כשקראתי את הספר היה נדמה לי שהוא נכתב בסגנון "הממ..מעניין מה יקרה כשאכניס משולש אהבה, סרטן ואונס לתוך סיפור אחד. ואולי גם תסביך אב ואם. וכמובן בלי אהבה ומוות אי אפשר. אבל רגע, מה עם היריון מחוץ לנישואים? וטראומה, צריך איזושהי טראומה. זהו? לא, שנייה. סמים. וסקס, דה! לא, אבל סתם סקס זה משעמם, אז בשביל העניין צריך אורגיות. זה ילך יופי עם שוביניזם קל. ומלא פילוסופיות של פילוסופיה. מלא מלא. לא כל כך משנה מה. העיקר שתהיה פילוסופיה. שישמע עמוק כזה. ואם כבר עומק, אז לא יזיק קצת נגיעות של חו"ל. ואולי משפט או שניים לגבי אמנות. כן. זהו. יופי..."

אז יצא מן ספר של הכל וכלום. משהו לא ברור, שלכאורה נוגע בנקודות הכי רגישות וכואבות, אבל בעצם לא נוגע בהן כלל. הוא מתיימר להגיד הרבה דברים אבל לא אומר כלום. זה נכון שכשמפילים על שלושת הדמויות הראשיות המון אסונות ומציידים אותן בתסבוכות אישיות לדרך, הדבר מבטיח מורכבות נפשית מורכבת ומרושתת, ניגוד של תכונות אופי ורצונות שיבטיח שבשום מצב ההחלטה של אף גיבור לא תהיה קלה. אבל איכשהו נראה לי שהרכבת הדוהרת הזאת (שלמרות כל הנ"ל הצליחה להיות איטית להחריד ומשעממת לעיתים) יצאה משליטה.

זהו ספר ראשון לקארין ארד והבוסר ניכר בו החל מהמילה הראשונה; הכל כל כך דרמטי וטוטאלי, הדמויות נמצאות בתוך בועה, והתודעות שלהן, שאמורות להיות שונות, נשמעות פשוט בדיוק אותו הדבר. סופר שמתקשה לספק תודעות של דמויות שונות מתבקש לא לכתוב ככה!
מה שלא ברור לי זה איפה אחריות ההוצאה והעורך. הספר זקוק לעריכה רצינית, הוא נראה כמו טיוטה ראשונית ואם לא היה כתוב שחור על גבי לבן שיש עורך הייתי חושבת שההוצאה חוסכת בהוצאות.

העלילה נעה בקו שבין רומן רומנטי קיטשי לסדרה בנוסח "צעירים חסרי מנוח". לונדון, למקרה שלא ידעתם, היא בערך בגודל של קיבוץ ממוצע בארץ, ומחאה חברתית וקשיי מחייה זה משהו שהתחיל רק בשנתיים האחרונות, כי אחרת אני לא יכולה להסביר איך אפשר להתקיים בלי לעבוד. שאלתי את עצמי לאורך הקריאה אם ארד עושה את זה בכוונה - חושבת שאנחנו מפגרים - או שמרוב התלהבות על שכתבה ספר שלם, זה לא משנה מה היא כתבה.

שורה תחתונה: ביג נו נו, אלא אם כן אין ספרים אחרים שאתם רוצים לקרוא לפני שתמותו.

ניסחפתי עם הספר לליה לבן ולא יודעת למה אבל באיזה שהיא נקודה סגרתי אותו.אולי הסוף שלו היה בשבילי באמצע.יום אחד אחזור לגלות את הסוד.

תוקף את (חלק מ)הדתיים ולא את הדת.
דתי ולא הרגשתי רע כשקראתי אותו.

ספר מקסים ומפתיע !!