ביקורת ספרותית על קרבת דם - סאגה מאת אברהם ורגיז
ספר טוב

---

ספר טוב על רופאים ורפואה, תאומים וה"תאומיות" כתופעה מיוחדת, חיי רופאים במדינות העולם השלישי ובסוף מידרג רפואי בעולם המודרני.
יש בו עוד היבטים כמו היכולת להתגבר על חרדות והתוצאות של אי התגברות עליהם.
הסיפור : בבית חולים באתיופיה בתקופת היילי סילאסי ואחריו הרודן מניגיסטו, מתנהל בית חולים לאוכלוסיה האתיופית.
המנהלים הם רופאים שנקבצו ממקומות שונים, אנגליה - דר סטון,אחות - נזירה מקוצ'ין ועוד.
לנזירה נולדים תאומים, האם מתה בלידתה את תאומיה והאב בורח ונהיה מנתח השתלות מפורסם.
כדאי לקרוא את הקורות לנפשות הפועלות, הסיפור קולח לא שמלצי, כתוב יפה.
תופעת התאומיות מוכרת לי מהבית ( יש לי תאומים), ואין הוא מגזים כהוא זה.
החיים במשפחת רופאים מראה כיצד הדיסיפלינה מפעפעת לתוך המשפחה. לכן אין להתפלא כי גם הדור הבא בוחר במקצוע הרפואה.במיוחד במדינה כמו אתיופיה שבה הילד יכול להיות מעורב מגיל צעיר בטיפולים הרפואיים.
יש בו גם הומור של רופאים כמו (ע 357), איך קוראים למשתמש במישגל נסוג? - אבא.
או מהו הטיפול שניתן דרך האוזן לחולה מבוהל? - מילות עידוד.
בספר מתוארים גם השיקולים במתן תרופות. במיוחד במצבים מורכבים, והם לא אוטומטיים ולא פשוטים.
ברקיצור שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על קרבת דם - סאגה