הביקורת נכתבה ביום שישי, 22 באוקטובר, 2010
ע"י חוזרת לקרוא אחרי שנים...
ע"י חוזרת לקרוא אחרי שנים...
גן הקיץ
מאת: פאולינה סיימונס
תירגום: נורית לוינסון
הוצאת מודן
2010
888 עמודים
אחרי שקראתי את "פרש הברונזה" ואת "טטיאנה ואלכסנדר " והתאהבתי בהם, לא יכולתי שלא לקרוא את "גן הקיץ", הספר השלישי בסדרה. (יש שמועות שהולך להיות גם רביעי, אבל שום דבר עדיין לא הוכח)
בספר השלישי סיימונס מתארת את קורות חייהם של אלכסנדר, טטאינה ואנתוני לאורך חצי מאה. הספר מתחיל ב- 1946, ונגמר אחרי שנת 2000.
בספר הזה אנחנו נחפשים לצדדים חדשים בטטאינה ובאלכסנדר, אנחנו צופים במאבק שלהם לחיות חיים נורמאלים באמריקה למרות כל מה שהם עברו. סיימונס מפליאה לתאר את כל המחלוקות ביניהם, הויכוחים הקטנים היומיומיים לצד החלטות הרות גורל שישפיעו על עתיד משפחתם. כל אחת מהדמויות הראשיות נתקלת במצבים שלהם היא לא ציפתה, וצריכה להתמודד איתם.
הספר מתחיל בנדודים. אלכסנדר וטטיאנה חוצים את אמריקה לאורכה ולרוחבה בניסיון למצוא מקום להשתקע בו. אלכסנדר מנסה למצוא את עצמו בשוק העבודה, מחליף עבודות בכל מקום שאליו הם מגיעים, ולבסוף אפילו מקבל הצעה כקצין מילואים בצבא ארצות הברית.
השנים עוברות, ואנתוני בן השלוש גדל והופך למבוגר לנגד עינינו. הוא צריך להכיר את אביו, שנכנס לחייו במפתיע. בהתחלה הוא לא מבין מה אלכסנדר עושה שם, האם הוא כאן לתמיד? או שהוא הולך לחזור למקום ממנו טטיאנה הביאה אותו.
ויקי, חברתה הטובה של טטאינה מניו-יורק, מפציעה בספר מדי פעם, ומשחקת תפקיד חשוב בחייו של אנתוני. אנחנו מתוודעים לדמויות חדשות ולדמויות ישנות, שמלוות את טטיאנה ואלכסנדר בחייהם ובאהבתם. בספר משלובים קטעים מילדותה של טטיאנה, שחושפים דמות שלא היכרנו (סייקה) מהתקופה בה טטיאנה הייתה בת ארבע-עשרה. קטעים אלו מובאים אלינו באתנחתאות בין פרקים, ורק בסוף אנחנו מבינים שאירועים אלו עיצבו את טטיאנה והפכו אותה למי שהיא היום.
כאשר קראתי את הספר הרגשתי שאני נכנסת לתוכו. חייתי עם טטאינה ואלכסנדר במשך כל השנים הללו, חזיתי באהבה הגדולה שלהם, בריבים, בהתלבטויות הגדולות, בכאב ובשמחה (וגם בסצינות הסקס המרובות). פאולינה סיימונס מפתיעה אותי נורא. למרות שספרה "הדרך לגן עדן" לא כל כך דיבר אלי, ואף לקה בחסר, טרילוגיית "פרש הברונזה" פשוט מעולה.
אני לא רוצה לגלות לכם מה קורה בספר, אבל אותי הוא כבש. סדרת הספרים הזאת היא מהטובות שקראתי, התאהבתי בלנינגרד, באגם אילמן, באריזונה וכמובן באנתוני. נכבשתי בקסם של אלכסנדר ושל טטאינה, ובאמת שאין לי אף מילה רעה לומר על הספר. אפילו האורך שלו (888 עמודים) לא הרתיע אותי, מכיוון שהספר נקרא במהירות ובלהיטות, שהיה לי חבל כשהוא נגמר
lizu מרגישה כמוך
חייתי את הספרים האלו ב 2חודשים אני מאוהבת באלכסנדר
אלכסנדר- קשה לחזור ולהשתלב בחברה נורמלית אחרי שמגיל 16 לימדו אותך ללחום להרוג ולפוצץ
קשה לחזור לחיות חיים נורמלים אחרי שבי ממושך והמון מניפולציות שעל גופך קעקועים והמון צלקות
הוא אומן מגיל צעיר להיות מכונת סקס ומכונת מלחמה ובשניהם מבלי שבחר בכך
אם הניסיון שלך בסקס התחיל בגיל 14 עם אישה בת 40 חברה של אימו , משמע שמשהו קצת יחרוג בהמשך
אלכסנדר שתמיד הבין שהמתנה שקיבל זה לחיות לצד טטיאנה, תמיד ידע לבחור חברים שיקשו עליו את החיים בניגוד לטטיאנה, ( דמיטרי אוספנקו סטיבי)
הוא גדל כבן יחיד ולבד ולא היה לו ניסיון בליצור קשרי חברות נכונים
טטאינה לעומתו גדלה עם אחים מגוננים ודדה שהדריך אותה והיווה לה פנס מאיר
סולחת לאלכסנדר על כל ההתרגזויות, הטעיות, עישון בלתי פוסק הרמת יד על טטאינה
כמה הייתי גאה בו שהוא כן חזר לחיים למרות הלב המצולק וכן הפנים ונירמל דברים
מאוהבבבבת.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
shaharEB
(לפני 14 שנים ו-10 חודשים)
וואוו
ממש אהבתי את איך שכתבת את הביקורת :-)
אני מסכימה עם כל מה שכתבת ..ואפילו הבנתי כמה דברים ! אבל הספר נגמר ב1999 לא אחרי 2000 P: ויש מיני ספר רביעי..קוראים לו: tatiana's table תסתכלי בpaullina simons בויקפדיה גם מפורט שם קצת :-) |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
