"מיינדפולנס". המילה המשומשת, שמופיעה בכל מקום....ואז "מדריך להתעוררות". באמת?? נשמע כמו עוד ספר מרחף.
או אולי זו בעצם הזדמנות? (הפוך גוטה)
קיבלתי המלצה. התעלמתי רגע מהרעש הפנימי והתחלתי לקרוא.
אנו לומדים לתת מנוחה לתודעתינו העייפה על ידי אוכל, מוזיקה, גלילה אינסופית ברשתות וכדומה.
הבודהה אמר: "מה שהעולם מכנה אושר- אני מכנה סבל, מה שהעולם מכנה סבל- אני מכנה אושר."
בלי חקירה, קשה להבין את זה.
היכולת להיפרד מהחיבור האוטומטי למחשבות ולרגשות ולהתבונן באומץ במה שקורה ללא מסננים, משאירה אותנו עם משהו אמיתי וחשוף
פגישה עם האמת היא תמיד מרגשת.
אם לא תרגלתם מספיק, יתכן שתלכו לאיבוד באיזשהו שלב. זה בסדר. הבנה מגיעה בהדרגה.
ג'וזף מגיש לנו אוצר.

כיף לטעות :-)

אם נעצום עיניים זה לא יעלם. הכסף שלנו יעלם.

מתי נפסיק להתרכז באנשים שמאחורי המילים ונתבונן בפושעים שאנו מרימים לנו למנהיגים??
מדהים אותי לראות שכולנו יודעים ומדברים על זה אך בוחרים להישאר בבית במזגן. כמה נוח.
גם אני אשמה.
האם אנו מוכנים באמת להלחם? כי הכוח שלנו, ההמון, יכול בקלות להעלות מנהיג ראוי יותר ולהחליש את כל בעלי ההון
שיושבים לידו ובוחשים לנו בכסף.
בהנהגה שלנו יודעים את זה.היא מסיטה אותנו לטפל.מזהה את החולשות שלנו ומפעילה אותנו משם כל פעם מחדש.
צדק חברתי- בושה חברתית! זו המלחמה המביישת ביותר שניהלנו! קמנו מהספה והמזגן לחודש? חודשיים?? הקוטג? זו המלחמה??? באמת??
טיפשים. קמנו וחזרנו לשבת...
פייר- מגיע לנו.
וכל מי שתוקף את זליכה, האם זליכה הוא הנושא או ששוב נפלנו בפח??
הפסקתי לקרוא את הספר באמצע, בדיוק כפי שאני מפסיקה כל יום לקורא את העיתון.
הספר מצויין, הוא פשוט דורך לי על היבלות. בעצם, על היבלות של כולנו.
כמה זמן יקח לכולנו לקום מהספה?

מפחיד לחשוב מה זה אומר עלינו - אם אתה מבריק, אנחנו כבר נסלח לך על כל השאר...
אל תפחדו לגשת ללבנה הזו שמונחת על המדף.
בקצרה- מצויין.
ואם להרחיב קצת- לא חשבת שאעבור 10 עמודים ואז זה פתאום נגמר לי.
איש איום ומוכשר מאוד.

זכיתי לטעות.
תמיד זלזלתי בפיקאסו, ראיתיו כאמן שרלטן שניזון מהרעש שהוא מייצר ופחות מהאמנות שבנה מאחוריה.
פראנסואז, בעדינות המדוייקת שיצרה סביב דמותו, עשתה בעבורו את מה שכפי הנראה לא היה קורה אחרת.
היא הצליחה לשכנע אותי שיש עניין רב מאחורי כל השטויות על הנייר.
הכתיבה הישנה והמפולפלת הפעילה קסמיה עלי ונותרתי בסיום הקריאה עם תחושה שלא הבנתי...שהמסע לא הסתיים עדיין...
קראתי שוב. ושוב. ושוב. ועדיין. וכעת אינני בטוחה אם הקסם הוא רק פיקאסו או שהשליחה היא חלק נכבד מהיופי.
כבר שנתיים, זהו הספר האהוב עלי. :-)

המכונה המסתורית והכי מורכבת שאנו מכירים, או אולי בעצם לא מספיק מכירים...
המוח! פלא ,שעוד לא גילינו כמותו. ספר שהוציא אותי למסע מופלא לתוך הראש שלי ושל כולנו.
הרבה מחקרים מתומצתים, סיפורי מטופלים. פשוט מרתק.
מומלץ לכל מי שמשתמש במוח :)

בצינית המרעידה את אמות הסיפים, בכנות בלתי מתפשרת ובכוח שיש רק למי שמעז לומר אמת עמוקה, מעלה אפרים קישון את הבושה מאחורי השתיקה בה אפשרנו לאומנות המודרנית לבזות עצמה.
האומנם, כפי שאמר Steinberg :"כאשר אני ממש מתעב משהו, זו ללא ספק יצירת מופת.."? או שמע זוהי פרובוקציה רדודה הנאחזת בתגובתו הראשונית של הקהל ,מנסה כך להצדיק את קיומה העלוב?

בתחילת המאה ה-20 זכינו להכיר אין ספור אמנים שאינם יוצרים עוד בסגנון הקלאסי אך אינם שואפים להשמיד ראיות לקיומו!

או אולי אין שום טעם למחות, כי המלחמה כנגד השטויות של המוקיונים השולטים בעולמינו התרבותי והחברתי על חשבונינו כיום, מועילה כמלחמה כנגד תחנות רוח..

אל תשכחו שאם אין צורך להסביר את
היצירות אזי איך ניתן להצדיק את קיומם ופרנסתם של מבקרי האומנות??!

החופש הדמוקרטי אינו יכול להוות תירוץ לשתיקה סבלנית לטימטום שמוגש כאומנות להמונים.

משכנע בכנותו הכואבת, מעלה קישון שאלה המטרידה אותי זמן רב:
האם כל יוצר הוא אמן וכל יצירה היא אומנות?
איפה עובר הגבול בין אומנות לזבל?

ואנקדוטה קטנה לסיום, פיקסו היקר הודה שהוא שרלטן היודע לנצל את הטיפשות והריקנות של בני זמנו.. מה תגידו על זה??

"מוח של ציפור" זו אולי בעצם מחמאה?!...
מרתק לגלות שציפורים יותר מתוחכמות משימפנזים.
הקשר הקרוב שנוצר בין המחברת לנשוא המחקר שלה, חושף צדדים
מרגשים ומצחיקים כאחד והאיר לי עולם זר ומסקרן.
התהייה על כמה רחוק יכול היה להגיע אלכס אם היה ממצא את חייו, לא מניחה לי.ואולי אלכס הוא בעצם רק החריג שאינו מעיד על הכלל והרי ידוע שגאונים מתים צעירים...

הנעליים, הנעליים שעליו להיכנס אליהן, גדולות עד מאוד.. ואולי גדולות מידי?
פחות התעניינתי בפרקים המתייחסים לפוליטקה המכוונת אולי למטרות עתידיות של יאיר ןגם לדעתי הספר קצת ארוך מידי.
את קולו של טומי שומעים שכן בכתיבה נעזר יאיר בשיחות מוקלטות של טומי עם אמנון דנקנר.
ולמרות זאת, כתוב טוב.

במה חטאו ילדי ביה"ס, שהם נאלצים לקרוא את העונש הזה???
אין לי ברירה, מישהו צריך להגיד את האמת: הספר כתוב לא טוב. אני לא הצלחתי לעבור אפילו חצי ממנו. התיאורים ארוכים ומסורבלים. למה? אני בעונש??
יתכן שהרעיון מצויין. יתכן שאני מחמיצה.
אבל גם אופן ההגשה חשוב.
לא כל קלאסיקה היא מצויינת בעיני כולם.
העיניים שלי חושבות אחרת.
אכזבה גדולה..אולי פעם, אנסה אותו שוב.
בנתיים,לא תודה!
(לא נתתי "בזבוז של זמן" מחמת הספק, כי לא קראתי עד הסוף, ואולי, רק אולי, הרעיון יוכל להציל קצת מכבודו האבוד של הספר..)