כחום הדם / אירן נמירובסקי
יש פעמים שלא צריך הרבה מאוד כדי ליהנות מספר. ואילו הדבר אינו בגלל הפעם, אלא בגלל הספר. לא צריך ספר מלא אקשן, יריות, תהפוכות ודם, או תיאור מזעזע של חיי יומיום עלובים. לפעמים ספר קטן, רווי בחוכמת החיים שמאפיינת את המבט לאחור בתקופת הזקנה, ספר שכאילו אפוף בארשת שלווה אך דם לוהט מרטיט אותו מלמטה, מצליח לספק את קוראיו. כזה הוא הספר הזה.
"אנשים מסכנים! יש רגע מושלם שבו כל ההבטחות מבשילות, והפירות היפים נושרים סוף סוף, רגע שבו הטבע מגיע אל סיום הקיץ, שעל פניו יחלוף עד מהרה, ואז מתחילים גשמי הסתיו. הוא הדין גם שמדובר בבני אדם."
חום הדם הוא הכוח המניע אותנו לפעול כנגד המוסר; הבערה הפנימית שאינה דועכת לעולם, המלבה את היצרים ההרסניים מכול. למעשה, זהו שם אחר לאהבה. (מתוך גב הספר)
הספר מסופר בגוף ראשון על ידי זקן, ששואב את ההנאה בחורף חייו מהבדידות הכפרית שבביתו, על הכורסה, עם כוס יין ביד, האוויר הקר וקול פכפוך המים השלו מהנהר. ואילו השלווה אף פעם אינה שלמה, כי חום הדם אינו מרפה, הוא עלול להסתתר ולהסוות את עצמו אף לעולם לא ייעלם.
הסיפור מתעמת עם נקודת המפגש של זקנה ונעורים. בעיני האחד נראה האחר כצללית דהויה ורקובה, והשני רואה אותו כמתהולל חסר גבולות, טיפש ועיוור מאהבה (אהבה לחיים? אהבה לאדם?). אך נראה כי שניהם מסרבים להסתכל לעבר השני של ציר הזמן, בין אם מבושה ובין אם מפחד.
הספר נוגה, רגיש ועדין, חכם וקולע, מהנה מאוד. ספר שמומלץ להפוגה קצרה מתלאות החיים למען הסתכלות לאחור, ומניעת הסנוור שבהסתכלות קדימה.
"אם כבר נענשים על חטא, מוטב שיהיה כפול ומכופל." (עמוד 62)
"שקט ושלווה, אלו המילים שלהם; בעבורם הן מילים נרדפות לאושר, וליתר דיוק הן ממלאות את מקומו של האושר הנעדר." (עמוד 78)
"הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות למען ילדינו הוא להסתיר מהם את חיינו שלנו." (עמוד 97) האמנם?
"אמא... היא שעת ערבית של יום יפה..." (עמוד 98)
אירן נמירובסקי היא סופרת צרפתייה יהודייה, נולדה באוקראינה ונספתה באושוויץ בגיל 39. את כתביה שלא ראו אור הפקידה למשמרת אצל בנותיה לפני שנפרדה מהן. אין ספק שאנסה להשיג ולקרוא את כתביה האחרים שנמצאו ותורגמו לעברית.
דור
12.09
![ימי שלישי עם מורי [מהדורת 20 שנה - 2017]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/986795.jpg)
