אחרי סיום הספר הראשון הרגשתי מחויבות ליקרות את השני לראות מה עלה בגורלו אחרי הכל סיםור אמיתי לא? ולמדתי לאהוב את הילד הזה שכמובן גדל... הספר השני אומנם היה כתוב באותה צורה קלילה מעניינת ומותחת... אבל עיניין אותי קצת פחות אני חייבת להגיד... אולי כי יש רצף ארועים מסוים שחזר כמה וכמה פעמים בספר.

קראתי את הספר די ממזמן,וזה בין הספרים הבודדים שהיתי מסוגל לקרוא מספר פעמים.
שני הספרים-הראשון והשני מעולים.

משום מה אין פה ביקורת על הראשון- בן דרורי מתאר את עלילת חייו מאז שנפטרה אמו-מסלול הפנימיות, מעצר, ללמוד לא להלשין ולא חושש ללכת מכות גם עם סוהרים. הספר השני מתחיל בתקופה שהוא בכלא לאחר שאבו-
חבר לפשע הלשין עליו. המצער הוא שלמרות שנים רבות בכלא דרורי ממשך לבצע פשעים
ויכול היה להיתפס ביוון ומשם לא לצאת בחיים. דרורי הכיר את צמרת הפשע מאז שנות ה60- יש בספר הראשון
קטע שעמוס מסיקה מציל אותו- מסיקה היה מראשוני מבריחי הסמים וחטף כדור בראש.
הוא ניסה להבריח אקדח לשמעיה אינגל, ז"ל, והבריח אחר כך את אותו אקדח להרצל אביטן ז"ל.
שני אלה היו אימת העולם התחתון בשנות ה80.אבל הם בחרו בסמים ורצח-שמעיה.אביטן
בשודים ורצח- הרג מפקח סדיסט לדברי דרורי-אילון שעל שמו קרוי כלא אילון.
בשונה מרב העברינים שהציעו לו ללכת לקחת פרוטקשן ,לנהל בתי קזינו- שם הכסף הגדול-
מתעשרים מהר אבל גומרים בכלא או בקבר. כמו מסיקה, שמעיה, מיכה אסולין(משכונת התקווה)שנרצח עי חיילים של רוזנשטיין, רוזנשטיין שנים בבידוד בכלא. הוא נשאר רק עם שודים- והיחיד ששרד.
יש לו אמונה גדולה באלוהים וכוח רצון עז לטעמי. הבעיה שהוא חושב שלגנוב
זה בסדר "הבנקים גנבים אז אגנוב מהם". אף פעם לא מסתפק במיליון.
שרד הרבה.
הספר לדעתי מעולה וכל מי שלא חושב ככה אין לי מושג איך במוח שלו עובד. זה מהספרים הבודדים
שאני יכול לקרוא שוב ושוב- דרורי עבר כמות כזאת של חוויות בחיים, פשוט איש של אקשן וערכים עם
כוח מנטלי בלתי נתפס.

למען האמת, גיליתי לגמרי בטעות שיש ספר המשך לספר הנפלא הזה ,של יצחק דרורי ואילן בכר תוך גלישה כללית באינטרנט. בהתחלה זה עורר בי התרגשות עצומה (קיפצתי בכיסא ומחאתי כפיים, לכל המעונינים). אכר כך, כשנפל האסימון התעצבתי נורא-הנחתי שאם הוא (דרורי) כתב ספר המשך, אז יש מעללי המשך, ואם מישהו מספר על מעללי ההמשך שלו והוא במקרה פושע, אזי מן הסתם הוא נתפס (שוב). וחבל.
הנחתי אוששה ברובה- לא שזה הפריע לי לקרוא את הספר כמעט בלי הפסקה (ועל חשבון כמה מתכונות ובגריות). גם הספר הזה כמו קודמו, ואולי אף יותר נכתב בצורה מדהימה ומרתקת. נהנתי מכל רגע. לא פעם העלילה זרמה בצורה מקסימה כל כך ששכחתי שמדובר באוטוביוגרפיה, לפי הטענה לפחות.
וכאן בדיוק הבעיה.
הספר נכתב בצורה של עלילה סוחפת, מפורטת לפירטי פרטים-עד כדי תהיה, האומנם כל מילה ומילה שכתובה בספר היא אמת?
לעיתים מזכיר דרורי, פרטים שלא אפשרים בעיני לזכירה. לא מדובר בפרטים מבצעים, כי את זה אין ספק שהוא יזכור, אלא בפרטים יומימים, שיחות עם אנשים , רגשות כו`.
חשוב לי לציין שזה לא פגע במאום בחוית הקריאה שלי-ובכל זאת, הרי לומדים על אדם בעיקר על סמך מה שאחרים אומרים עליו- ועל סמך הדרך בה מדברים איתו.
עד כמה אנחנו באמת יכולים ללמוד על יצחק דרורי מספריו- מה דעתכם? ואם אפשר לומר בודאות שחלק מהקטעים בספריו נועדו להעצים את חוית הקריאה, איך נדע איזה חלק? מה אמת ומה בדייה?

"לכתוב אוטוביוגרפיה, אם אמנם הדבר אפשרי, זה כמו לשאול את הארנב כיצד הוא נראה בשעה שהוא מדלג בשדה. איך הוא יכול לדעת? לעומת זאת,אם אנחנו מעוניינים לשמוע משהו על השדה, אין מישהו יותר טוב ממנו ללמד אותנו - כל עוד אנחנו מודעים לכל הדברים שהארנב אינו יוכל לראות."
- ארתור גולדן
{ מתוך הספר "זכרונותיה של גיישה" }

הספר מקבל ממני 9 כוכבים מתוך 10-מומלץ ביותר.


(אני לא מסכימה לסולם של חמש כוכבים..זה פשוט לא מספיק רוב הזמן.)

יצחק דרורי הוא דמות שאני לא יודע איך בדיוק להגדיר אותו. מצד אחד הוא פושע מפולפל שביצע את כמה מהגנבות הכי גדולות במדינה עד היום, ומצד שני הוא "איש משפחה" שמטרתו היחידה היא לגרום לכך שמשפחתו תהיה מאוחדת ושמחה.
לפי דעתי הטעות של דרורי היא שהוא חושב שרק בעזרת כסף הוא יוכל לגרום לכך שמשפחתו תהיה שמחה ומאושרת והוא לא מבין שבכך שהוא נעלם להם מהחיים(לכלא) לכל כך הרבה שנים זהו הדבר שגרם לנזק הגדול בחייהם.
דרורי התחיל את הספר השני כהמשך ישיר לספר הראשון ולפי דעתי הוא הצליח להמשיך וליצור את אותו מתח של הספר הראשון.
נכון שהספר די חוזר על עצמו כמה פעמים והיה לפעמים קשה לקרוא את כל מה שקרה לו בכלא אך לבסוף המטרה שלו הושגה והוא הצליח לגרום לי להימשך לסיפור ולהרגיש את המתח בכל עמוד ועמוד.
הגנבה ביוון מותחת מאוד!!!

ממליץ לכולם!!! ואני נותן את הציון 4 כוכבים רק מכיוון שנכון שהוא ספר טוב אבל לא כמו הספר הראשון.

בזמנו, קראתי את הספר הראשון. דבר אחד לא הבנתי ועוד פחות-בספר השני:למה קוראים לספר 'המוח'?הרי לא היה כמעט תכנון שלא שלא נכשל. הוא ניתפס על כל עבירה שביצע. היו שני עבריינים שכל עבירה שביצעו כמעט ולא ניתפסו אלא בשל אגו-טריפ אבל לחלוטין לא בגלל איוולות:נעמן דילר וסלומון אבו. ועל כך אמר אריק אמבלר בספר המבריק שלו:"אל תשלח לי ורדים/אריק אמבלר הוצאת ספרית פ]ועלים:
"פושע -על אמיתי-הוא זה שאתה לא יודע שהוא קיים"
ממליץ מאוד על הספר הזה שבו מסופר על חבורת קרימינולוגים המוזמנים לאחוזתו של רב-פושע מבלי שידעו מי ומה הוא. בכלל, כל הספרעים שלו מבריקים. הוא השפיע מאוד על סוםפריעם כג'ון לה קארה, לן דייטון ובמיוחד על יאן פלמינג יוצרו של ג'ימס בונד.
יורם

ספר טוב אבל לא כמו קודמו.