ביקורת ספרותית על הסימפוניה העשירית מאת יוזף גלינק
ספר לא משהו

---

הנושא - הסימפוניה העשירית של בטהובן, עליה מפנטזים כל חובבי המוזיקה הקלאסית, שלהב את דימיוני.
הספר משעמם. מזכיר קצת את דן בראון, בספרו "צופן דה וינצ'י".
רק מה? הספר משעמם. משעמם. משעמם.
אגב, גם ספרו של דן בראון לעיל לא משהו.
העלילה שטחית. הסופר מצטט פרשנויות מוזיקאליות ליצירותיו של בטהובן בנסיון להחיות את הספר, אך ללא הצלחה.
הסיום צפוי, לא מפתיע, לפי הנוהג המקובל בספרי מתח בינוניים שהכי לא צפוי יהיה הרוצח.
לסיכום - חבל על הזמן.

» ביקורות נוספות של הסנדק
» ביקורות נוספות על הסימפוניה העשירית