דוד אָלְבָּחָרִי (בסרבו-קרואטית: David Albahari, בסרבית קירילית: Давид Албахари; נולד ב-15 במרץ 1948, פץ', יוגוסלביה) להורים ניצולי שואה. אלבחרי הוא סופר ומתרגם יוגוסלבי-סרבי ממוצא יהודי, חתן פרס נין ל-1996. ב-1994, במהלך מלחמת בוסניה היגר אלבחרי עם משפחתו מבלגרד לקנדה התגורר בקלגרי עד 2016, אז שב לסרביה והתיישב בבלגרד.
דוד אלבחרי נולד בחבל קוסובו. אביו היה רופא שלחם במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא סרביה, נפל בשבי במהלך מלחמת העולם השנייה ונכאלא במחנה שבויים בסרביה. אשתו וילדיו נרצחו. אמו של אלבחרי, נישאה ליהודי, והתגיירה לאחר שילדה שני ילדים. בשואה איבדה את משפחתה ונישאה בשנית לאביו של דוד[1]. אלבחרי רכש השכלה אקדמית בספרות אנגלית באוניברסיטת בלגרד. ב-1973 פרסם את אסופת הסיפורים הקצרים הראשונה שלו.
לאורך הקריירה פרסם אלבחרי 13 רומנים ו-11 אסופות של סיפורים קצרים. ב-1991 התמנה לנשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. בעת מלחמת בוסניה, במהלך המצור על סרייבו(אנ') סייע אלבחרי לפינוים של בני הקהילה היהודית בסרייבו מהעיר. ב-1994 היגר אלבחרי עם משפחתו לקנדה. ב-1996 זכה בפרס נין על ספרו "Mamac" (בעברית: פיתיון). ספריו תורגמו ל-16 שפות. דוד אלבחרי הוא חבר האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות. בשנים האחרונות כותב אלבחרי גם שירה ומחזות.
