יש לי שלוש מילים שמתארות את הספר הזה- בזבוז של זמן.
הכתיבה גרועה ונראית כאילו ילד קטן כתב את זה, ובכל הספר לא הזכירו אילו לא פעם אחת בן כמה הדמות הראשית.
כל הדמויות שטחיות ומטופשות, וההיגיון גם כן.
והדמות הראשית בכלל. כאילו, מי הולך להסתובב עם פושעים בגלל לחץ חברתי!? מה זה הדבר הזה? מה זה המסר המטומטם הזה? ולא רק זה, גם בסוף אני זוכרת את השורה האידיוטית הזאת (לפי הזיכרון, לא מדויק) "סליחה שלחצתי עליך להשתנות. הייתי צריך לדעת שאתה זה מי שאתה, ומי שאתה זה טוב." ואז הדמות הראשית המפגרת הזאתי ענתה לו "לא, אל תדאג! השינוי עזר לי!"
כאילו, מה את, הסופרת, רוצה להגיד לי? שאנשים צריכים להשתנות בגלל לחץ חברתי ובגלל שהםם לא הכי מקובלים ולא הכי יפים? איזו מין סופרת את בדיוק!??
ראיתי ביקורות טובות על הסדרה של הספרים, שזה ספר טוב שמתאר את חיי הילדים ואת החוויות שיש להם וכו', אבל זה לא נכון. הדעות של הדמויות בספר הם ילדותיות, והחוות דעת של הדמות הראשית על דמויות אחרות פשוט מבישה, כעל מי שאוהב ספר טוב, אל תקראו את כוח הלב.
ולסופרת, יש לי רק דבר אחד חשוב להגיד לך- אם את לא יודעת לכתוב, אל תכתבי! בבקשה, אל תעני את העיניים המסכנות שלי שהיו חייבות לגמור לקרוא את הספר המטומטם לגמרי הזה! פשוט אידיוטי!!!

אוקיי, קראתי את הספר הזה ממזמן, בסביבות גיל 10 או 9, ואני חייבת לומר שאז- דווקא די נהניתי.

אבל עכשיו אני מביטה לאחור ורואה שהספר הזה היה די שטותי ושטחי. עזבו, ילד בן 17, ילד בן 10 או ילד בן 12- זה לא כוח הלב, זה כוח המוח כי מה שהיה לאיתן היה קראש ולא אהבה. הסופרת הייתה יכולה לכתוב על מישהו שמאוהב במישהי כי היא נחמדה ויפה, אבל לפי הספר מיכלי בכלל לא רואה את איתן והוא רודף אחריה כמו כלבלב. בנוסף כל ההרהורים שלו, קצת גורמים לי לכעוס עליו עכשיו- גם איתן לא יותר טוב ממיכלי.

למרות הביקורת החריפה הסיפור הזה ליווה אותי למשך יומיים ועדיין הייתי מרותקת אליו. זה נכון שלא תלמדו מסר לחיים מהסיפור הזה, אבל אם אתם ילדים קטנים אני חושבת שאפשר להשתעשע קצת.

ספר מדהים נהניתי מכל רגע