מתאגרף חיפושיתנד באומן8מצאתי את הספר הזה באירוע החלפת ספרים. בתקציר מסופר שהגיבור, שלא מרבה לצאת מביתו, מזדמן לזירת רצח ומוצא עצמו מתחקה אחרי עקבותיהם של שני גברים וסיפור מן העבר. הביקורת כתבתה "מעולה" "מסחרר" "מרתק" ועל גב הספר נכתב : "'מתאגרף, חיפושית' הוא רומן סקסי, אינטליגנטי ומצחיק, בטירוף". מיד החלטתי שאת הספר הזה אני רוצה. הספר הזה איננו מצחיק, זה ספר אפל מאד שמדבר על תורות הגזע שלפני מלחמת העולם השנייה ועל השנאה ליהודים. תעלומת הרצח שכביכול אמורה להיות הבסיס לסיפור, היא שולית לגמרי.
עיר של זכוכיתקסנדרה קלייר2כן, כן, אז מה אם זו סדרת ספרים שמוגדרת ל"נוער" ואני כבר ממש לא "נוער"- לנו לא מגיע דמיון , ויצירתיות, ואקשן ואהבה ? אני ממליצה לכל ה"מבוגרים" שבנינו לקרוא את ספרי ה"נוער", הם הרבה יותר כיפיים ועושים שמח בלב.
מעשה בטבעת (מהדורת 2007)אילן שיינפלד0לא יודעת איך אפשר להינות מספר כזה, זה ספר פונוגרמי ברמה הנחותה ביותר במסווה של ״רומן״ .נגעלתי עד עמקי נשמתי
שתיים דוביםמאיר שלו1עוד לא קראתי ספר בעל סגנון כתיבה דומה. זה ספר טרחני, הגיבורה - המספרת מדברת ללא הפסקה ממש ׳ חופרת ׳ . החלק המעניין באמת מגיע בשליש האחרון של הספר.
ספק גורליאמנון בן-דרור0רב הספר הוא תיאור הדמויות, עד שהעלילה מתחילה באמת הספר נגמר. מלבד זאת, הספר מאד שטחי חסר עומק ולא מחדש שום דבר
לפני השינהס.ג'. ווטסון2תארו לכם איך זה מרגיש להתעורר בכל בוקר ולא לדעת איפה אתם נמצאים ומי האנשים שסביבכם. הספר הזה גרם לי להרהר על איך אנחנו בונים את חיינו מיום ליום , הזכרונות והחוויות שלנו הם אלה שמגדירים אותנו, מה נהיה בלעדיהם ? ספר מותח עם עלילה מעניינת, עם זאת יש הרגשה שהספר הוא ספר של "התחלה" שנכתב על ידי מישהו מאד צעיר.
שדים ברחוב אגריפסחגי דגן5ספר פנטזיה ישראלי שכתוב בעברית יפה ומעניינת, אין הרבה כאלה בימינו (מלבד שני פקשושים בעברית שחרו לי ..) הספר מעביר ביקורת חברתית - דתית חריפה כשהיא עטופה בסיפורי שדים ואלים מהמיתולוגיה היהודית וממיתולוגיות נוספות. לצערי לקראת הסוף הרגשתי שהספר לא מהודק היטב ובסוף נותרו כמה סימני שאלה לעניינים לא פתורים.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון4בכנות? קראתי אותו בהרבה ציפייה, ובעיקר התאכזבתי. הפרוזה יפה בסך הכול, אבל לא עוצרת נשימה. המסתורין ממש סתמי. חידה לשם החידה, בלי טיפה של קתרזיס בגילוי הסופי. הייתי נותן לו שלושה כוכבים לולא האכזבה מכל ההייפ סביב הספר. בינוני ומטה. יכול להעביר שבת או שתיים, אבל לא הייתי ממליץ לבזבז עליו את הזמן כשיש ספרים טובים בהרבה שם בחוץ.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון34הוא מותח אבל לא נמתח. הוא מרגש אבל לא אמוציונלי. הוא מאתגר שכלית אבל לא סובל מפיגור. הוא מהלך קסם אבל לא מכשף. הוא מלכותי אבל לא מלאכותי. הוא פנטסטי אבל לא פנטזיונרי. הוא הספר הראשון שקראתי בפעם השנייה.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון1כמה חיכיתי לקרוא את הספר הזה, כמה הייפ סביב האיכות שלו. כמה חיכיתי, ככה התבאסתי.. אפילו הכתיבה לא סחפה אותי. שלא לדבר על העלילה המשמימה. נטשתי אחרי כמה עשרות עמודים פשוט מחוסר עניין...
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון30אני תמיד קוראת ספרים שאחי הגדול ממליץ לי עליהם. כשהייתי קטנה יותר הייתי מקשיבה לשיחות שלו עם חברים על ספרים ואז הייתי רצה לספרייה לקחת את הספרים שהם דיברו עליהם. חלקם היו ספרי "בנים", לחלקם לא התחברתי (מצטערת עומרי, היה לך טעם לא משהו עד גיל 14 בערך) וחלקם היו ספרים שלא כל כך מתאימים לילדה שקטנה מהמדברים על הספרים כמעט ב-4 שנים. את הספר הזה קראתי אחרי שהטעם של אח שלי כבר השתפר, ולכן כבר הרגשתי בטוחה לקרוא אותו וגם לא מאוימת מויכוחי-אמצע-הלילה-בטלפון ("עומרי מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה מה זה הסוף הזה?!" אני. "ללי אמרתי לך 1000 פעם לא לקרוא את כל הספרים שאני מדבר עליהם עם חברים בלי לשאול אותי קודם" עומרי). אז אפשר להגיד שהספר הזה הוא מחלוצי הספרים שגרמו למהפכה במסורת ולשיחות-ספרים-ארוכות מהכיוון החיובי יותר של הסקאלה **** אז כן. הספר. אל תתנו לשם הקלישאתי להטעות אתכם. מדובר כאן בספר טוב, באמת ספר טוב. למרות שלא רציתי לקרוא בהתחלה, חלקית בגלל השם שלו וגם מסיבה פשוטה שמפורטת כמה שורות הלאה מכאן, ההפסקות הארוכות בעבודה לצד העניין העצום שלי בספרים הכניעו אותי הסחיפה, האקשן (קצת אובר-מלדורמטיות לעיתים לטעמי), יש בזה משהו כל כך מדויק. נקי, אבל לא מדי. את הספר קראתי בספרדית, שהיא שפת האם שלי, והתענוג של קריאת ספרים בשפת המקור היה גדול ומחמם. יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי "כולנו אוהבים". כשאני קוראת ספר שהוא פשוט ספר טוב, והוא גם מפורסם, אני יכולה להתחרפן מביקורות ומאמירות אקראיות שמורידות את ערכו בעיני טעמי הרכושני. לכן פחדתי קצת לקרוא את הספר, שיש עליו הסכמה גורפת כל כך, כי לא רציתי להיות אחת ממורידי-ערך-הספרים-הסדרתיים-ללא-תשומת-לב. אוהבי ספרים - היזהרו מאוהבי ספרים! הכתיבה מרתקת. לא גאונית, לא מפילה. לא גורמת להתקפי צחוק מהסוג שמסכן אותי לצד עמיתיי לעולם הנתונים בעמדות סמכות (מורים, מנהלי משמרות בעבודה) ולא להשתנקויות בכי חסרות מעצורים (כנ"ל ערך קודם) אבל היא בהחלט כתיבה יפה. ספר קסום. **** תודה, אח גדול.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון26ספר על אהבת ספרים כתיבתם וקריאתם. ערבוב של מציאות ודמיון מרתקים. הרוע מוביל כל הספור אבל סוף הטוב לנצח. סאפון כותב בתצורת שיקופים: כמעט לכל דמות מהעבר יש דמות תואמת עכשווית. שממשיכה ומנציחה את דרכה. הרעיון מעניין:הטובים-"נגמרים" מהר אבל יש להם המשך... הרעים- מאריכים יותר מהטובים ,אבל אין להם המשך... ספר זה עולה בהרבה על "משחקו של המלאך" שגם הוא עצמו מעין "שיקוף" פחות מוצלח של "צלה של הרוח". אהבת ברצלונה (ודמויותיה) על הרוע והטוב שבה ,מבצבצת מבין דפי הספר. מומלץ לכל אחד, ובמיוחד למי שביקר בעיר ומכיר את אתריה המפורסמים. אהבתי את "אמרות הכנף" של הסופר,את המתח,את העלילה ובמיוחד את התיאורים ה"עשירים" של מזג האוויר מבחוץ ושל רגשות הגיבורים מבפנים. סאפון הוא וירטואוז מתוחכם הכותב בפשטות קולחת רוויה הפתעות. שווה להשקיע ולקרוא.
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר רומנטי ומותח. מגלים לאט את הסיפור תוך כדי שיטוט בעבר ובהיסטוריה של ברצלונה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0אחד הספרים שהצליחו להכניס אותי הכי עמוק לתוך העלילה במשך כמה ימים פשוט לא חייתי בעולם הזה
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון0ספר מסתורין נטול פאנץ' ועדיין מקבל 5 כוכבים כי כתוב מדהים. ספרות יפה עם הומור משובח תמיד קנו אותי
צלה של הרוחקרלוס רואיס סאפון5ספר מצוין על נער בוגר מכפי גילו שאביו לוקח אותו לבית קברות לספרים נשכחים. הוא מוצא ספר אחד שגורם לו לחקור את חייו של הסופר, חוליאן קאראך, שמסתבר שספריו נשרפים בזה אחר זה. בדרכו פןגש עשרות דמויות שמנסות לעזור או לסכל את תכניותיו. בדרך הוא גם מתאהב בשתי נשים בפרקי זמן שונים. ספר מומלץ!