"אם החיטה" היא אגדה פוסט מודרניסטית למבוגרים בעלת מבנה משוכלל של בדיות המפתלות עלילה מרתקת, מצחיקה, ונוגעת ללב, שבה אישה קטנה וחכמה מנצחת את מטומטמי-כל-העולם וזוכה בחירות (למרות שבדרך, על פי טיבה, יש המון מהמורות),
הספר מציג דרך התבוננות שנונה ולא שגרתית, עשירה בתובנות שוברות-מוסכמות, ובהרהורים תמציתיים המביעים אמת כללית , נוסף לאבחנות פקחיות, אשר נכתבות באופן לקוני וקליט, בנוסף להגדים רבים, המציבים אתגרי-מחשבה לקורא.
אלה, כמו הרצף העלילתי הסוריאליסטי והאופטימי - אשר במרכזו גמדה תל אביבית רבת תושייה ושופעת המצאות בת 58, שמעולם לא נתנה לפיזיות שלה ולאישיותה היוצאת מגדר הרגיל לעמוד בדרכה למימוש עצמי, בונה הליקופטר בשיטת "עשה זאת בעצמך", ונקלעת לשורת אינטריגות-אינטרנט חובקות עולם. היא הופכת למולטי מיליונרית לאחר שהיא ממציאה שיטה להדברת שדות חיטה באמצעות טלפתיה, תוך שימוש באתרי פורנו ככלי יעיל, ובכך והיא מצליחה לשנות את גורלה האפרורי, את חיי הסובבים אותה, ואת העולם כולו .
העלילה מתאפיינת בלשון עשירה ושפה ססגונית, הדורה ומשובבת עין. הנה דוגמה אחת מיני רבות: "לעתים יקרה שמפגש אקראי יהפוך לקרבה שלא שוערה מראש. יקרה שנסיבות חיים הפכפכות יחברו זרים לאשליה של שותפות גורל. האנשים יחושו חמימות גדולה כאילו גילו אחים אובדים או הורים נידחים – להם נכספו כל חייהם. טבעם של מקרים אלו הוא כטבעה של הבטחה, אשר עוצמתה מתקיימת מן הידיעה, כי לא תתממש לעולם".
הייחוד הספרותי של בן־כנען מתמצא בכך שבמקום ללטף את הקורא היא מדרבנת אותו לקחת אחריות. במקום לתת לדכדוך פורקן היא מזכירה את היכולת להשתעשע, ובמקום להתיילד – להיזכר בשאפתנות של ילדים.
עוד הסתבר לי, שהספר מגדל סביבו קהילה אותנטית של קוראים, של מיסיונרים, אשר מעבירים מפה לאוזן ומיד ליד את שמעו, ומשביעים את הקורא הבא בתור להתלהב מרומן ההרפתקאות, שכתבה מיקי בן־כנען, על אישה זעירה וחלומותיה, חובקי השמים והארץ. כמעט 16 שנים אחרי פרסומו.
והנה נוספה עוד מסיונרית אחת.
מומלץ!
