למען האמת, גיליתי לגמרי בטעות שיש ספר המשך לספר הנפלא הזה ,של יצחק דרורי ואילן בכר תוך גלישה כללית באינטרנט. בהתחלה זה עורר בי התרגשות עצומה (קיפצתי בכיסא ומחאתי כפיים, לכל המעונינים). אכר כך, כשנפל האסימון התעצבתי נורא-הנחתי שאם הוא (דרורי) כתב ספר המשך, אז יש מעללי המשך, ואם מישהו מספר על מעללי ההמשך שלו והוא במקרה פושע, אזי מן הסתם הוא נתפס (שוב). וחבל.
הנחתי אוששה ברובה- לא שזה הפריע לי לקרוא את הספר כמעט בלי הפסקה (ועל חשבון כמה מתכונות ובגריות). גם הספר הזה כמו קודמו, ואולי אף יותר נכתב בצורה מדהימה ומרתקת. נהנתי מכל רגע. לא פעם העלילה זרמה בצורה מקסימה כל כך ששכחתי שמדובר באוטוביוגרפיה, לפי הטענה לפחות.
וכאן בדיוק הבעיה.
הספר נכתב בצורה של עלילה סוחפת, מפורטת לפירטי פרטים-עד כדי תהיה, האומנם כל מילה ומילה שכתובה בספר היא אמת?
לעיתים מזכיר דרורי, פרטים שלא אפשרים בעיני לזכירה. לא מדובר בפרטים מבצעים, כי את זה אין ספק שהוא יזכור, אלא בפרטים יומימים, שיחות עם אנשים , רגשות כו`.
חשוב לי לציין שזה לא פגע במאום בחוית הקריאה שלי-ובכל זאת, הרי לומדים על אדם בעיקר על סמך מה שאחרים אומרים עליו- ועל סמך הדרך בה מדברים איתו.
עד כמה אנחנו באמת יכולים ללמוד על יצחק דרורי מספריו- מה דעתכם? ואם אפשר לומר בודאות שחלק מהקטעים בספריו נועדו להעצים את חוית הקריאה, איך נדע איזה חלק? מה אמת ומה בדייה?
"לכתוב אוטוביוגרפיה, אם אמנם הדבר אפשרי, זה כמו לשאול את הארנב כיצד הוא נראה בשעה שהוא מדלג בשדה. איך הוא יכול לדעת? לעומת זאת,אם אנחנו מעוניינים לשמוע משהו על השדה, אין מישהו יותר טוב ממנו ללמד אותנו - כל עוד אנחנו מודעים לכל הדברים שהארנב אינו יוכל לראות."
- ארתור גולדן
{ מתוך הספר "זכרונותיה של גיישה" }
הספר מקבל ממני 9 כוכבים מתוך 10-מומלץ ביותר.
(אני לא מסכימה לסולם של חמש כוכבים..זה פשוט לא מספיק רוב הזמן.)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
