הספר "עדויות מגובה החול" מאת מעוזיה סגל הוא ספר קשה לקריאה. אף שהוא, כפי שהעיד עליו בספרו "צליחה" הד"ר עמירם אזוב, הספר המתאר בצורה המקיפה ביותר את מהלכי הקרב שניהל גדוד הצנחנים 890 בקרבות לכיבוש החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים (עליה לחמה בעיקר חטיבה 14 בסיוע צנחני מילואים והם אלו שאף כבשו אותה תוך שהם סופגים נפגעים רבים). סגל, בעצמו לוחם בגדוד אשר החמיץ את הקרב אולם נפגע בהמשך באורח קשה ביותר במלחמת ההתשה במובלעת הסורית, ערך פגישות רבות עם מפקדי ולוחמי הגדוד במלחמה ובהם איציק מרדכי, המג"ד, אמנון ליפקין שחק ז"ל, סגנו של מפקד חטיבת הצנחנים במלחמה, עוזי יאירי ז"ל, גיורא איילנד, עוזר קצין המבצעים הגדודי, יוריק ורטה, אשר היה הקשר של המ"מ חזי דחבש, ונותר עימו ועם מספר לוחמים פצועים בזירת הקרב לאחר נסיגת הגדוד, ועוד רבים וטובים. מן הראיונות ומן התיאורים עולה תמונה של קרב קשה ביותר, עתיר נפגעים וגבורה ורעות. העדויות, שכבוגר הגדוד (התגייסתי כמעט 30 שנים אחרי המלחמה) יצא לי לשמוע לא פעם בהרצאות וימי עיון, קשות לקריאה ומצד שני מרתקות.
לא פחות מרתקת, וחשובה לטעמי אף יותר (משום שחלקו של גדוד 890 במלחמה תואר באינספור ספרים סרטים וראיונות), היא עבודתו החשובה של המחבר לתיאור הלחימה של יחידות החטיבה האחרות שלא לחמו בחווה הסינית אולם תרמו תרומה מכרעת לניצחון במלחמה . כך סיפור המלחמה ברמת הגולן של גדוד הנח"ל המוצנח (50), עליו תפס פיקוד יורם יאיר (יה-יה), אשר שהה בלימודים, משום שמפקדו שבר רגל בטרם המלחמה. או גדוד המרגמות (מילואים) של החטיבה שלחם בגזרת ראס סודר, שהסמג"ד שלו, חבר הכנסת רן כהן סיפר עליו כי: "נע לפנינו ים של צבא מצרי, ולא הייתה לי ברירה אלא לפתח שיטת ירי ייחודית למקום, שיטה של 'גשם נסוג' ו'גשם מתקדם'. בכל מקום שאיתרנו מצרים טיווחנו אותם. לא כיוונו מחדש, אלא העלינו בחמש אלפיות את הכוונת של המרגמה וירינו. כשהמצרים ברחו רדפנו אחריהם באש, גלים של ירי קדימה ואחורה". (עמוד 296). סיפור לחימתו של כוח שמוליק, בפיקוד שמואל ארד ז"ל, אשר כלל שתי פלוגות (האחת מ-890 והשנייה מ-202) לא ניתן להנחה מן היד. היה זה אולי הכוח האפקטיבי ביותר של חטיבת הצנחנים הסדירה במלחמה, אשר הרג, ככל הנראה, הכי הרבה חיילי אויב ולחם קרבות גבורה בחזית המצרית (ובהם הקרב בחווה הסינית, קרב מתחם אורחה ובקרב לכיבוש מחנות אבו סולטן). סיפורן הפשיטות של סיירת צנחנים בפיקוד שאול מופז בעומק סוריה, כתוב באופן מותח הממחיש הן הבלגן והיעדר השליטה במלחמה והן את אומץ לבם של הלוחמים. הקרב שניהל גדוד 202, בפיקוד דורון רובין, במהלכו, כדברי רובין, נבלמה והושמדה חטיבת שריון מצרית: "זה היה מחזה מדהים- הצבא המצרי שדבר כמעט לא היה בינו לבין מרחבי סיני ממזרח לתעלה, נאלץ להיעצר, להסתובב לאחור ולסגת מפני גדוד צנחנים." (עמוד 334) היה אולי הקרב הגדודי המוצלח ביותר במלחמה (ולא הקרב שניהל קהלני ברמת הגולן).
בסיום קריאת הספר לא נותר אלא להצדיע לגבורת הצנחנים במלחמה ולקוות שמלחמות העתיד ינוהלו בשום שכל: "וזו השאלה האמיתית, לא אם צה"ל יותר טוב מפעם, אלא אם מי שמפעיל אותו מבין במה הוא טוב. אם הוא קולט שבלחימה מתוכננת שבה יפעילו החבר'ה האלה את המערכות המשוכללות שיש להם הם ישיגו דברים לא פחות טובים מלוחמי גבעת התחמושת. אבל מי שיכניס אותם למערכה מבולבלת בתנאים שמבטלים את היתרונות ודורשים בעיקר קשיחות בסיסית לאורך זמן עלול לקבל את מלחמת לבנון השנייה, ומי שמחנך מפקדים שמטרתם העליונה היא שחיילים יסיימו את המסלול וצריך לתת להם ולמשפחותיהם שירות מיטבי, עלול לקבל פיקוד שחושש להכניס חיילים לקרב ולחימה שעיקרה מבצעי חילוץ." (עפר שלח בסרטו "אחריי" על ימיו בצנחנים בשנות השבעים, ועל הצנחנים של מחזור הגיוס אוגוסט 2011). סגל עשה בספרו מחקר רציני וראוי שיקראו קציני ומפקדי צה"ל, בוודאי ובוודאי בחי"ר, חובבי מורשת הקרב וההיסטוריה הצבאית וכמובן כל מי שצה"ל והשירות את המדינה יקרים לליבו. מומלץ בחום רב!!!!!!!
פרק מן הספר אודות קרב ואדי מבעוק
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=489658#post3912901
הפרק הראשון בספר
http://www.text.org.il/index.php?book=0710101
