איי שם בתחילת השבוע קיבלתי הזדמנות יקרה מפז; להציץ אל מדף ספרים של קוראת ולבחור שלושה ספרים שביום רביעי יגיעו היישר אליי. כמובן שגם היא עשתה ההפך.
הראשון היה "מלאך מכני"; סדרת ההמשך של "בני הנפילים" - "מכשירי התופת". השני היה "סבריאל", ספר שהתחלתי לקרוא לפני שעה לערך וגיליתי שהוא מושלם מתחילתו. והשלישי, הלוא הוא "סאלי לוקהארט".
ביום רביעי נפגשתי עם ג'ן והוני רוז, וג'ן נתנה לידיי את "סבריאל" ו"סאלי לוקהארט" ולא הניחה לי לקחת את "מלאך מכני", מבחינות סחיטה כלשהן, אבל זה כבר עניין אחר (לפרוטוקול, "מלאך מכני" היה הראשון שקראתי מבין השלושה).

בספר פגשתי לראשונה בביקורת של טליה/ליילק, מן הסתם הכתיבה המופלאה של טליה והעובדה שלספר אפילו לא נראתה עטיפה או תקציר סקרנה אותי לחלוטין.
במבט אחורה, הוא סקרן אותי אז הרבה יותר מאשר עכשיו; למרות ששכך איי שם בנבכי זיכרוני והופיע שוב רק שבדקתי על "סאלי לוקהארט" וראיתי את הביקורת של טליה שהעלתה זיכרונות ישנים.
וכן, חבריי, באמת נפגשתי עם איזה חצי אתר. וכל מי שפגשתי עד עכשיו לא פדופיל! D: (האומנם?_)

במבט ראשון, הכריכה עצמה לא משהו.
צריך להיות אידיוט כדי לא להבין שסאלי לוקהארט על העטיפה. ולכן זה הרס לחלוטין את הדמיון שלי לגביה. דמיינתי אותה יפה יותר. הרבה יותר. ולכן הדמיון שלי התנפץ מאיליו כשראיתי את הקמטים מתחת לעיניה, הסומק המוגזם, והשיער המידלדל וחסר הנפח. משהו שנגד לחלוטין את התקציר, והספר עצמו. כי סאלי הייתה אמורה להיות יפה.
אוקיי, העטיפה לא משכה את העין. אבל התקציר כן. תקצירנים טובים מעידים על ספר טוב, לא? P:
התקציר עצמו מאוד מושך. למרות שהוא נסגר בשלוש נקודות (דברים שנסגרים בשלוש נקודות מחרפנים אותי. כאילו מישהו מתבאס או יורד עליי או משהו. לא יודעת), וזאת תופעה בשם עצמו.
ושלא נדבר על הציטוט שהופיע למעלה. דבר שאני חייבת לפתוח בשבילו פסקה חדשה, כי הוא גאוני.

"היא הייתה בת שש-עשרה לערך, לבדה, ויפה באופן מיוחד... שמה היה סאלי לוקהארט, ובתוך חמש-עשרה דקות היא תהרוג מישהו."
אירועי הספר מתרחשים באנגליה, שנת 1872. סאלי לוקהארט, יתומה מאם וממש לפני תחילת אירועי הספר גם מאב, מתחילה בחיפושים אחרי תעלומה שמגיעה לידיה. ולא במקרה.
סאלי מתוודעת לעולם אפל שנחשף בפניה אי שם בלונדון הוויקטוריאנית. היא מגלה חברים חדשים ופותחת בחיים חדשים בזמן המצוד כנגד הזמן על אבן אודם ולמרות הכל, גם מורפיום קשור לעניין ולזהותה האמיתית.
גיבורת הספר עוברת טלאים והופכת עולמות כדי לגלות את סיבת - הספק הרג ספק רצח - האמיתית של אביה. ובחיפושים נואשים אחרי אבן אודם אחת שמעמידה אותה, את חבריה, ואנשים בסביבה בסכנה.

הממ.
הספר הזה מאוד נחמד. אני יודעת שעד עכשיו סיפרתי עליו בצורה כזאת שתחשבו שזה אחד הספרים הטובים שקראתי. אבל הוא - לדעתי לפחות - הטוב פחות מבין השלושה שלקחתי מג'ן.
הוא פשוט נחמד. ככה אפשר לסכם אותו. הדמויות נחמדות; סדר האירועים נחמד; הרעיון נחמד; הכל נחמד.
אבל זה עדיף פי כמה מעוד ביקורת לא מרוצה וקוטלת. ונראה לי שג'ן הייתה תולה אותי אם זאת הייתה ביקורת קוטלת. מי יודע.
הספר עצמו קצת ילדותי, אבל מאוד מאוד חמוד (כבר אמרתי נחמד?).

וזהו זה. אין לי באמת תלונות על הספר הזה. הוא "לא מלהיב יותר מידי" - לדברי טליה. ולא וואו אחד גדול. אבל בהחלט ספר שאפשר להעביר איתו את הזמן בכיף.
נתתי לספרים טובים וגרועים ממנו ארבעה כוכבים; והוא בהחלט מספק את הצרכים כמעט עד הסוף. למרות שלעיתים מצאתי את עצמי מרחפת עת קריאה וחושבת על דברים רחוקים עשרות מונים מהעלילה עצמה, ושלא נדבר על סאלי.

אז בסופו של דבר, תקראו אם אין לכם משהו יותר טוב. אני לא חושבת שכדאי לקנות אותו (אהמג'ןאהמ), כי הוא פשוט נחמד ותו לא. לא מספק יותר מידי.
(:

לחזור לספר שקראתם לפני שמונה שנים. כמו שאומר השף אייל שני במים המפורסם, זה עשוי להיות הצלחה מסחררת, או יותר סביר כישלון מפואר.
פיליפ פולמן לעולם לא נכשל בפאר. אולי ב'הסכין המעודן', אבל זה כישלון לא מפואר במיוחד.
סאלי לוקהארט, אם כן. נערה הנמנית על אנשים רבים אותם פגשתי בין השטיחים הכחולים, על המדפים הבהירים והנמוכים שבספרייה אשר בחטיבת הביניים שלי. נערה חביבה, שכל מה שזכרתי ממנה היה משהו מעורפל לגבי אקדח, ואולי איזה צלם שקשור לסיפור. אבל זכרתי שחיבבתי אותה, וכך גם אמרתי לאחות הבעייתית ספרים-וויז. וכשזו לא רק שסיימה את הספר אלא גם אקטיבית אהבה אותו, הבנתי שבנוגע לספר הזה, לקיחת סיכונים משתלמת.
אוהו, כמה שהיא משתלמת. הספר הראשון בסדרת 'סאלי לוקהארט' התברר לי שנית כספר מצוין, כזה שאהנה לקרוא אותו בגיל 13 כמו בגיל 21. הפרספקטיבה אמנם השתנתה מעט: המפחיד פחות מפחיד, המסתורי פחות מסתורי, וכל הקצב פחות מסחרר. עדיין מדובר בספר הרפתקאות נפלא, שסוחף אותנו לרחובותיה המעופשים של לונדון הישנה והאהובה בשילוב מדויק של מתח והומור, תעלומה מסתורית, פשעים מגוונים, דמויות נהדרות ואבן יקרה אחת, אפופים כולם בעשן אופיום מאיים.
מי לא יאהב הרפתקה בניחוח בריטי המונהגת בדמותה הנחושה של נערה אוחזת באקדח עתיק יומין? אני, ודאי, לא נמנית על אנשים מעין אלה.

באמת מפתיע שלכזה ספר טוב אין שום ביקורות, ויותר מכך, אין שום דירוגים. ומהסיבה הפשוטה הזו, אני אניח לעצמי לספר עליו קצת :)

אנגליה, המאה ה19. אבייה של סאלי נרצח במסתוריות, והיא -נערה יפיפייה ויוצאת דופן בנועזותה - נוטשת כל סיכוי לחיים רגילים, כשבמהלך חיפושיה אחר רמז שייעזור לה לפענח את תעלומת מותו, היא מוצאת את עצמה בסכנת חיים, ברשת מסובכת של בעיות, ב"מרדף רב-סכנות בעולם הפשע האפל של לונדון הוויקטוריאנית".

הסיפור עצמו מעניין, התעלומה מסקרנת וקשה לפענוח - בעיקר בגלל הרמזים הדלילים המפוזרים לאורך העלילה - וסכנון הכתיבה חביב.

לסיכום, זה ספר נחמד, לא יותר מדי מלהיב, אבל באמת לא רע.
מומלץ למי שמחפש משהו קליל ומתוק כדי להעביר איתו את הזמן :)

ייתכנו ספויילרים. חלקם לא חמורים, אבל ספויילרים.
---
המפגש הראשון שלי פנים מול פנים עם הסדרה התחיל בכנס 'עולמות'. באחד מדוכני הספרים מצאתי את סדרת "סאלי לוקהארט" במחיר סמלי של כ25 שקלים לספר.
לצערי, בדוכן שכנו רק הספר השני והשלישי.
חזרתי הביתה, ולא הפסקתי לחפש. בסופו של דבר, באתי על סיפוקי.

תוך שעות בודדות, גמרתי אותו.
להגיד את האמת - שמחתי שהוא נגמר. לא בגלל שהוא היה משעמם עד כדי ייסורים, הוא לא - אלא בגלל סאלי.

תקציר:
סאלי לוקהארט היא נערה, שמנסה למצוא את הרוצח של אבא שלה. נערה בלשית - סוג של ננסי דרו. באחד הימים, היא נוסעת למשרד של אביה - ימאי (או משהו בסגנון). שם היא הורגת בצורה מסתורית אדם בשם מר היגינס, ופוגשת בנער בשם ג'ים טיילור (^-^).
גברת הולנד ומר ברי חושקים באבן אודם יקרה - אבן האודם של אגרפור - אשר הייתה שייכת למהראג'ה. הדרך שבה סאלי מעורבת בסיפור, היא ספויילר מן הסתם.
סאלי מסכנת את חייה פעם אחר פעם בניסיון להגיע לפתרון חידת המוות המסתורי של אביה, ועל הדרך מפענחת את תעלומת אבן האודם. האמנם?

----------------------------------ספויילרים----------------------------------

אפרט על סאלי ועל שאר הדמויות. כפי שכבר אמרתי, יהיו ספויילרים:
סאלי - סאלי שטחית, מאוד שטחית. שטחית מדי. חוץ מלקרוא את העמודים ביומן, לגרום למותם של כמה אנשים ולציית לרוזה, היא לא עושה כלום. התאכזבתי ממנה, מאוד.
פרדריק - לא אהבתי אותו, אבל מעולם לא שנאתי אותו. הוא הצלם החמוד שנועד רק בשביל פאנפיקים של סאלי/פרדריק. הוא הוואנבי ג'ים. הוא ניטרלי.
ג'ים - מעטות היו הפעמים שדמות אחת באמת הצחיקה אותי, באמת שיעשעה אותי.
משהו בו מצא חן בעיניי. אולי זה האופי שלו - החוצפה, טוב הלב שלו... הוא הדמות היחידה שבאמת הרגשתי שיש לה אופי. אופי אמיתי. משהו מאחורי המסכה של נער משרת חוצפן במיוחד - הרפתקן ללא גבולות.
רוזה - לרוזה יש את החוצפה של ג'ים והפיקחות שלו, רק בקטן. היא יודעת לשלוט על סאלי ולהגיד לה מה לעשות. סוג של חברה טובה. היא מתאימה לג'ים, הרבה יותר מסאלי.
גברת הולנד ומר ברי - אי פעם חשבתם על מה היה קורה אם הייתם נכנסים לחדר, ואדם שיושב על כיסא מסתובב עם הגב מופנה אליך, היה מסתובב לכיוונך בעודו מלטף חתול ואומר את המשפט האלמותי: "I've been waiting for you...". זאת הייתה גברת הולנד. אותו בנאדם + סאדיזם + רמת טמטום גבוהה (מי לעזאזל קופץ לתוך נהר בשביל אבן אודם?!).
מר ברי = זנב תולע - השותף הלא יוצלח של הנבל (או הנבלית) העיקרי/ת. לא הרבה לומר, חוץ מ-תקראו את "הארי פוטר וגביע האש" כדי להבין מי זה פיטר פטיגרו, מוגלגים שכמותכם.
מר מרצ'בנקס - אדם מדהים. חבל שמלטפת החתולים הסדרתית רצחה אותו.

עוד תלונה קטנה על הכתיבה:
הסיפור מתרחש באנגליה הוויקטוריאנית, שנת 1872. בנפרד מהלבוש האופייני לתקופה זו והכרכרות, אין אף הבדל בין החיים בשנת 1872 של סאלי ובין החיים בשנת 2015. לפחות לא אחד שפולמן טרח לציין. האווירה בלונדון או קנט הוויקטוריאנית שונה מהאווירה כיום, את אותה האווירה הייחודית של 1872 - אחד הדברים החיוניים ביותר בספר טוב - פולמן לא הצליח ליצור.
זה אחד הדברים שהפריעו לי הכי הרבה בספר הזה.

הסוף: דאוס-אקס-מכינה, כמו דם האולימפוס.

----------------------------------סוף ספויילרים----------------------------------

למרות כל המגרעות שציינתי, הספר השאיר עליי רושם וטעם לעוד. אני אקרא את "הצל בצפון", אבל הספר הזה לא ראוי ליותר מ4 כוכבים. אני הייתי נותנת לו 3.5, אז שיהיה 4.

טוטי סוף.

אחת הגיבורות הספרותיות האהובות עליי ביותר. פיליפ פולמן ביצירת מופת נוספת, שונה לחלוטין מטרילוגיית 'חומריו האפלים' המפורסמת שלו. כאן לא תמצאו פנטזיה עם היבטים פילוסופיים ותיאולוגיים, אלא ספר ריאליסטי מבריק, שמשחזר את החיים באנגליה בסוף המאה ה-19 וטווה עלילה מפותלת ומותחת ממש מהדף הראשון. תענוג צרוף!

נפלאה מבינתי העובדה כי מאותו הרחם ממנו נולדה סדרת "חומריו האפלים" המופלאה בקע גם הספר האדיוטי הזה. אפילו אם מתעלמים מהעובדה שהוא לא מגיע לקרסוליו של "חומריו" זהו ספר גרוע בכל קנה-מידה. הדמויות שבלוניות, שטחיות ואינן מעוררות הזדהות (בעיקר הדמות הראשית המרי-סואית עד כאב), מניעי העלילה קלושים והסיפור עצמו לעוס, מסורבל ולא מעניין. הסיפור אמור להתרחש במאה ה-19 אך מלבד כמה כרכרות החולפות פה-ושם אין כל סימן לכך. לקראת הסוף הופך הספר מסתם לא מעניין לסדרה של התרות דאוס-אקס-מכינה מרשימות, שאין להן כל צידוק מלבד רצונו של המחבר לסיים הכל בסוף טוב (אם כי לקורא, מצידו, סוף טוב היה אילו כולם היו טובעים בנהר).

אולי לפולמן יש כפיל?

הרבה פחות טוב מטרילוגיית חומריו האפלים. צורת הכתיבה מושכת מאוד, אבל העלילה מסורבלת מדי, לא ברורה ולא מלאה במספיק תהפוכות. לקרוא רק אם יש זמן פנוי.

מי שמסתכל על הספר ממבט ראשון בטוח שזה. "אוה, הנה עוד ספר בלשים," (טוב, זה לפחות מה שלי עלה לראש.) אבל זה לא זה ספר מגניב בצורה לא נורמאלית. מי ששקורה פשוט לא יכול להפסיק. מה שבטוח שזה ספר מומלץ!!!

ספר נחמד ומותח. למרות שבמקור מיועד לבני הנוער אך גם מבוגרים האוהבים ספרי מתח.בלשות יכולים לקרוא. מומלץ מאוד.