ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו
ספר לא משהו

---

וואללה, מה זה השם הזה: "בדידותם של המספרים הראשוניים", ועוד עבור רומן?
נראה שרק הקטע של השמות לספרים הוא נושא בפני עצמו, שמן הסתם, ככל שיהיה משוגע יותר - ייתן פרנסה יפה יותר להרבה 'קופירייטרים'.
קחו למשל את 'הנערה שבעטה בקן הצרעות', או את 'טוב במיטה' ו'חמסין וציפורים משוגעות' ואת 'זה בסדר, אני לובשת תחתונים ממש גדולים'. טוב, נראה שירדתם לסוף דעתי.
ובכן, אין ספק שבחירה בשם כה יומרני, דורשת מהמחבר יציקת חומר, רציני, הנוגע במישרין לכותרת המחייבת - שאותה בחר.

בואו ננסה להביט לספר בעיניים (בלבן, כמו שאומרים) - ללא שום כחל וסרק.
הקשר היחיד לשם הספר הוא הגדרת שתי הדמויות הראשיות כ'מספרים ראשוניים', משמע: 'מספרים שמתחלקים ב-1 ובעצמם בלבד'.
ולטובת אלה שעדיין לא קראו: שתי הדמויות הראשיות הן 'אאוטסיידרים' ולא בדיוק מתחברות לחברה שמסביבן, קרי "הנורמלית".
אולם גם אם חשבנו שבינם לבין עצמם הם "חיים בכיף" - באים המתמטיקאים ומקשים עלינו בדמות "מספרים ראשוניים תאומים", ז"א: "צמדים של מספרים ראשוניים קרובים זה לזה, למעשה כמעט קרובים, כי ביניהם נמצא תמיד מספר זוגי שמונע מהם לגעת ממש. מספרים כמו 11 ו-13, כמו 17 ו-19, 41 ו-43, ועוד".
ובשפה פשוטה, גם כשהם נפגשים, אין ביכולתם ליצור קשר אמיתי - כפי שמוכר לנו.
ובכן, מבחינתי זה כל הקשר למתמטיקה ולשם הבומבסטי שנבחר לספר. אולם כדי למלא את החלל ב'בשר', אנו מקבלים, ללא שום הגיון, אזכורים מענף המתמטיקה והטריגו - אזכורים שברובם הגדול נראים לי כאילו הוכנסו בכוח - במקרה הנסלח, ובמקרה הביקורתי - ממש פתטים...
אביא שתי דוגמאות, למה כוונתי.
אדם לא הולך למקום מסוים כעבודת מחשב, קרי:
"אתה נוסע או לא. 1 או 0, כמו קוד בינרי".
גם איני מכיר אדם שחושב ומדמיין כך:
"הוא בחן את הגינה הקטנה, את הסימטריה המדויקת כמעט של השיח הנמוך שצמח לאורך שני צדי השביל ואת צורתו הגלית שנקטעה באמצע הדרך בסינוס מעוקל".
אולם אל דאגה קוראים יקרים, בשיעור הבא נלמד גם פיזיקה, מכניקה ליתר דיוק - "שימור האנרגיה והתנע הזוויתי, כוחות שהתאזנו, כוח צנטריפוגלי וצנטריפטלי" ועוד.
ובכן, מה היה לנו?
סיפור שונה, לא ממש מעניין, על שתי דמויות מיוחדות שמתנהגות בצורה "לא מקובלת" ובעלי קושי תפקודי, ושהתערותם בסביבה אינה קלה.
אפילו אעז ואומר שהדבר היחידי שמצא חן בעיני בספר היה מקרה שבו ה"גיבור" מסתכל במראת המכונית שבה כתוב (כמו בכל המכוניות האמריקאיות): Objects in the mirror are closer than they appear . המשפט האלמותי הזה הופיע, כזכור לנו, ב"פארק היורה" ושם הוא התאים לאירוע, ואף גרם לכולנו לפרץ צחוק.
כאן, הוא פשוט, כמו כל איזכורי המתמטיקה, והפיזיקה - אינו מתאים ואף אינו מצחיק בקונטקסט שלתוכו נדחף.
ולסיום, משפט אחרון: איני חושב שתפקיד הקורא הוא לנסות להבין ולמצוא את שהתכוון הסופר בכל משפט שני - אלא, לשבת בכורסא עם ספר טוב ולהנות מקריאה זורמת...
לצערי, זה לא המצב בספר הזה.
ציפיתי ליותר,
וכגודל הציפיה...

15 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על בדידותם של המספרים הראשוניים