לא באנו לכאן להתחרות בפתוח עלילה רוסי קלאסי, אלא למופע רוק, ודם וזרע. כמוסות של מתח ותובנות תת הכרתיות נשפכות מתוך לתוך בקצב הדפדוף. עצרתי לרגע את הטירוף הכה קריא לקראת הסוף, או בגלל שפחדתי מהנבואה או כי לא רציתי לגמור מהר.
או קיי...
לקראת הסוף העלילתי קצת משוחזרים מדי תאורי הסביבה ששיחקו בעוצמתיות רבה כראי לנפש בתחילת הסיפור.
אבל אם נתרכז בעיקר, מעבר לנדודי הזיין, יש פה הרבה געגוע, בעצם גם סוג של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד: וכאן הגיבור המסתתר דווקא סותר בתמימותו את הגלוי הרקוב, ומופיע בדמות הילד של באני מונרו, ואפשר לקרוא אותו כבאני הראשוני, האבוד. אשכרה בלדה לגבר, שיר לבן אדם.

אני הולך לכתוב כאן דבר אודות 'ביצות', אבל אין ממש טעם, כמו שאין טעם לקרוא אותו אם אתם מחפשים עלילה מסודרת, מתח מוצדק, או מספר עם סקסאפיל מוכח, בעצם אין טעם לקרוא בלי דחף ליצור בעצמכם מעין קורא למרחוק,
הספר העלוב הזה לא מנסה אפילו להתחמק להזיות, לתיאורי סקס, לפתרונות, רק לסיפור בסיפור כמפלט מהחיפוש הקיומי, בעצם זה הנושא החשוף שלו, ספר רע שכמוהו, מזל שמישהו שידך ביננו.

אני הולך לחטוא בביקורת החותרת תחת הכותרת של ביקורת לספר אחד, ובהזמנה להשוואה (הרמה להנחתה של הרוקי מוריקמי, שב'יער נורווגי' חשף את מקור השפעתו הגדול- פיצג'ראלד, בעיקר ב'גטסבי הגדול')אכתוב על שני הספרים:
שורה אחרונה: אחרי שקראתי את מורקמי והופניתי על ידו בנדיבותו היפנית הראויה להערצה לפיצג'ראלד, אני יכול להבין:
אני באמצע 'גטסבי הגדול' וכבר אינני יכול להתאפק מלהוריד את הכובע (ללטף את ההתקרחות) ביראת כבוד ובתשוקת לימוד-קריאה. בקריאה לא שטחית אפשר להבין איך מורקמי ברגישותו ככותב חזר כמה וכמה פעמים אל הספר האמריקאי הזה, ו.. לזהות אלמנטים רבים שהוא חיקה, או ניסה להתחקות עליהם.
תקראו את 'גטסבי' ולא רק על 'גטסבי', תזרמו עם הגמישות האימתנית של השפה, שאף בתירגומה מחוללת פלאים או לפחות מעוררת פתאים.

אני הולך לחטוא בביקורת החותרת תחת הכותרת של ביקורת לספר אחד, ובהזמנה להשוואה (הרמה להנחתה של הרוקי מוריקמי, שב'יער נורווגי' חשף את מקור השפעתו הגדול- פיצג'ראלד, בעיקר ב'גטסבי הגדול')אכתוב על שני הספרים:
שורה אחרונה: אחרי שקראתי את מורקמי והופניתי על ידו בנדיבותו היפנית הראויה להערצה לפיצג'ראלד, אני יכול להבין:
אני באמצע 'גטסבי הגדול' וכבר אינני יכול להתאפק מלהוריד את הכובע (ללטף את ההתקרחות) ביראת כבוד ובתשוקת לימוד-קריאה. בקריאה לא שטחית אפשר להבין איך מורקמי ברגישותו ככותב חזר כמה וכמה פעמים אל הספר האמריקאי הזה, ו.. לזהות אלמנטים רבים שהוא חיקה, או ניסה להתחקות עליהם.
תקראו את 'גטסבי' ולא רק על 'גטסבי', תזרמו עם הגמישות האימתנית של השפה, שאף בתירגומה מחוללת פלאים או לפחות מעוררת פתאים.

רודיארד קיפלינג היה בטח יכול לכתוב היום סיטקום סוחף, במקום זה- הוא נולד קודם ועניינו אותו מסעות אל מעבר לשירותים והמטבח בבית.
במקרה זה מדובר בשזירת סיפור הרפתקאות (לילדים?) ותיאור מהימן ומרתק של מסע דייג.
אני בס"ה מבסוט שהצלחתי לדוג את הספר הזה, כחלק ממסע פדיון זכרונות ילדותי.

אין, אין!
לקרוא לאט. אני לא מכיר הרבה סופרים שיודעים לחבר רגשות לתיאור מצב סביב הגיבור באופן שזה מתמזג לחוויית קריאה מרתקת כמו הלם עמום. בסיפורים הקצרים, החושפים אובדניות שבשיגרה, יש חומרים שהותכו לאחר מכן ליצירתו המאוחרת, כמו הספר זכרון דברים.

בכל פעם שאני משתקע בספר, נראה לי שהוא חזק, מעמיק, שובה מקודמו.
אמנם אני לא מרבה קריאה, אבל בוחר בקפידה, ובמקרה הזה באמת קשה להתחרות. ספר של סופר של ספר אחד (הוא כתב עוד, אבל זו במובהק עבודת חייו) ובדומה-סליחה..-לתנ"ך- זו לא בושה לחזור ולקרוא ולעיין בו מכל מקום.
ספר שאינו רומן, אינו פילוסופיה, וכאילו לא שירה, אבל הוא כל אלה, וכתוב כיומן המתעלה לדבר בשביל הכלל. מיתולוגיה של מחפש. אני באמצע.

באמת ספר שחבל על הזמן לא להעביר עליו זמן.
להתחבר לטבע (וטבע האדם) מהחדר, מהתבוננות מתורגמת למילים (וכבר נאמר עליו שהוא פרוסט היהודי).
ויש לו גם סיפורים קצרים שלא מתכופפים לפני אלה של קפקא למשל ושפורסמו בעיתון , אם תוכלו לשים עליהם יד..אני לא מצאתי.

רציתם אשה עם ביצים? קבלתם. רומנטיה עם פילוסופיה? יש.
ואני לא מזלזל, זה מהארוכים האלה ששווים יותר מתקצירי מיתולוגיה.
זכור לי גודש ועושר ביטוי לאו דווקא ספרותי, אבל איכשהוא מאוורר (לא חייבים לקרוא את הקודם שלה- 'כמעיין המתגבר' קודם, למרות שזה כאילו ההמשך).
אצלי הוא שימש גם להתרסה כנגד לימוד המניפסט הקומוניסטי בקיבוץ.