ספר מרתק ומעניין, מסופר על שלוש נשים, סבתא, בת ונכדה שעוברות בחייהן חיים לא פשוטים של בגידה מצד הבעלים, הן נלחמות, אמיצות, שואפות לטוב ביותר.

כאב לי לקרוא על הנשים שמגלות באופן מפתיע על הבגידות, הן חשות מושפלות, מתייסרות ולא מבינות מה חסר בהן, מה גרם לבעלים לעזוב אותן?.
הן מתבוננות על הבעלים האהובים שהיו כל כך קרובים אליהן, שהפכו לפתע להיות זרים, מנוכרים, אדישים ומרוחקים.

הסיפור סוחף, מלא בעצב, יש רגעים קטנים של שמחה ואושר.
אושרת קוטלר הפתיעה בכתיבה מיוחדת.
אהבתי וממליצה בחום.

וואו הפתעת השנה, תחיית הספרות הישראלית.
היתכן? דווקא אושרת קוטלר? לא נעים להגיד שבילבלתי אותה עם לילך סונין ורק אחרי שראיתי אותה בתמונה נפל האסימון..פדיחות. טוב, יש פה כישרון שאי אפשר להתעלם ממנו ואני הראשונה לקטול ספרות ישראלית. אושרת קוטלר היא הסופרת הישראלית הראשונה שגרמה לי לבכות.
כל כך הרבה התרחשויות, בתקופות שונות ולרגע לא הרגשתי שזה יותר מדי. הסיפור מתחיל בתחושה קלה של חוסר ודאות ואז לאט לאט הכל מתבהר, שלושת הסיפורים הופכים לסיפור אחד של כוח ועוצמה (נשית כמובן).
מעניין לדעת אם זה מבוסס על החיים שלה, יש לי תחושה שכן. לפי הביקורות ראיתי שהיו כאלה שלא אהבו את הסוף, אני דווקא התחברתי. אם יש אישה שעברה כ"כ הרבה בחיים והצליחה להתגבר אני בעדה.
היה איזה משפט שהיא כתבה בעמודים האחרונים שנורא אהבתי, משהו על זה שאם אי אפשר לחיות את החיים אז אפשר לפחות לנגן אותם, פתאום התגעגעתי לאורגן שלי (כן, פעם הייתי מנגנת..חנוני משהו,אה?).
ולשאלתכם האם לקרוא? רצוי עוד היום.

נפלא! אושרת קוטלר מפתיעה בכתיבה מרובת כישרון, קולחת וזורמת. זהו מסוג הספרים שקוראים בנשימה אחת - לא יכלתי להניח מהיד, וממש הצטערתי כשהסתיים. הספר מעביר מסר פימינסטי חשוב, מבלי להיגרר ללוחמנות הפימיניסטית המיותרת לפעמים, לדעתי. קוטלר אורגת דמויות מרגשות, מעוררות הזדהות וסיפור נוגע ללב. מומלץ בכל פה.

ספר מקסים של אושרת קוטלר , סאגה משפחתית , הספר נקרא במהירות ,התוכן מרגש ..יש קטעים שאי אפשר לא לבכות ..
ספר מומלץ בחום , מחכה בסבלנות לעוד ספר של אושרת ...

ספר קליל וזורם, אך נטול ערך מוסף או עומק כלשהו. קצת קיטשי, קצת מלודרמטי, אבל מאוד קריא. מתאים לנסיעות או סתם כדי לנקות את הראש.
מי שאוהב ספרים פשוטים שרצים מהר, לא מכבידים ולא מצריכים מאמץ כלשהו, יהנה מן הסתם מסיפורן של שלוש נשים משלושה דורות של משפחה אחת, שאכלו מרורים מהגברים שלהן, על הרקע הנוסטלגי של ימי טרם קום המדינה, העליה הרביעית, יפו ותל אביב הקטנה.
ומי שלא אוהב ספרים כאלה, יכול בשקט לוותר.

ספר פשוט מקסים... אהבתי אותו מרגע הראשון... מומלץ ושווה קריאה.. ספר זורם קליל... סיימתי אותו בשבועיים שזה זמן קצר מאד עבורי.... בדרך כלל מסיימת ספרים בהרבה יותר זמן..!!!!!

אושרת קוטלר הפתיעה אותי ובגדול!
סבתא, בת ונכדה שנבגדו ע״י הבעלים,
כל פרק דמות אחרת מהמשפחה מספרת.
כתוב יפה, סיפור יפה.

מומלץ מאוד!!

ספר כמו בורקיטס טעים טעים וכשנגגמר נשאר טעם של עוד. ככה עם הספר הזה.סיפור מופלא על שלש נשים יפות, חזקות ומצליחות כנגד כל הסיכויים להתגבר על שברון לב שהותירו בעלים בוגדניים ואנוכיים. הסבתא בקה שאיתה מתחיל הסיפור דמות מופלאה של נשים של פעם שלא בחלו בשום עבודה העיקר שיהיה אוכל על השולחן לילדים.אשה שהיה לה הכל אבל ויתרה והלכה אחר ליבה אותו לב שהכריע אותה בגיל צעיר והשאיר חמישה יתומים. הבת גאולה ספגה גם בגידה אבל לה היתה קריירה אליה התמסרה.
הנכדה המוסיקלית נראית דמות שברירית שככל שמתקדמת העלילה היא מתפתחת יפה ובעזרת המוסיקה מתגברת על הבגידה. הרקע של הספר הוא טרום הקמת המדינה כאשר יפו ותל אביב במיוחד שכונת פלורנטין בימי הזוהר שלה (וברוך השם בשנים האחרונות צעירים רבים הולכים לגור בה שוב)מתוארות ככפר קטן ונחמד בה חיים בליל של עדות ובהם חשיפה לעדה המופלאה והצנועה יהדות בולגריה דרך מאכליה, תרבותה ומנהגיה ביפו ובבולגריה עם הצצונת לחיי הצוענים שם.
הסבא הבוגדן ממשיך בחייו למרות כל התהפוכות שעבר התעלמות מצד ילדיו, ירידה מנכסיו גלמוד וערירי וזה בעצם מעין עונש ונקמה על התנהגותו כלפי משפחתו.
אהבתי.

אחרי שהייתי נוכח בפגישת קוראים שערכו לכבודה של אושרת קוטלר בנגל, ובנוכחותה ויצאתי ממש מאוהב בה מצאתי לנכון לקרוא גם את הספר הזה, השני שלה. אני שמח לומר שמצאתי כי הספר הזה במידה מסויימת מתעלה על הספר הקודם שכתבה. ההרגשה שהיתה לי בסופו של הספר שאני פשוט רוצה לחבק אותה ולאחל לה חיים טובים יותר מאלו שידעו נשים קודמות במשפחתה. כמי שרואה את עצמו פמניסט היה חשוב לי לקרוא את הספר הזה, בה מוצג הכוח הנשי באור חזק וברגעים של התעלות הנפש למרות הכל. מי שתוהה לגבי הקשר בין הסופרת יוכי ברנדס המצוטטת בגב האחורי של הספר לאושרת, כמי שרואה בו "מסע מרגש ורב עוצמה בעקבות שלושה דורות של נשים חזקות..." אזכיר שהיא מי שכותבת את ספריה בדרכה להראות את זה דרך התנ"ך, וזה ככל הנראה סוד הקשר ביניהן. אושרת קוטלר בנגל כותבת נפלא, היה חבל לי כשסיימתי לקרוא את הספר, אבל אני מאחל שנזכה ממנה לעוד הרבה ספרים כמו זה. טוב יעשה מי שיקרא אחריו את "דגים מתים ביפו" של דן בניה סרי.