הספר אמנם יצא ב-2012, אך הביקורת הפוליטית בו נכונה עכשיו יותר מתמיד עם המציאות הפוליטית אותה אנו חווים פה בישראל 2020.
שחיתות, נהנתנות ושאר רעות חולות.

הספר כתוב בצורה הדוקה, בהומור ובמבט מפוקח על מציאות שהיא עגומה.
מהנה לקריאה, מטריד בטיימינג של ימינו.

תומס ברנהרד ניחן בכתיבת ייחודית. זוהי כתיבה אינטנסיבית וביקורתית.
ברנהרד דורש מהקוראים שלו להישאר דרוכים ועירניים בעת קריאת ספריו.
הדיון על החברה הוינאית, על הסצנה האומנותית, עם הביקורת הסמויה והגלויה הנוכחת בספר זה.
תיאור מקיף המכניס את הקוראים ללב ההתרחשות וההוויה הוינאית.
לא לבעלי לב חלש, חוויה מסחרחרת ומשכילה לבעי הסבלנות המחפשים את התובנות העמוקות והביקורתיות כשל ברנהרד.

מזמן לא נהנתי ככה מספר.
ארה״ב של שנות ה- 20 של המאה הקודמת.
מלחמת הגזעים, ההפרדה, המעמדות.
נשמע באנאלי לכאורה, הרי סיפורי עבדות ידועים ומוכרים לנו,
אך לא כך במקרה של הספר הזה.
אין מדובר פה על עבדות או על פערי מעמדות במובן השחוק של המילה,
כי אם ביצירה המעבירה את רצון ההשתייכות והמעבר בין הגזעים לשם הגשמה.

מורכבות החיים משיקאגו ועד להארלם.

התרגום גם הוא עושה עבודה נפלאה שכן הזרימה בתוך הספר היא מופלאה.
קראתי את הספר בשקיקה, ביום בודד.

יסלח לי הסופר, אבל משהו פשוט לא זורם בספר הזה.
הוא נתקע כמה וכמה פעמים במהלך הקריאה שלי בו, ללא הסבר ממשי או סיבה נגלית לעין.
הסיפור לא מאוד משכנע ונראה כי יש חורים שאין להם מילוי.

ספר מתח בלשי, אינטלגנטי ומסופר עם קריצה.
סיפור מעט הזוי ואפלולי שמקבל תפנית מעניינת תוך כדי התקדמות.

ספר מעניין, נותן מבט רענן ושונה על תחום שהוא חשוב, אבל לא כל כך מושך לדבר עליו.
רבים פשוט נמנעים מלדבר על זה. מביא תובנות והבנות מעניינות וגם מסביר ונותן שכל לתופעות שונות של רגישות
במערכת העיכול שפעמים רבות אנחנו מתעלמים מקיומה.

ספר מצוין לכל מי שרוצה לדעת יותר על מודיעין עסקי ולא רק לזרוק שמות באוויר.
קצת מאחורי הפרקטיקה ואיך נעזרים בה בשוק.
מי נגד מי- מהם יחסי הכוחות.

מזמן לא נהנתי מספר כמו שנהנתי מתחנה אחת-עשרה.
הספר הזה מאגד בו המון אלמנטים מוצלחים.
יש לו ריבוי דמויות ראשיות וכולן מקבלות אופי ודמות ברורה,
יש פה סיפור אפוקליפטי עם כל ההיבטים השונים.
יש פה הישרדות, יש פה סיפור והכל שזור בצורה מופלאה.

תקראו אותו הוא שווה את זה.
כל מילה נוספת עלולה להרוס מחווית הקריאה.

איאן מקיואן הוא סופר מחונן, כזה שיודע מהי מלאכת הכתיבה.
הספר הזה בועט, מערער, מלא תובנות.
ספרות טובה לפעמים גם גורמת לנו להיות מהורהרים ומעורערים באשר למה שאנו קוראים.
שבירת מוסכמות חברתיות, ערעור על מבנה זוגי מוכר, שאלות אתיות וסוגיות פליליות- כל אלו הן מנת חלקו של מקיואן בספר קצר, שנון, קולע וחזק.
מיומנות שכזאת דורשת יד אמן ואין כמעט סופרים ראויים כמו מקיואן לכתיבת ספר שכזה בעיניי.