הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 באוגוסט, 2010
ע"י shoshan
ע"י shoshan
אלבחרי דויד. גץ ומאייר. כרמל. 2003 [פרטי]
ספר קטן ממדים אך מקורי באופן יוצא דופן. מרטיט את הלב והשכל. בעל צורה מיוחדת ואחרת לגמרי של סיפור שואת יהודי אירופה. הפעם דיאלוג דמיוני של הכותב [ניצול משפחה שנרצחה ע"י משאית הגז בבלגרד ובורות ירי ותליות ושרפות] עם שני נהגיה של משאית הגז. מרדף חסר נשימה אחר ענפי עץ המשפחה, זקנים נשים וילדים והגברים שנרצחו בשנים 1941-1943 במיתות שונות בידי הנאצים ועוזריהם. שחזור העץ והמרדף אחר נהגי המשאית מערער את שפיותו של המספר עד כדי אובדן הבריאות הפיזית, אך הוא אינו מוותר על משימת הקודש והקדיש שנטל על עצמו. שני אירועים בספר מעלים אותו לדרגה גאונית, שיעור שהוא כמרצה נותן לתלמידיו בהיכנסם למחנה ריכוז והכניסה הדמיונית לשכלו הער והמתבונן של אחד מילדי המשפחה, אדם, בדרכו מן הבית אל המחנה ומשם אל המשאית, מה שהופך את סוף הספר לפיוט של ממש. חייבים, אבל חייבים לקרוא.
שושן
סופר שראוי בהחלט לפרס נובל
0 הקוראים שאהבו את הביקורת