המהפכה האיסלאמית באירן בשנת 1982,
מרינה בחורה מהעידה הנוצרית וחיה באירן,
אשר הייתה נערה צעירה השתתפה בכמה הפגנות נגד
המהפכה והשלטון החדש,יום אחד מופיעים להם שוטרים
ולוקחים אותה לכלא פוליטי בשם לאווין.
ושם הסופרת מספרת מה שעברה בשנתיים בכלא.
היה לי ממש עצוב לקרוא מה עבר עליה בכלא,מסכנה
מה שעברה .
ספר מקומם מצמרר את השיער וגורם כאב לב,כל הכפיה
הדתית והחוקים הלא הוגנים.
בהחלט שווה קריאה מומלץ.

קראתי את הספר בנשימה אחת
ספר חובה לאלה הרוצים לדעת את אשר מתחולל תחת משטר האייטולה
אהבתי

ספר מרתק מאוד.
סיפור אמיתי של מרינה נעמת שניצלה מהוצאה להורג.
הזדעזעתי לקרוא על המשטר הנוקשה של אירן, שהיה בשלטונו של חומייני.
כמה רוע השליטו על אזרחים.
העונשים שתוארו בספר היו קשים מאוד לקריאה, הלב לא הפסיק לכאוב מקריאת
הייסורים והעינויים שעברו ילדים, נערים, הורים ואזרחים.
הכפייה הדתית הייתה מזעזעת ואיומה.
קראתי ולא האמנתי שדברים כאלו קורים במציאות. לא עולה על הדעת, פשוט לא נתפס.
מתואר כמה קשה היה לאסירים בכלא המחליא והנוראי הזה.
חייב לקרוא בכדי להאמין שהסיפור אכן קרה באמת. מזעזע ומצמרר ביותר.
ספר מומלץ מאוד לקריאה.

אין מקום לגיד ספר מעולה או מרתק, אלא סיפור אמיתי מזעזע משאיר אותך עם תמונות שאף פעם לא ראיתה בעיניים שלך, סיפור אמיתי הנוגע בלב, כואב, מנסים לנצל האסלאם בכדי להגיע למטרות שלהם , אך זה בכלל לא האסלאם אלה אנשים טרוריסטים ואני פעם ראשונה משתמשת במילה זו לצערי הרב, לא קל לקרוא סיפורים מהחיים כמה פעמים רציתי להפסיק לקרוא אך הכבוד לאנשים אלה הכריח אותי לסבול את הכאב שנכתב בספר ,אז מה עם אלה שחוו את זה ויש כאלה שממשיכים בסבל ובענוי ,והרי כמה ברגע הזה סובלים מאותם רגעים.

הסיפור כתוב בצורה מענינת ומציב בפנינו אספקלריה
של משטר רודני המדיח את השאח הרודני ואמור להביא
שינוי אך מרע את מצב התושבים והמדינה. אם קודם
חיו התושבים מפחד השאח וגם בתקופתו נעצרו עונו
וסבלו, אך היתה תרבות מוסיקה ולא היתה כפיה דתית.
משטר האייטולה חומיני מוסיף לכך הסבל הזה את הדיכוי
האיסלמי שמצר מאד ומחניק את חיי האזרח במדינה זו,
שחיי אדם שווים בעיניה כקליפת השום עד היום.
בתוך זה סיפורה של מרינה שנעצרת באשמה של התנגדות
למשטר שהחל בהתמרמרותה על המורה לחשבון שבמקום
ללמד חשבון מטיפה תעמולה פוליטית וקמה ויצאה מהשעור. איתה קמו כל בנות הכיתה ויצאו מהשיעור
וכך מתחיל סיוט של שלוש שנים בחייה בהן שהתה
בכלא לאווין כלא לאסירים פוליטיים ששם זעקות
המעונים קולות הירי של המוצאים להורג הם הרקע.
היא מתארת את שנותיה בכלא, ושוזרת את סיפור
חייה עד שנכנסה לכלא.
הספר מענין ומרתק ולא הנחתי אותו מידי עד
שסיימתי וזה בגלל דמותה החזקה החכמה והמענינת.
אמנם הספרים הראשונים שיצאו על הענין האירני
זעזעו אותי יותר כי לא ידעתי את אשר אני יודעת
היום כי עברו שנים מאז להמהפיכה. אבל למרות
זאת הספר ענין אותי

כשקניתי את הספר ציפיתי לעוד ספר על הדיכוי הנשי בטהרן שעליו נכתב רבות ומן הסתם עוד יכתב. הפתיעה אותי הזוית החדשה אליה התודעתי בספר: נערה כמעט ילדה ועוד נוצריה עוברת מסכת התעלליות נוגעת במוות ונשארת בכדי לספר.... ספר טוב וקריא

כמו תמיד הסיפורים של המוסלמים מיוחדים קשים ואכזרים ובגלל זה הם מושכים ומעניינים. הספר מתאר עוד מסכת חיים אכזרית שאופיינית ולא חריגה אצל המוסלמים בעיקר כשמדובר בנשים. השקפת חייהם אומרת שלנשים אין זכות להחליט מה היא רוצה, מה היא אוהבת, איך היא רוצה לחיות, על יד מי היא רוצה לחיות ומהי אישיותה. אצלם האישה היא בסה"כ כלי עזר לשירותים ולהולדת ילדים. גם בספר זה אנחנו פוגשים בסיפור חיים קשה ואכזרי עד כי קשה להאמין שזה סיפור אמיתי. סיפור סוחף מרגש ומטלטל. ממליצה בחום לקרוא. למרות שטרם סיימתי אותו.

ספר מעניין.
סיפור אמיתי של הסופרת מרינה נעמת. כתוב יפה. קולח ומרתק.
לא להאמין שעדיין יש משטרים כאלה בעולם. משטרי דיכוי ופחד.
משטרים הגוזרים עונשי מוות על "חטאים" כדוגמת השתתפות בהפגנה...
הספר גורם להעריך את הדמוקרטיה והחופש הקיימים במדינתינו, לעומת המדינות הסובבות אותנו.
אם לא היה כתוב שזה סיפור אמיתי, הייתי חושבת שהסופרת נסחפה בדמיונה. קשה להאמין שכך התגלגלו חייה...
מומלץ בחום.

"ייחלתי לעולם פשוט יותר, מקום שבו אנשים לא נחלקים לטובים ורעים" לדעתי זה המשפט שמסכם הכי טוב את סיפורה של מרינה,ילדה בת 16 שכל חטאה היה תמיכה דמוקרטית במנהיג שמתנגדיו השתמשו בכוח כדי להוכיח את צדקתם.
לאור מה שמתרחש כעת במדינות האיסאלם רואים איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה ואיך חפים מפשע משלמים בחייהם.
מפחיד ומבהיל לדעת מה היא נאלצה לעבור במשך שנתיים בכלא, לראות את המוות מול העיניים ולהינצל, לחיות בכאב עם הכאב, ללא אהבה לבעלה אבל מוכיחה כח רצון, נחישות וגבורה ולא מוותרת.
בראש מורם ובכוחות מחודשים מרינה ממשיכה לחיים חדשים בארץ חדשה עם אהבה ומשפחה.
ואחרי שנים של שתיקה היא בוחרת לשתף בתאורים כל כך אמיתיים, עד לרגעים בהם הרגשתי שותפה בתא האסירות שלה, את מה שעברה, את כל הכאב הפיזי והנפשי.
בתקופה האחרונה יצא לי לקרוא ספרים שנכתבו ע"י נשים מוסלמיות שונות שעברו הרבה במהלך חייהן, מה שגרם לי לחשוב ולהכיר תודה על ה"בועה החמימה" שנולדתי אליה, היא אומנם התנפצה במהלך השנים אבל כל כך שונה מהתמודדות של אותן ילדות / נשים במדינות האסלאם.