וואו איזה ספר מדהים, לא יכולתי להניח אותו לרגע, סיפור עוצר נשימה.

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה, סיפורים אמיתיים מהחיים, זה מושך ומעניין אותי מאוד.

מסופר על בחורה שוויצרית שנוסעת לטיול עם החבר שלה לקניה, שם היא פוגשת בחור אפריקני ומתאהבת בו, היא עוזבת את החבר שלה, את משפחתה, עבודתה וחייה הקודמים למען אהובה האפריקני.

היה כל כך מרגש לקרוא על התהליך שהיא עוברת למענו, לחיות בתנאים שלא הכירה, כמה אומץ היה לה לשנות כך את חייה, לא כל אחד היה מוכן לעבור את מה שעברה, אך האהבה שלה הייתה עזה, היא חייה למענו בלבד.

בסיפור קיים מתח בלתי רגיל, כשהיא הייתה טסה לשוויץ לעשות כמה סידורים, הם היו מתכתבים, הם חיו בתקווה שהמכתבים יגיעו אחד לשני, לא היו אז טלפונים ניידים.
בתחילת הסיפור הבחורה מספרת שהיא לא ידעה לדבר אנגלית, הוא לא ידע אף שפה אחרת, הם דיברו בסימני ידיים ובתנועות גוף.

אהבתי מאוד את הספר המיוחד הזה, הצטערתי שסיימתי אותו, אני יכולה רק לקנא במי שיתחיל לקרוא אותו, ממליצה באהבה רבה.

כל פעם מחדש שאני מגלה ספר חדש ונוסף של ניקולס ספארקס, יש לי צורך מיידי לקרוא אותו, אני יודעת מראש שלא אתאכזב, שאהיה מרותקת מהדף הראשון ועד האחרון, וכך היה גם בספר הנפלא והמיוחד הזה.

הספר הזה "להתחיל מחדש" מלמד המון על החיים, לכל אדם יש תקופות בחייו, כאלה שטובות יותר וגם כאלה שפחות, גיבורת הסיפור עברה המון משברים בחייה, בעת הקריאה חשתי לא מעט פעמים בפחד ומתח מהעלול לקרות בהמשך.

בסיפור יש הכל, אהבה קסומה, במקביל אהבה אובססיבית ונוראית, התחלות חדשות, מתח, ריגוש ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה בחום, הנאת קריאה מובטחת.

אוי אנה פראנק , כמה עצוב היה לקרוא את היומן הזה.

בכל פעם מחדש אני מגלה עוד ועוד סיפורים על אנה, יש כאלה עם גרסה דומה, יש כאלה אחרות ושונות.

תמיד רציתי לקרוא את היומן שלה, עניין אותי מה היא כתבה שם בתקופה הכי קשה בחייה.
בעקבות הטיול שעשיתי לפני שבועיים בהולנד, ביקרתי בבית המסתור של משפחת פראנק.
התור היה ארוך, כולם חיכו בסבלנות, בהתרגשות ובסקרנות לראות היכן הסתתרו בני המשפחה.
כשנכנסתי לבית הרגשתי צמרמורת, הלב כאב לי, התבוננתי על הכל , לא רציתי לפספס כלום.
כשהגעתי לקומה העליונה, היה מונח בצד ספר אורחים, כל מי שרצה לכתוב בספר, היה מוזמן בשמחה.
כשילדיי ראו אותי אוחזת בעט וכותבת בספר, הם מייד אמרו לי, אמא גם כאן את כותבת ביקורת? זה לא אתר הסימנייה, עניתי להם שחשוב לי לכתוב מהלב, את מה שאני חשה במקום הזה.

כשחזרתי לארץ, מיהרתי לספרייה בכדי להשאיל את הספר.
את היומן קיבלה אנה ליום הולדתה ה- 13.
במשך שנתיים היא כתבה ביומנה הכל, בתחילת כל קטע, היא פונה אל ידידתה המדומה קייטי.
היא כותבת על ילדותה, על המחבוא, על היחסים בין הוריה ואחותה, על שאר המסתתרים בבית, על פטר ידידה שבו היא מתאהבת במשך הזמן, על החששות פן יפלשו לביתם, יתפסו אותם וייקחו אותם לגטו.

כל כך כאב לי לדעת שילדה בגיל 13 צריכה להתמודד עם פחד תמידי, רעב בלתי נשלט, שעמום נוראי, חרדות וסבל רב, וכל זה מפני שהם יהודים.
הקטעים ביומן ששברו אותי, היו אלה שאנה חושבת ומקווה לטוב, היא מתכננת מה יהיה כשהמלחמה תסתיים, היא בונה לעצמה עתיד, חולמת ושואפת להיות עיתונאית או סופרת, חולמת איזו אמא היא תיהיה עבור ילדיה ועוד. אני קוראת ודומעת, הלב כואב לי, אני יודעת מראש את סוף הסיפור.

הכי עצוב בסיפור, שאחרי שנתפסו משפחת פראנק והועברו לגטו, הם מתו דווקא ממחלת הטיפוס, חודשיים לפני תום המלחמה, רק אוטו פראנק האב שרד, ובמשך הזמן פרסם את יומנה של בתו.

יש קטע ביוטיוב, שהוסרט ומדובר מאוד, שרואים את אנה מציצה מחלון ביתה, למרות שהסרטון הוא 20 שניות, צפיתי בו פעם אחר פעם, כל כך מרגש לראות את זה.

ספר שהוא חובה מבחינתי, סיפור שיישאר בליבי לנצח, אין מילים לתאר את גודל הכאב באמת, את אנה פראנק לא אשכח לעולם!

ספר מתח וריגול.
זה הספר השני של דניאל סילבה שיצא לי לקרוא.
את סוכן במלכוד אהבתי מאוד, הייתי במתח תמידי, כשראיתי את הספר החדש הזה העריק, מייד לקחתי אותו, הייתי בטוחה שאסחף כמו בספר הקודם, הסיפור הזה למעשה בחלקו מאוד סוחף, היו קטעים של מתח, פחד ופעימות לב מואצות, במקביל היו המון קטעים של חקירות בעקבות היעלמותו של סוכן רוסי שנקרא העריק, רוב הזמן הסתקרנתי לגביו, מה יהיה כשימצאו אותו?, אך כל נושא החקירות נמרחו יתר על המידה הרצויה והנכונה.

בסך הכל הספר בסדר, לא מעבר לזה.

בעקבות המלצות רבות על הספר, הייתי חייבת לקרוא גם אותו, האמת שהתאכזבתי.
לא רותקתי, לא נסחפתי, הסיפור לא ממש עניין אותי, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא.
כמה אפשר לסחוב את נושא המצורעים? זה נמרח כל כך, חשבתי שלקראת הסוף יהיה משהו שונה ומעניין, הסוף לא מפתיע, מאופן הקריאה ניתן בערך לדעת מה סוף הסיפור.
מצטערת לא התחברתי ולא התלהבתי.

התלהבתי כרגיל מהכישרון כתיבה הסוחף של גלית אלדר.
מרוב שהספר מיוחד באמת, לא יכולתי שלא לקחת אותו איתי לחו"ל, בכל הזדמנות שהייתה לי, הייתי קוראת כמה עמודים, יש לציין שבטיסה לא השתעממתי כלל.

בסיפור יש המון רגעים של אושר ושמחה, במקביל גם עצב, אכזבה וייאוש.

גיבורת הספר היא בחורה נשואה, מצליחה מאוד בקריירה שלה, החיים שלה רגועים וטובים, עד שיום אחד מופיע במפתיע חברה לשעבר, הם היו אמורים להינשא ואז הוא נעלם.
אחרי שנים רבות שהוא נעלם מחייה ללא שום הסבר, היא מוצאת את עצמה חוזרת לעבר, מנסה לדעת מה קרה לו, מדוע הוא ברח, היא סקרנית ופגועה, מחליטה לברר איתו את העניין.

הסיפור מרגש מאוד, מותח ומסקרן, מראה שלא הכל בחיים הולך כפי שרוצים, לדעת לקבל ולהסתדר עם הקיים, עדיף לא לחפור יותר מידיי בעבר, מה שהיה נשאר בלב ובזיכרון, צריך להמשיך הלאה ולזרום עם החיים.

שם הספר "כבר לא שם" אומר המון.
ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

אוי ואבוי, אני קוראת ולא מאמינה למה שרואות עיניי.
ענת גור כתבה את הספר הזה, בשילוב של ראיונות עם נשים שעסקו בזנות, ובתחקירים שונים שערכה.

היה לי מאוד עצוב לקרוא על הנשים האומללות, שמילדות התעללו בהן מינית, ניצלו אותן, הן חיו בתוך משפחות הרוסות, הוזנחו והושפלו, לא היה מי שיגן עליהן ויתמוך בהן.

בעקבות ההתעללות, הופכות הילדות לנערות שעובדות בכביש, לחלקן יש סרסור שגם מנצל אותן, הן משתמשות בסמים בכדי לברוח מהעולם האכזרי שהן חיות בו.

לא מעט פעמים סגרתי את הספר, לא יכולתי להמשיך לקרוא, חשתי את הלב מתכווץ ועומד להתפוצץ מכאב, אך הסיפור מסקרן ומעניין לדעת מה קורה בהמשך.

הספר עצוב, מזעזע ומצמרר, העיסוק בזנות זה אחד הפשעים החמורים שיש, תוצאה מכך נגרם הפרה של ערכי השוויון וכבוד האדם, התופעות אכזריות, העבדות בכפייה, שיטות העינויים , אונס ולא מעט פעמים של מקרה רצח.

למרות שנורא קשה לקרוא את הספר הזה, אני ממליצה לקרוא אותו.

התמכרתי לספרים של גלית אלדר, היא כותבת באופן מרגש ומפתיע, היא מכניסה את הקוראים לעולם אחר, היא כותבת על תאילנד וממחישה את המקומות הקסומים שם, בעת הקריאה הרגשתי שאני נמצאת שם וצופה במתרחש.

התמגנטתי דף אחר דף, לא יכולתי להניח את הספר מהיד, קיים בספר סיפורי אהבה שונים, אכזבות, ייאוש, תקווה בלב, קנאה, בגידה ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה באהבה.

סיפור אמיתי של מליכה אופקיר .
בגיל חמש היא נמסרה לאימוץ בארמון המלוכה ברבאט.

הסיבה העיקרית שהספר הזה נכתב היה שחרור מועקה של גיבורת הספר.
היא מספרת תחילה על החיים בארמון, בשלב מאוחר יותר היא מספרת על הימים הנוראיים שעברה בכלא עם משפחתה.

הסיפור ברובו מעניין ומסקרן, במקביל היו המון קטעים מעייפים שנמרחו וגרמו לי לשעמום.

אחד הקטעים הכי כואבים בסיפור היה ההוצאה להורג של אביה, היו לי דמעות בעיניים כשהיא מתארת את הזוועה שראתה את אביה ללא רוח חיים, גופו מחורר מכדורי ירי.

סיפור שיש בו המון עצב, ייסורים, סבל, מועקה, תסכול ועוד.