ראשית גילוי נאות: אני תרגמתי את הספר המופלא הזה לעברית, א-ב-ל... אין לי מניות בהוצאת כנרת, ואין לי תמלוגים על מכירות. כמו כן, אין לי יומרות להיות ידוענית. אי לכך ובהתאם לזאת אני מרשה לעצמי להמליץ על ספר זה לכל אישה שמכבדת את עצמה, ושמסוגלת לחשוב קצת מחוץ לקופסה על ההחלטות החשובות באמת של החיים: מערכות יחסים ואמהות.
אין כמו הכתיבה הרהוטה, האינטליגנטית, השנונה והמשעשעת של אליזבת גילברט, ולמי שקראה את "לאכול, להתפלל, לאהוב" - לטעמי הספר הזה לא רק משלים אותו, אלא אף מתעלה עליו בגדולתו. לקרוא לקרוא לקרוא - ורצוי גם להפנים...

ספר מדהים. זה לא רומן ובטח לא המשכו של הספר "לאכול להתפלל לאהוב" מדובר בספר מחקר לכל דבר. הסופרת אמנם פותחת את הספר בהצהרה ענווה שהיא איננה סוציולוגית או הסטוריונית אך למרות זאת, הצליחה להעביר במילים פשוטות ידע נרחב ומעמיק על כל מוסד הנישואים מראשית ההיסטוריה של האדם המערבי. זה היה מהנה, מפתיע עד מאוד לעיתים וממש מרתק. לדעתי נעשה לספר עוול בכך שמבחינה שיווקית ניסו לרכב על ההצלחה של "לאכול להתפלל לאהוב" ולקשור בין הספרים, כפי שניתן להבין מהכריכה של הספר במהדורה העברית. אין שום קשר בין הספרים והם לא מיועדים לאותו הקהל. מדובר בספר שמקנה הרבה מאוד ידע וחומר למחשבה ובהחלט מזמין התעמקות. מומלץ בחום למי שמתאים לו.

הספר הוא מבחינות רבות המשכו של הספר הראשון. אליזבת גילברט, או בקיצור ליז, היא סופרת אמריקאית, גרושה ללא ילדים. כדי להתגבר על המשבר הקשה שבא בעקבות הגירושים הכואבים, יצאה למסע בעולם. התחנה הראשונה הייתה איטליה (לאכול), השנייה הודו (להתפלל) והשלישית אינדונזיה (לאהוב). באי באלי שבאינדונזיה הכירה את פיליפה המבוגר ממנה בשבע-עשרה שנים. פיליפה, גבר ברזילאי, גרוש, אב לשני בוגרים ועוסק במסחר היה כל מה שחיפשה בגבר.

הם התאהבו והחלו לחיות יחד. שניהם נרתעו מאוד מנישואים שניים ומצאו את כל הסיבות שבעולם לא ליפול למלכודת הזו. רצונם לחיות בארצות הברית, ליד משפחתה של ליז, הוא שהוביל אותם בסופו של דבר להתחתן !

בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר לא יכול היה פיליפה להשתקע ולעבוד בארצות הברית מבלי להוכיח, קודם כל, את כשרותו, באינסוף מסמכים ומבלי להיות נשוי לאמריקאית. מאחר ורצונם לחיות יחד היה עז, קבלו עליהם ליז ופיליפה, לעבור את כל מסלול המכשולים לקבלת הויזה האמריקאית עבורו. את חודשי ההמתנה בילו בלאוס ובעוד מספר מקומות במזרח, היכן שהחיים זולים מאוד.

את תקופת ההמתנה ניצלה ליז לעריכת תחקיר יסודי ומעמיק על הנישואים, בעבר ובהווה, במקומות שונים בעולם ובתרבויות שונות. התחקיר (והספר) מתחלק לשמונה פרקים :
נישואים והפתעות
נישואים וציפיות
נישואים והיסטוריה
נישואים והתאהבות
נישואים ונשים
נישואים ואוטונומיה
נישואים וחתרנות
נישואים וטקסים

בפרקים אלו יש הרבה רעיונות מעניינים (למשל "בריגדת" הדודות חשוכות הילדים שלה תפקיד חשוב בהיסטוריה וליז העידה על עצמה כמשתייכת אליה) ומידע אנתרופולוגי על צורות חיים רחוקות ושונות מן המקובל במערב. אני מודה שבשלב מסוים עודף המידע הזה קצת עייף אותי. אם כל מי שעומדת להתחתן תעשה כזה מחקר על נישואים ירד מספר החתונות באחוזים רבים ומשמעותיים...

כאשר הסכימה ליז, סוף סוף, להינשא רצתה לעשות זאת בפרטיות ובחשאיות מוחלטת, ללא מוזמנים כלל. היא התוודתה על רצונה זה במייל ששלחה לאחותה וזו ענתה "את מתארת נישואים כאילו מדובר בקולונסקופיה"..."אני יכולה להעיד שאחרי חודשים של שאלות פולשניות מצד המחלקה לביטחון המולדת, קולונסקופיה הפכה לדימוי המתאים ביותר לחתונה שלנו" כותבת ליז בעמוד 257 בספרה.

אל דאגה, בסופו של דבר לא נערכה חתונתם של בני הזוג ליז ופיליפה במחלקה הפנימית של בית חולים אמריקאי.

הקריאה בספר מעשירה ונותנת נקודות מבט מעניינות על נושאים הקרובים לכל מי שחי בזוגיות. אפשר לקרוא בו בצד קריאה בספר עלילתי ואולי אפילו יהיה לכך ערך מוסף.

הספר שהגיע אלי בתקופה מאוד מיוחדת בחיי. הוסיף לי המון מבחינה אישית. אליזבת גילברט הטיבה לחקור את נושא הנישאין בכל המסורות והדתות הגדולות. היא מביאה בספרה המון דעות חדשות ומתארת את חוויותיה בצורה המיוחדת שלה. כמו שהיא כותבת בהקדמה היא לא כותבת ספרי נשים, אבל היא הוכיחה את עצמה בגדול ככותבת מוערכת לנשים.

ספר מעולה למרות שהוא קצת מתיש, העיקר לא להתאייש.
מחקר מקיף על כל מוסד הנישואין ונותן הרבה מאוד נקודות מבט שונות ומגוונות על נושא החתונה וחופש הבחירה.