אם היו נותנים לי 3 משאלות, ואת זה ידעתי תמיד, המשאלות אחת ושתיים נתונות בידי העתיד, אבל משאלה שלוש, לא משנה מה המקום, הזמן, המצב - תישאר תמיד ולנצח אותה משאלה. בלילות חשוכים הייתי מבטיחה לעצמי שזו המשאלה שאבקש. לא שהייתי מבקשת, אלא אבקש. בעתיד. זה עוד יקרה. לא משנה מה, משאלה אחת הייתה תפוסה. משאלה אחת הייתה שמורה מראש. ידעתי מה אבקש למשאלה שלוש.
שלא יהיו יותר כינים בעולם. בכלל. וזה לא שדאגתי כל כך לשאר העולם, פשוט כדי שאף אחת לא תוכל אי פעם להיטפל אליי. להרוג את כולן כולל כולן. וגם את הביצים, כדי שחלילה לא יהיה דור המשך. ואם זו כזו בעיה, להכחיד גזע (לא שזה כזה גזע מוצלח), אז פשוט לעשות שכל כינה שאי פעם תטפס, או אפילו רק תיגע בקצה הרגל בראש היפהפייה שלי - פשוט... פשוט... שפשוט תיעלם. שאף אחת לעולם לא תהיה עליי. לא-או.
כי בסך הכול, אין הרבה דברים שאני שונאת בעולם הזה. אבל דבר אחד אני שונאת בלב שלם ובלי טיפת רחמים.
כינים.

וזו רק אחת הסיבות שאני שונאת את הספר הזה!
העלילה מופרכת, הדמויות לא אמינות, האורך מוגזם בשביל ילדים, הפונט מעצבן, הציורים לא מספיק ציוריים, והדמות הראשית מחורבנת.
ואתם בכלל ראיתם את הסרט ראש של נחמה? באמת! תשימו לה גם שמלה על הדרך.


והסוף! הסוף של הספר!
נחמה מגיעה (איך, לא ברור) לראש של מישהו קירח.
אוי לא, אין לה איפה להסתתר, יתפסו אותה ויהרגו אותה! (ככה הספר היה צריך להסתיים מבחינתי.)
ואז - טוויסט בעלילה! האיש הקירח מתגלה כנחמד ואוהב חיות, ושמח על כך שיש לו כינים כי - חכו לזה - עכשיו הוא כמו כולם! יש! הריעו לנחמה!
NO.
ואגב זה, איך לעזאזל, תגידו לי, האיש שם לב לנחמה?! הם היו בחוף הים. הייתה לו מראה איפה שהוא, אולי? הא? או שהכוחות המיסטיים שלו רמזו לו על חדירה של עצם זר?
הבנתם.
ואז נחמה נשארת על הראש של הקירח והם חיים יחד באושר לנצח נצחים.
אוקיי, בנקודה הזאת אני עומדת להרוס לרובכם את פנטזיית הילדות אז: זהירות - פנטזיית ילדות מוכנה להריסה שורה אחת מתחתינו!
כינים מתות כעבור יומיים אם אין מסביבן שיער.
נכון. האיש הקירח הזה, אין לו שיער. תדמיינו אותו ואת נחמה מתחילים את חייהם החדשים ביחד, נרגשים, מאושרים, מתכננים תוכניות לעתיד, "לשם נלך, ואת זה נעשה..." ואז, פתאום, בלי שום הכנה - בוף. נחמה מתה.
צחוק מרושע
רק אני אוהבת את הסוף הזה?

בקיצור - ניסיתי להגיד פה שאין דבר חזק יותר מהשנאה שלי לכינים, ולכן הספר הזה שנוא עליי מאין כמוהו. פעם הבאה תכתוב על חתולים, מאיר.

סיפור מצחיק ומשעשעף אפילו גאוני. אך לטעמי יותר פונה למבוגרים מאשר לילדים.
או לילדים מעל גיל 8 .( אולי הם יבינו את ההומור) מלבד זאת הספר ארוך עבור ילדים קטנים

ספר נהדר חמוד קצת למבוגרים אבל נגעלתי מהקטע שהכינה נחמה ודוד רפי מתחילים עם בחורה בשם רינה אל תראו את זה לילדים מאיר שלו כותב ספרים לילדים בצורה מצונזרת

ספר דפוק !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ספר משעמם