מכתבים לאיזידיוויד ארנולד1"כשנולדת בכית, והעולם שמח. חייה את חייך כך שבמותך העולם יבכה, ואתה תשמח" מתוך הספר, לא זוכרת עמוד. אבל משפט שנחרט בזיכרוני היטב
אנטייונתן יבין1אולי התחלה משעממת כך שכמעט וויתרתי עליו,אבל היה שווה להמשיך אותו עד הסוף. משפטים וראפים מגניבים,סוף מעולה ומפתיע. :)
הגנב שגנב את הירחאנדי קסלר2אני אישית לא אוהבת שהסופר מדבר אל הקוראים,והעלילה הייתה יכולה להיות מעניינת יותר אילולא כל ההפסקות האלה,אם היה קצת פחות פרקים אולי הייתי אוהבת אותו יותר.
המרדףשמואל ארגמן0כשנגמרת בעיה אחת מתחילה בעיה שניה , כמה מתח יכול להיות בספר אחד?! אבל זה בכל זאת ספר טוב..
אודרי, חכי!רובין בנוויי6אפשר? סליחה, תודה. וואו, כמה נוסטלגיה ביום אחד.....קודם 'אתה איש רע מר גאם!', ואז 'חום' (למרות שעל ויתרתי מלכתוב ביקורת..) ועכשיו זה! אתם יודעים, לרוב אני לא ממש אוהבת ספרי בנות קיטשיים בתיכון, אבל זה...משהו מיוחד. כי זה הספר הראשון שקראתי במשך 24 שעות ברציפות. טוב, אולי לא בדיוק 24, אבל קראתי את זה במשך לילה שלם, עד בערך שש וחצי בבוקר. כי פשוט הייתי חייבת לגמור את זה באותו לילה. לא כחלק מהתערבות או משהו, פשוט חשבתי לעצמי 'היי, זה ספר התבגרות מטופש וחסר טעם, את יכולה לגמור אותו ביום אחד' אז עשיתי את זה, ובמשך לילה שלם לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים. זה ספר שקראתי כשהייתי מאוד ("מאוד") קטנה, ובגלל זה כנראה כל כך אהבתי אותו, היום אני כבר לא יודעת מה לומר לכם על העלילה, שכחתי כבר את הרוב. אבל אני כן זוכרת עד כמה נהניתי מהקריאה. התחלתי לקרוא בגלל הכריכה הצבעונית והמושכת (וגם בזכות הספרנית שאמרה 'זה לא לגילך' ובכך שכנעה אותי שאני מחויבת לקרוא את זה) והמשכתי בגלל הסיפור המרתק. בקיצור, מומלץ בעיקר לאוהבי ספרי בנות רומנטיים!
אודרי, חכי!רובין בנוויי5אתם יודעים משהו? זה ספר די מדהים. בשיא הרצינות. הדמויות שהסופרת הזו הצליחה ליצור... האופי שלהן. זה מרשים, בחיי. ההתחלה של הספר היתה יפהפיה. ממש חשבתי שהוא הולך להיות הספר האהוב עלי (כמו שאני חושבת בכל פעם שאני קוראת ספר מדהים... ואז נזכרת בפרח קיר והרעיון נעלם כלא היה). אבל האמת שזה התחיל להידרדר בשלב מסוים. ולא, אני לא מדברת על השפה; סופר טוב צריך לדעת לבטא את עצמו בכל דרך אפשרית, בלי אפילו לתהות איך המבקרים יגיבו. והאמת, הקטע שבו ויקטוריה קיללה היה אחד הקטעים האהובים עלי - עד כמה שזה נשמע מוזר. היא פשוט תמכה בחברה שלה בצורה מעוררת הערצה. הייתי כותבת פה מה היא אמרה אבל לי עצמי לא נעים כבר >< בכל מקרה, הספר ריתק את כולי בהתחלה. ואז הגיע ג'יימס, וגם זו היתה תוספת חביבה. זאת אומרת, אהבתי את איך שהיא התייחסה אליו (שוב, בהתחלה), לא כמו כל גיבורות הספרים שמוצאות את עצמן מאוהבות עד מעל הראש... ואז היא באמת התחילה להתנהג כאחת כזו. כאילו, אודרי מדהימה, באמת. אבל התחושה שיש מה להחזיק ממנה נעלמה ברגע שג'יימס נכנס לתמונה. היא התבלבלה והתלבטה וחשבה רק עליו. ג'יימס ג'יימס וג'יימס... רק ג'יימס. לא יודעת, נתקלתי בספרים שבהם זה יותר בולט, אבל בכל זאת משהו הפריע לי - אולי הצורה שבה הסופרת הריצה את המריבות שלהם וההשלמות שלהם. זה היה... מפגר. ובחיי שאני לא אוהבת ללכלך על ספרים. אבל זה מה שזה היה. וגם הדמויות איבדו קצת מהאופי החזק שלהן. אפילו הגרועות. (אהחמ אוון אהחמ. מה פתאום הוא נעשה צדיק? יש סיבה שאודרי נטשה אותה מלכתחילה.) כולן פשוט נהיו... רגועות. לא, לא רגועות. פשוט... חסרות אופי. דמויות ניטרליות לכל דבר. לא בסגנון של קטניס, נגיד יגידו לך "אני אוהב אותך" ותחזירי "אני יודעת". לא ככה; הלוואי ככה. פשוט צפויות וגורמות לך להפסיק להיות גאה בהן, אפילו אם הן עושות דבר מדהים. אולי כי גם ברגע מוצלח שלהן, הן מתנהגות בילדותיות. והיו גם קטעים ממש יפים, שאני חושבת שהסופרת לא ידעה למצות אותם עד הסוף. למשל, החולצה שהחמודה ההיא הביאה לאודרי במתנה ('אהבתי אותך יותר לפני שמכרת את האמא שלך' או משהו כזה). אודרי יכלה לשים פס וללבוש אותה. אבל לא, היא פשוט התעסקה בלהתלבש יפה להופעה. כאילו, חשבתי שלא אכפת לה מרושם חיצוני כשזה נוגע לרייטינג. לסיכום, נראה כאילו שלסופרת היה מחסום כתיבה במהלך כתיבת הספר. ואז זה חזר והיא יכלה להמשיך. והאמת, נראה כאילו היא שכחה את מה שהיא בנתה. אבל ההתחלה היתה מדהימה. והסוף היה סביל מהאמצע. הספר היה מדהים. אבל אני חושבת שאולי סופרים צריכים ללמוד מזה לקח, ואם כשהם עורכים את הספר שלהם ואולי שמים לב לדבר כזה - שלא יפחדו למחוק ולהתחיל לשנות. חבל. פשוט חבל. ואני יודעת שזה נשמע כאילו אני לא הכי מתלהבת מהתוצאה - אבל זה לא נכון. זה בהחלט ספר מרתק! ואני רואה גם שהספר השני של הסופרת הזו בהחלט היה מוצלח הרבה יותר. אבל בזה יש עדיין משהו... שונה. משהו באופי (ההתחלתי) של הדמויות. משהו שגורם לך לחשוב.
אודרי, חכי!רובין בנוויי5ספר לא משהו. הרעיון והסיפור בסדר. אבל משהו בספר לא הולך איתי יד ביד. אלו שרוצות ספרי בנות דביקים מובהקים-בבקשה,הנה.
אודרי, חכי!רובין בנוויי4שווה קריאה !!! הסופרת הצליחה להיכנס ממש טוב לראש של הדמות והצליחה להמחיש באופן כמעט מושלם את האופי של אודרי זה מצחיק ברגעים הטובים ומאוד מפתיע קראתי אותו אתמול והיום סיימתי ונכנס לי לראש , נו טוב אולי היו קטעים שסתם מרחו את הזמן וחלק קטן מהפרטים הקטנים היו קצת הממ.. איך לומר את זה יפה , צפויים קצת.. אבל רוב הזמן היה רק של הנאה איזה נחמד לקרא ספר קל ופשוט כזה פשוט נהינתי !
אודרי, חכי!רובין בנוויי4הספר הוא די בסדר , מסופר על חיי נעורים מסובכים .. כאשר אודרי היא נערה מתבגרת שעוברת חוויות שונות, בעיקר מסופר על חיי האהבה המסובכים שלה . הספר הוא גם מצחיק,עצוב ומרתק(: אודרי מטורדת מהפרידה עם החבר שלה , כולכך קשה ששופטים אותה בכך. גלו את ההמשך בעצמכם!(:
אודרי, חכי!רובין בנוויי4אודרי,חכי הוא ספר נוער טיפוסי. אותי אישית הוא לא ממש הצחיק,אולי רק קצת. יש בספר קללות,משהו שקצת הציק לי בעיניים. בסך הכל,ספר קליל ומשעשע. לפעמים צריך לקחת הפסקה מספרים גדולים ועבי-כרס ולקחת ליד ספר,בסגנון של 'אודרי,חכי'. אולי אין בספר יותר מדי עומק,אבל בכל-זאת,כדאי לקרוא אותו.
אודרי, חכי!רובין בנוויי4ספר מדהים ! חוויה לכל מי שקורא . הוא ממש מצחיק , אני נקרעתי XD לא יכולתי לעזוב את הספר , גם אחרי שסיימתי (: מעניין , מצחיק , וכתוב בשפה יום יומית . פשווט מומלץ D:
אודרי, חכי!רובין בנוויי4התחלתי לקרוא אותו בלילה אחד בחופש הגדול, ואני פשוט לא הפסקתי עד שסיימתי את הספר! הספר משעשע וכיפי, ונוסף על כך בכל פרק כתוב ציטוט משיר, דבר שמאוד מצא חן בעיניי במיוחד מכיוון שחלק מהמוסיקה שהזכירה הסופרת בספר היא המוסיקה שאליה אני מתחברת.
אודרי, חכי!רובין בנוויי4ממש אהבתי את הספר הזה. הסיפור נחמד ולא חוזר על עצמו. אולי הסוף לה היה כמו שרציתי שיהיה, אבל הוא סיפק אותי. בקיצור ספר שמעביר 3 שעות בכיף וצחוקים =]