחרת....

8.
אשתו של מולכו נפטרה בתחילת הסתיו. הרומן עוקב, לאורך שנה, אחרי תהליך השתחררותו, תהליך של מאבק באשתו, מעין המתה חוזרת שלה, שיש בו גם הזדהות עמוקה עמה. נסיונותיו של מולכו לקשור קשרים חדשים הם גם חזרה והכפלה של האישה המתה. מולכו הינו הישג חדש באמנות הרומן של אחד מטובי הפרוזאיקונים הישראליים, הוא רומן שקשה להניחו מן היד, עיבוד נקי ומשוכלל של פרטים רבי פנים. מות אשתו משחרר במולכו קפיץ שמעיף אותו למרחקים של ניכור, אך גם מוליד ללידה של תחושת חירות חדשה. ובתוך השחרור הוא מובל בשלט - רחוק על ידי הקשר עם אשתו. הוא מושך מן המוות כאב, ממשות וחיוניות כאחד, ונסיונותיו הכושלים להחיות את אשתו בנשים המחליפות אותה הם גם נסיונות "לקום לתחיה" ולאחוז בשרשי עצמו. אורפיאוס מתפצל כאן לשניים, ואת אורפיאוס שרה אישה. חמש הנשים הממלאות את השנה, עם היותן מנוגדות זו לזו, הן כפילות של אשתו וניגודים שלה כאחד, ובו בזמן הן גם השתקפויות של מולכו עצמו. המציאות האובייקטיבית ברומן זה מורכבת מפרטים שמולכו משליך עליהם את נתוני היסוד של מצבו, או ממפגשים מופלאים עם מקבילות למרכיבי עולמו הפנימי שמולכו אינו מודע להם. העולם כולו הוא לגביו גם מונולוג פנימי מוחצן. חמשת הפרקים הם וריאציות מפתיעות זה על זה, והם מתיכים שוב ושוב את פרטי תקופת מחלת אשתו ורגע המוות. המרות, החלפות, הכפלות וממלאי מקום מאכלסים את הספר גם בפרטים "תמימים" לכאורה, ועם זאת אין הפרטים כאן שלטים ריקים למשהו אחר. הם מלאות רוויה הסתכלויות רגישות, לעיתים שופעות הומור. כל מצב שיש בו מן החופשי, הפתוח והחשוף בספר זה, כל מה שאינו כבול או סגור או מכוסה, מתקשר באנרכיה, בניתוק מנוכר ובהתפוגגות או התפוררות. החירות מכבלים היא גם חוסר קשר, ריחוק או אינות, ולהיות קרוב ומעורב הוא גם להיות כבול. דרך כל המצבים, צדדיים או מרכזיים, מושחל חוט כפול. כולם עומדים בסימו האש הכלואה, או הסורג המגן על הבית הפרוץ, שמולכו צובעו ואולי גם ישים בו עציצים. זהו ספר שחומת ברלין עוברת במרכזו, כצומת של כל המשמעויות. מולכו נוסע לברלין בהפגנת השתחררות מעקרונות אשתו שסירבה לשוב ולבקר בגרמניה בה נולדה, וגם מתוך הזדהות עליונה עמה ורצון למצוא את עקבותיה. החומה היא החתך הכואב והמזכיר, וגם פינת שקט מרגיעה. דרכה חוזרים ובאמצעותה חוסמים את החזרה. היא נמצאת בכל מקום, פנימית וחיצונית. מולכו הפאסיבי, המתבונן בעולם במשקפיים בי - פוקאליות, מצוי בכפילות מתמדת של פחד וכמיהה, כאב ושמחה, מערבב התרגשות ואשמה. רגשותיו תמיד דו - קוליים. נסיון החזרתה של נינה אל מעבר למסך הברזל הוא מימוש של החזרה הבלתי אפשרית וגם השתחררות ממנה. כאילו החזיר את אשתו וגם נפרד ממנה. סיום הרומן הוא לגבי מולכו מודעות גוברת למצבו: חירות ריקה שאינה נאחזת בשום דבר ממשי. יש לעבור מהקשבה לאותות, ומחיים כמו על במת אופרה, לממשות. עכשיו עליו לחזור ולהתחיל מחדש את השנה שחלפה, כמו נשאר כיתה. האם יהיה מסוגל לכך?...

9.
הרומאן רחב - היריעה הזה, אחת הפסגות של הספרות העברית החדישה, פרי כושר הדמיון המדהים של יהושע - מתרחש בסביבות 1998. במרכזו עומד סיפור משפחתי כואב: יוחנן ריבלין, מזרחן, נשוי לשופטת חיפאית, מתענה זה חמש שנים בפרשה המסתורית של גירושי בנו לאחר שנת נישואים אחת בלבד, "בלי הסבר אמיתי". מאז נראה הבן כתקוע באהבתו הישנה, בלי יכולת ליצור קשר חדש. מה הוחמץ שם ובמי האשם? האם היו סימנים מוקדמים? מותו של מחותנו - לשעבר, בעל פנסיון ירושלמי, מדרבן את ריבלין לחקירה מתמשכת, פולשנית (בניגוד לגבולות שמקפידה עליהם אשתו), שנועדה להתחקות אחרי "האמת" שמאחורי הכישלון הפתאומי הזה, בתקווה שהסיפור המלא (שלדעתו לא מובן גם לבנו) ישחרר את הבן מתקיעותו. גורל בנו מתערבב אצל הפרופסור המזרחן עם חוסר - האונים שלו עצמו מול המחקר האלג'ירי המקרטע שלו. הוא אומנם עוסק בשנים מלאות התקווה והחזון של מלחמת השחרור האלג'ירית, אך לא ברור לו מהם הסימנים המוקדמים שהיו בהן לטירור המטורף וחסר - האבחנה שמשתולל שם עתה, בשנות התשעים. כאן ההווה הוא ש"תוקע" את סיפור העבר. בדחיפתו של טדסקי, פטרונו הוותיק ומדריך הדוקטורט שלו, מנסה ריבלין להפיח ניצוץ מפרה במחקרו באמצעות סיפורים ושירים אלג'יריים נדירים. העבודה על הקטעים מקשרת אותו עם סמאהר, סטודנטית ערבייה מן הגליל, עם בני - משפחתה, ועם בן - דודה ראשד, המאוהב בה באהבה אבודה. טדסקי האב - הרוחני מחד, וראשד, המזכיר לו את בנו, מאידך, הם האחראים שוב ושוב להתקדמות העלילה, לתהפוכותיה, ולמפגשים המפתיעים שבה. ראשד גם מוביל את ריבלין אל דמויות ומצבים ב"אוטונומיה" הפלשתינית הצעירה שמעבר ל"גבול", כולל אל אחת מפסגות הרומן: חגיגת השירה ברמאללה, שגולת הכותרת המדהימה שלה היא הצגת "הדיבוק" בעברית ובערבית, באינטרפרטציה מפתיעה ובהתקשרות חריפה אל הלוז של הרומן. הרגש, ההומור השופע, העליצות התזזיתית, וגם האימה המפעפעת במעמקי הרומן, קשורים בראש - ובראשונה באיזה הפקר של חירות, של פריצת גבולות שהחיים יוצאים בו ממסלולם הרגיל, כביכול אל קשרים חופשיים ופמיליאריים. והמזרחנות של ריבלין, יחד עם נטייתו לשאוב כל דבר אל כאבו האישי, גם יוצרים ערבוב מרתק בין האישי והמשפחתי לבין החברתי והלאומי. העיצוב המפורט והמשתהה של הזוגיות והאינטימיות המשפחתית של ריבלין מחד, והסצינות ה"קרנבליות" וה"תיאטרוניות" מאידך, הם עליית - מדרגה בכתיבתו של יהושע. יש כאן חגיגה של פרטים עשירים ומשובבי - נפש, ששום פרשנות מלכדת לא תוכל להעיב על החיוניות העצמית של כל אחד מהם, המהדהדת בזיכרון זמן רב אחרי סיום הקריאה. המשך בעמ' 558 של הספר הציור שעל העטיפה: על - פי מאטיס...

10.
מות הזקן, מסע הערב של יתיר, תרדמת היום, חתונתה של גליה, הסיום, המפקד האחרון, גאות הים. ...

11.
נוגה, גרושה ירושלמית בת ארבעים-ושתיים, נגנית נבל בתזמורת סימפונית בהולנד, עומדת במרכז הרומאן הזה, שהוא אולי הנינוח והמשעשע ביותר שכתב א.ב. יהושע עד כה. נשים היו תמיד חלק מן הדמויות המרכזיות ברומאנים של יהושע, אך את 'ניצבת' מובילה אשה מתחילתו ועד סופו: דרך תודעתה, הנמסרת בגוף שלישי, מסתננת ומתחוללת ההתרחשות. לאורך חייה סירבה נוגה להביא ילדים לעולם – לדעתה היא יכלה ללדת, אך לא רצתה, והקוראים מוזמנים לתהות מדוע. לכן נפרד ממנה בעלה אוריה לפני כמעט עשור, למרות אהבתו האובססיבית אליה, שאינה שוככת גם היום, כשיש לו אשה שנייה וילדים. חודשים אחדים לאחר מות אביה של נוגה מבקש ממנה אחיה התל-אביבי לקחת חופשה מן התזמורת שלה ולהגיע ארצה, כדי לשמור במשך שלושה חודשים על דירת ילדותם בירושלים, ובכך לאפשר לאמם להתנסות בדיור מוגן בתל-אביב, בקרבתו. בשהות הזמנית הכפויה שלה בישראל מוצא האח לנוגה עיסוק – למלא תפקידים של ניצבת בסרטים ובסדרת טלוויזיה, ובאופרה "כרמן" המוצגת למרגלות המצדה. החוויה החדשה מתחילה לסדוק את ביטחונה ודעתנותה של גיבורת הרומאן, שדימתה עד כה שגבולותיה ברורים ובטוחים, ומוגנים בתוך המוזיקה שהיא מבצעת. התפקידים האקראיים שאליהם היא נקלעת כניצבת-מזדמנת, המלווה עלילה של אחרים בלי "טקסט" בפיה, הולכים ומתגלים כמטפורות קנטרניוֹת להיבטים שלה-עצמה. ובעצם בכל הרפתקאותיה המפתיעות במהלך שלושת חודשי "הניסיון" מזַמֵן לה העולם, בשכנות מקרית, שלל אירועים ודמויות שהיא תוכל לפרש כאותות הנוגעים לחייה, כאתגרים וכפנטזיות. כושר הדמיון השערורייתי המפורסם של א.ב. יהושע חוגג כאן. האשה הסולידית ובעלת הגבולות תיקלע לסדרת מצבים פורצי גבולות והליכות נאוֹתוֹת. בזכותם הרומאן הזה כה חיוני, נמרץ ומשוחרר. בגללם יהפוך "הניסיון" של האם גם ל"ניסיון" של נוגה. בתוך הסימביוטיוּת העזה והמניפולציות ההדדיות שקיימות בין דמויות הרומאן הופכת הניצָבוּת לשאלה עקרונית: מתי אַת רק סטאטיסטית פאסיבית בעלילה של מישהו אחר, ומתי את מובילת העלילה, הפועלת מתוך רצונך. נוגה תתקדם מניצבת לבעלת-עלילה, אך מבלי שא.ב. יהושע יכפה על קוראיו סיבתיות פסיכולוגית אחת, סכמטית. גם בכך ניכרת ב'ניצבת' חירות רוחו של רב-אמן....

12.
בפיר המעליות של מגדל דירות תל-אביבי משמיעות המעליות יללות פראיות ויבבה עצובה, ואולי קולות של עוגב. מדוע ועל מה נאנקות שם הרוחות, ומאין הם נשאבות? וגם מעלית ירושלמית פרטית, רק לקומה אחת – תכנון מקורי של אביו של יערי לפני שנים רבות בביתה של אהובה ישנה – מתחילה להשמיע יללות של חתול מיוחם. מעלליהן של המעליות מלווים בעליזות את הרומאן ומשמעות את הדמויות בהתייחסותן לתחומים מרכזיים יותר של חייהן. אמוץ יערי הוא מהנדס שירש מאביון משרד לתכנון מעליות, ולאורך הספר הוא `מופקד` על הטיפול בבני-המשפחה, והוא נוסע מבית לבית וממקום למקום כדי להיות "לא רק סבא ואבא מסור לכולם, אלא גם בן טוב" (לאביו בן התשעים) - שכן לראשונה בחייהם נסעה אשתו, דניאלה, לחו"ל לבדה, בלי השגחתו המגוננת, לכל התקופה של חג החנוכה. דניאלה נוסעת לטנזניה אל גיסה האלמן, ירמי. הוא מנהלן במשלחת חפירות אנתרופולוגיות של מדענם אפריקנים המחפשים באפריקה את חוליית המעבר מן הקוף אל האדם דרך "קורבי-משפחה" שנזרקו מן הדרך הראשית של האבולוציה ונתקעו ברחוב ללא-מוצא. לפני למעלה משנה מתה אחותה של דניאלה, ונסיעתה עכשיו אל ירמי היא כדי להתחבר אל האובדן וללבות את הכאב ואת האבל שהתעמעמו בשנה אחרונה. אבל האלמן שהיא פוגשת עסוק דווקא בשכחה. אחרי שנים של ניסיונות כפייתיים להעניק משמעות למות בנו, שנורה בטעות מאש חבריו במארב בטול כרם, הוא מבקש עכשיו להינתק ולהיפרד מכל השייכויות, החל במשפחה וכלה ב"כל הדייסה היהודית והישראלית." הדואט המשפחתי הוא קודם-כל דואט מבני: 112 פרקוני הספר פורשים לסירוגין את התהפוכות העלילתיות הבו-זמניות בישראל ובאפריקה (הזוגיים משולבים עם תודעתה של דניאלה, והאחרים עם זו של בעלה). וכל עלילה היא גם ראי של חברתה: היא סופחת ממנה לשון ופרטים, מנערת אותם אל מקום אחר ומספקת להם הקשרים מעוררים חדשים. ...

13.
שלושה מאהבים לשעבר של גליה, בחורה נערצת שהיתה מחליפה בקלות את מאהביה, מחליטים להגיע לחתונתה בקיבוץ על מנם להתנקם בה: לשבש את הטקס ולפגוע בחתן. מספר הסיפור, אוהב מרחוק של גליה שלא זכה מעולם לחסד אהבתה, נוסע אף הוא לחתונה ומבקש להצטרף לנקמתם המשונה של המאהבים המתוסכלים. אולם התהליך שהוא עובר שונה, והנקמה שנכשלה הופכת להשלמה והפנמה עמוקה של האהבה שלא ניתנה לו על מנת להתחיל בחיים חדשים. סיפור הזוי, סהרורי, בעל נימה סוריאליסטית. של אחד מבכירי הסופרים בישראל. הסיפור חתונתה של גליה ראה אור בקובץ "כל הסיפורים" של א.ב. יהושע ונחשב לאחד מהסיפורים הקלאסיים בספרות החדשה....

14.
יאיר מוזס, במאי קולנוע, מגיע לסנטייגו דה קומפוסטלה שבספרד עם רות, השחקנית הוותיקה שלו, לרטרוספקטיבה שעורכים שם לכבוד סרטיו. על הקיר מעל למיטתם במלון הוא מגלה רפרודוקציה של ציור לא-מוכר לו, שבו אשה צעירה מיניקה אסיר מבוגר. מוזס אינו מודע למסורת האירופית הארוכה של "החסד הרומי", אך הציור מממש לדעתו סצנה נועזת שהגה התסריטאי שלו, טריגָנו, אשר נועדה להתרחש בסרטם המשותף השביעי, לפני למעלה משלושים שנה. הסצנה בוטלה באמצע הצילומים בגלל המהומה שחוללה אז רות, אשר סירבה לבצע אותה. איך ומדוע נתלה עכשיו הציור בחדרם? ביטולה של הסצנה בזמנו הביא לקרע סופי בין מוזס לבין טריגנו, התסריטאי של כל סרטיו הראשונים, ואף גרם לניתוק היחסים בין טריגנו לבין רות, אהובתו מנערותם בעיירת פיתוח בנגב. מאז אותו קרע "מוטלת" רות על מוזס, כחובה וכאשמה. "הרטרוספקטיבה" – שמסיבות עלומות, מעוררות חשד, נבחרו לה ודוּבּבו לספרדית רק סרטים קדומים של מוזס, פרי שיתוף-הפעולה שלו עם טריגנו – אינה מסתיימת בספרד, וציור "החסד הרומי" עוד ישוב ויכונן את המשך הרומאן. חזרתם של מוזס ורות ארצה תהיה כרוכה בשיטוט פיזי ונפשי בעבר, שסופו להוליך לתיקון, כפרה ופיוס. האירוניה המרחפת על-פני הרומאן, והדיאלוגים והמצבים הקומיים שממלאים אותו, יוצרים אקלים מצודד ומשעשע של "קומדיה", אבל מעֵבר לה הולך ומתפתח חשבון-נפש נוקב של מוזס עם עצמו, ככל שהוא הולך ומשיל את קליפותיו. הדמיון הנועז של יהושע, במלוא לבלובו, ממטיר עלינו כאן סצנות מדהימות חדשות, עד לסיום, שבו יומר "החסד הרומי" ב"חסד ספרדי"....

15.
16.
חמש מסות בשאלות הציונות: השואה - צומת דרכים. הגולה - הפתרון הנברוטי. בין זכות לזכות. יהודי, ישראלי, ציוני - כיוון מושגים יחיד וחברה בסכסוך מתמשך....

17.
האם היצירה הספרותית יכולה לפעול לא רק על חוויותיו של הקורא אלא גם על עמדותיו וערכיו המוסריים? האם יש בכוחה של המערכת האסתטית-רטורית של הסיפור ליצור בנו אחווה ואפילו הסכמה מוסרית לתובנות ולמעשים הזרים ומנוגדים לשלנו? ספר המסות של אחד מחשובי היצורים העבריים בימינו, העוסק בהקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, דרך בחינת "המפה המוסרית" של יצירות ספרות מהמעלה הראשונה, החל מסיפור קין והבל, הדרמה היוונית אלקסטיס לאאוריפידס, דרך הבעל הנצחי של דוסטויבסקי, סיפורים של ברנד, פוקנר, עגנון וקאמי ועד לסיפור אמריקאי בן-זמננו, מאת ריימונד קאבר. במלאכת פרשנות מעמיקה ובהירה, מצליח א.ב. יהושע להאיר באור חדש את היצירות הידועות. תוך שהוא דן באופן מקורי בסוגיות הנוגעות לגבול המוסרי של ההסברים וההצדקות הפסיכולוגיים לשאלת האחריות המוסרית של תהליכי ההדחקה ולאופן התפתחותם המוסרית של גיבורים ספרותיים. ...

18.
19.
20.
21.
22.
שלושה מסיפוריו המעולים של א. ב. יהושע, הפותחים לנו צוהר אל עולמם של הניצבים מול היערות, מול האהבה, מול החיים: האוהבים הדחויים, המתייצבים לחתונת אהובתם לשעבר - לכאוב ולהכאיב. הסטודנט הנצחי, המקריח מול שעירותם של יערות קק"ל, השומר פן ייחשף סודם באש. האוהב הנכזב, המסכן את בנה בן בשלוש של אהובתו שנישאה, ואשר הופקד בידיו למשמרת - וכל זאת בסגנונו המיוחד של יהושע, המעניק לעברית הצלולה שללו נופך פרוע של הומור אנרכיסטי. אוהד שחר - יליד חיפה, בוגר בית הספר למשחק "בית צבי", מבחירי שחקני התיאטרון בארץ, שיחק בתיאטרון באר - שבע, הבימה, בית לסין והקאמרי. בין ההצגות בהן שיחק: "איש הפיל", "12 המושבעים", "קומדיה של טעויות". כמו כן הופיע במספר סרטי קולנוע וטלוויזיה ("משפט קסטנר")...

23.
24.
"מסע הערב של יתיר" (1959); "גאות הים" (1962); "חתונתה של גליה" (1960) – שלוש נובלות מראשית הקריירה הספרותית של א.ב. יהושע; פסגות של הסיפורת העברית, בנוסח חדש, מתוקן ומלוטש. בכפר ההרים הנידח והשכוח יתיר עוברת אחת ליום רכבת אקספרס מפוארת, ואינה עוצרת. המלחמות פסחו על הכפר, והשגרה האפורה של תושביו הדעוכים משועבדת כל-כולה לרגע היומי שבו חולפת הרכבת. התושבים הכמהים להתרגשות חיה ואמיתית מתכננים להוריד את הרכבת מן הפסים בהפקר של פריקת אחריות, כדי לזכות בחוויה של דאגה וחמלה אנושיות מול האסון. האוקיינוס עומד לגאות ולהציף את האי שנמצא בו בית-כלא לאסירים זקנים, רוצחים ותיקים שעונשם הומתק למאסר-עולם. רב-הסוהרים נמלט עם סוהריו ומותיר בבית-הכלא רק סוהר צעיר אחד, שאמור להתפנות ברגע האחרון בסירה ולהפקיר למים את האסירים הנעולים בתאיהם. אבל סיפור-המתח הזה יתגלה כרב-תהפוכות. גליה מתחתנת בקיבוץ בנגב. המסַפר ועוד שלושה מאוהביה הדחויים, הפגועים, נוסעים לחתונתה עם נהג אוטובוס מתעתע, בעיקר כדי לראות מי זכה בגליה ולהתנקם בו. כשנדפסו הסיפורים הללו לראשונה התפעמו הקוראים והמבקרים מכוחם המפתיע ומן החידוש שבהם, שבישר דור חדש בפרוזה העברית. היום, במבט לאחור, הם עדיין מרגשים בעוצמתם העלילתית ובאיכויותיהם הסגנוניות, ואף מתגלים בהם בדיעבד מבני העומק המזינים את כתיבתו המאוחרת יותר של יהושע, ומחזקים את הרושם העז שהם מותירים. בשלושת הסיפורים מעצים יהושע מצבי-יסוד אנושיים. בדרמה של כוחות-נפש פוגשות הדמויות-המספרות דמויות מנוגדות שכמו הגיחו מנפשן. כוחות יצריים זוכים להזדמנות פז להתממש, והדמות המספרת – דמות צייתנית, נורמטיבית – מתעוררת לתחייה ומדורבנת לחגיגת הפקר, לחיוניות הנשאבת מתערובת של ארוס והרס....

25.
26.
נכדותי תמר וגאיה שאלו את הוריהן, במה סבא עובד? - סבא הוא סופר, הם ענו, סבא כותב סיפורים. ביקשו תמר וגאיה לראות את הסיפורים שסבא כותב, וכשראו אותם הן התאכזבו. הספרים שכתבתי לא נראו להן דומים כלל לספרים היפים שמהם מספרים להן סיפורים. ולכן כדי להציל את כבוד מקצועי בעיני הדור השלישי, החלטתי לנסות פעם את ידי בכתיבת סיפור ילדים, והרי הוא לפניכם. והנושא הוא פשוט ומוכר ? איך מתמודדת משפחה בדרכי שלום וביצירתיות עם עכבר, שהרי כולנו צפויים במוקדם או במאוחר לביקורו של היצור הזריז ורב התושיה....

27.
מסע אל תום האלף הוא רומן מבריק, מצחיק ועמוק הלוקח אותנו אל סוף האלף הראשון לספירה. בן עטר, סוחר יהודי מטאנג'יר, נוטל עמו את שתי נשותיו, את שותפו המוסלמי ורב מאנדלוסיה, ויוצא למסע אל פריז הקטנה והנידחת באותם ימים. הסוחר, המתגלה כ"פילוסוף של אהבה", מבקש להבין את החיים בתוך הכפילות המתוחה בין גבר לאישה ובתוכו עצמו. בצבעוניות לשונית עזה ומורכבת ובשחזור היסטורי מדויק מצליח הרומן לבדוק את אפשרות הדיאלוג בין קודים תרבותיים ומוסריים בתוך העם היהודי. הרומן תורגם לשלל שפות ואף הוליד ספר מאמרים מחקרי, מסות על תום האלף. בשנת 2005 עובד הספר על ידי מחברו לאופרה, שהועלתה בהצלחה באופרה הישראלית. אברהם ב. יהושע (1936), יליד ירושלים, מאנשי הרוח המובילים בישראל וחתן פרס ישראל לשנת 1995. ספרו מסע אל תום האלף ראה אור לראשונה ב-1997. סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית מגישה לקוראים הישראלים את מיטב הספרים מן השורה הראשונה בישראל, עמודי התווך של הספרות העברית המודרנית שהבית הישראלי אינו שלם בלעדיהם. מדור הפלמ"ח ועד שנות האלפיים: הסופרים והספרים בסדרה מייצגים קשת רחבה של תקופות, הלכי רוח ונקודות מבט, ומבטאים את עושרה ואת רבגוניותה של הספרות הנכתבת בישראל בפרט ושל החברה הישראלית בכלל. אלה הם הספרים שעיצבו ועודם מעצבים את ההוויה הישראלית, את השפה ורבדיה, את הזיכרון המשותף ואת התרבות העברית של ימינו. סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית רואה אור לרגל 70 שנה לידיעות אחרונות....

28.
צבי לוריא, מהנדס דרכים בפנסיה בן 72, מתחיל לשכוח שמות פרטיים ולסבול מתקלות זיכרון נוספות ומבלבולים. כדי לעכב במעט את התפתחות השיטיון (קיהיון) שלו מארגנת לו אשתו, בעצת הנוירולוג, תעסוקה במקצועו, להתלוות כעוזר־בלי־שכר אל מהנדס צעיר המתכנן כביש צבאי סודי במכתש רמון. שיטוטיו בתל־אביב ובנגב הם קומדיה ססגונית ושנונה של מצבים, שדמיונו ה בלתי־נדלה של יהושע מזַמן לנו בהם חדוות קריאה יוצאת־דופן. שכן לוריא, במקום להתאבל על הידרדרותו, חוגג משועשע את השינויים ההולכים ומתעצמים באישיותו. מוחו המתכרסם, זהותו המתרופפת, השיטיון הקל שלו המתגלה דווקא כגורם משחרר ויצירתי, נוסכים בו העזה וחירות עליצה, עד כדי כך שמצבו נראה לעתים כמין תעלול שהמציא לעצמו לתועלתו ולהֹנאתו. גולת הכותרת של תכנון הכביש הסודי היא רעיון אובססיבי לחצוב מנהרה אבסורדית בגבעה כפולת דבשות כדי להימנע מלפורר אותה. על פסגתה מסתתרים "שוהים בלי זהות" – אב, בתו ובנו, פלסטינים הנמלטים מזהותם לאחר שהסתבכו הן עם הרשות הפלסטינית והן עם הישראלים. במצבו לוריא כבר אינו מסוגל להיות מודע להשתמעויות הארוטיות והפוליטיות של המנהרה, שרק שיטיונו היה מסוגל להגות אותה ולשכנע שהיא אפשרית וחיונית. את ההשתמעויות הללו בונה א. ב. יהושע בעושר של הדהודים בְּרומאן החותר נגד עריצותה של הזהות, שעם כל קלילותו המענגת הוא אחד הנועזים והעמוקים שבין ספריו. ...

29.
המחשבה על סיטואציה של זוגות ישראלים הנמצאים בהמתנת אימוץ בעיר זרה עלתה במוחי לפני כמה שנים, סיפר א.ב. יהושע. בעקבות נסיעתו של ידיד קרוב עם אשתו לברזיל לאמץ תינוקת. סיפורו הפשוט אבל גם הרגשי מאוד שבה את דמיוני, ובעיני רוחי כבר ראיתי את המיוחדות המטאפורית בסיטואציה המוזרה הזאת, הטעונה בכלכך הרבה רגשות לא מוכרים. תמיד שאלתי את עצמי, האם העקרות היא ביולוגית או שמא כרוכה גם עכבה נפשית, והרי עובדה ידוע היא, שזוגות לא מעטים אשר התייאשו להוליד ופנו לאימוץ - היו מסוגלים לאחר האימוץ "להפתח" ביולוגית ולהוליד בעצמם. למחזה הזה אין גיבור אחד, גם לא זוג אחד מן הזוגות עומד במרכזו. בדרך כתיבתי בשנים האחרונות, במיוחד ב"המאהב", "גירושים מאוחרים" וב"מר מני", עולים קולות ודמויות אשר החלל הנלכד ביניהם הוא הגיבור האמיתי הסמוי של סיפורי. "תינוקות לילה" הוא מחזהו הרביעי של א.ב. יהושע, והוא רואה אור ערב הצגת הבכורה בתיאטרון חיפה. ...

30.
31.
שני מחזות פרי עטו של אברהם ב. יהושע, אשר הוצגו בהצלחה רבה בתיאטרון ``בימות`` ובתיאטרון העירוני של חיפה על ידי מיטב השחקנים של התיאטרון העברי. המחזה ``לילה במאי`` מתרחש בלילה אחד בחודש מאי בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים. המבקר ד``ר חיים גמזו כתב על המחזה ``הצגה מרתקת שהפרוזה התמציתית שבה השכילה להשרות עלינו מתוגתו של פיוט אילם``. המחזה ``טיפולים אחרונים`` מציג את התסכול והבדידות בחייו של הפרט....

32.
בשלהי שנת 1934נערכו מספר פגישות בן דויד בן גוריון, מנהיגה של תנועת העבודה הישראלית, לבין זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בניסיון לפייס בין שתי התנועות. "סדרת המפגשים הללו", כותב א.ב. יהושע בפתח-דבר למחזהו היֵלכו שניים יחדיו (שהוא המחזה החמישי שכתב), "ריתקה את התעניינותי ההיסטורית, וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן גוריון חביתה לז'בוטינסקי, נדלק בי 'יצר ספרותי', שעורר אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים מעורבבים בו יחדיו, על מנת להחיות מחדש את הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו, שעדיין רלוונטיים בשיח האידיאולוגי והפוליטי של ישראל בימינו". זה עתה סיימתי את קריאת המחזה, ואכן נפעמתי. לא קל לתאר בהגינות וביושר שני אישים כה מורכבים כבן גוריון וז'בוטינסקי, ומה עוד שברור שאהדה אינה נתונה לשניהם באותה מידה. אבל יהושע הצליח לאפיין את שניהם וגם לתאר דרמטית את יחסי האיבה וההערכה המורכבים שביניהם, וכיצד הם בכל זאת משתנים תוך כדי היכרותם. הדרמה האישית והלאומית עולה בצורה חזקה מאוד מפיהם, כאשר הם פורסים את משנתם. המחבר עושה צדק עם שניהם ויוצק לדרמה ספרותית אירוע היסטורי שכמעט נשכח. כך גם הצליח לתאר את ערגתם של השניים למצוא מכנה משותף, יחד עם מודעותם לכך שהדבר כמעט בלתי-אפשרי. פרופ' שלמה אבינרי...

33.
34.
35.
36.
37.
38.
39.
40.
41.
42.
43.
44.
45.

הספר עוסק בשיטיון . שיטיון זו מחלה נבזית שמתקדמת וטורפת את היכולות הקוגנטיביות.כבר בשלבים הראשונים ולאחר מכן הגיהנום "מעכל" את האדם עד ל... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי את המבקרים לפני, כמה תשפוכת שלא לענין. פלספנים בעיני עצמם. מאחר ואני בדיוק בגילו של יהושע, יליד הארץ כמוהו, ומנהל כספים בכיר בדימוס, כ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
בחודשים האחרונים אני בתקופת קריאה לא נגמרת. בדומה לצורך הנדרש לגופך, אני פותח ספר מסיים או סוגר אותו בלי שנייה של כאב לב או התנצלות ואז פ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
הבת שלי החלה להתעניין בקבוצת מאובנים עצומה של יצורים שנעלמו מעולמנו. היא מביאה ספרים מהספרייה, מבקשת ממני להוריד לה סרטים ולרכוש לה ביצי... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
הבטחה שלא מומשה. מתוך פתיחת הספר, ניתן להבין שהשיטיון, שעתיד להשתלט על צבי לוריא, מהנדס דרכים בגמלאות, יהיה נושא המרכזי בספר. אך לא. כל הס... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
ספר יפה, אך קשה. הקושי הוא תלוי בגיל הקורא. בחור צעיר יראה אותו, אולי אפילו מצחיק. אך קורא בגילי (70+) יסתכל עליו בצורה שונה לגמרי - אולי אפילו ... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ