על הספר הזה יש באתר ביקורת מאוד חיובית של חמישה כוכבים וביקורת שלילית של כוכב אחד.
הפער הזה סיקרן אותי והחלטתי שאקרא את הספר, אך לקח לי כמה שנים להגיע אליו... זו תופעה שבדר"כ לא קורית לי עם ספרי הדרכה, וקצת ויתרתי על הספר לטובת ספרי הדרכה אחרים או עיסוקים שאני חייבת להספיק, אולי בעקבות פשטותו וחוסר התבלטותו של הספר ומחברו ביחס למתחרים.
אבל היה שווה לחכות!
הכתיבה מאוד מיוחדת, ומשקפת את ריבוי ההתמחויות והיכולות של המחבר.
על אף שעבר ילדות לא פשוטה והסתתר מאחורי רציונליות יתר (אחד ה"חבלנים" שהוא מלמד עליהם בספר שנוטים לנהל את חיינו יותר ממה שהיינו מעוניינים)
הוא החליט ללמוד לעומק דווקא את תחום המכירות והעסקים, על אף שהדבר לא התיישב בקלות עם אופיו העדין והנוח.
בעקבות מכתב שכתב, בו שיתף את שאר הסטודנטים בחששות שאולי אינו מתאים לתחום כמותם - גילה שהרבה מעמיתיו מסתירים את אופיים האמיתי כדי להתאים, והבין שלכל אחד בעצם יש "חבלנים" דומיננטיים, דפוסים שהתגבשו בילדות ועזרו להישרד בסביבה שלא תמיד הייתה אופטימלית.
אצל שירזאד ה"חבלן" המרכזי היה ניתוק מסוים מחיי הרגש - כדי למנוע כאב, ופיתוח התבוננות שונה, שלהפתעתו נתפסה על ידי אנשים שהוא מעריך כשיפוטית.
אצל עמיתים אחרים ניתן היה לראות חבלן הגורם חוסר מנוחה (קצת מתכתב עם הפרעות קשב וריכוז)
התחמקות או אובססיה לשליטה ועוד.
החידוש מספרי הדרכה אחרים הוא שזיהוי ומתן שם חיבה "חמוד" לכל חבלן (אחד הילדים שלמדו את השיטה הציע לקרוא למבקר הפנימי שלו "טינופת", משום שהוא תמיד אומר לו דברים מטונפים על עצמו), באמת עוזר להקליל את העבודה העצמית ולהנגיש אותה גם לילדים, גם למבוגרים - וגם להתמודדות עם אנשים שאינם מעוניינים בהתפתחות אישית אך בכל זאת אנו נתקלים בהם.

מה שאהבתי במיוחד הוא שהספר נטול ציניות/אווירת הטפה רוחנית, שני מאפיינים מאוד בולטים בספרי ההדרכה מהדור החדש. ספרים ומחבריהם אוהבים להטיח לך בפרצוף את מגרעותייך, ואת הסיבה שלכאורה בגללה אתה מדוכא.
הוא הזכיר לי את הספרים המקיפים של פעם ובעיקר: "אבא עשיר אבא עני", ספרים שכן "שמים עלייך" הקורא, מתאימים את עצמם לקהל מגוון של קוראים, ומשתפים אותם בשיטה שעזרה להם עצמם לצאת ממצוקה.

הלוואי שעוד סופרים ילמדו ממנו ויהיה קצת רטרו, בעיני יש כבר מספיק גורואים בעיני עצמם שיודעים הכול, ועל זה אמרו חז"ל "אל יתהלל חוגר כמפתח"...

ההצעה הבסיסית של הספר הינה שאצל כל אחד מאיתנו קיימות מחשבות שליליות ומחשבות חיוביות.
המחשבות השליליות מכונות חבלנים והחיוביות כוחות הסייג'.
מכאן נשלח הקורא לנטר אחר מחשבותיו על מנת להחליש את החבלנים וכמו כן הספר מדריך את הקורא לעסוק באקטים מדיטציונים מודרנים (שפשוף ידיים!! וכיו"ב).
כל זאת נועד להגביר את החשיבה החיובית באדם ואשר מכאן תצמח ישועתו בכל מישורי החיים ויבואו השלום והשלווה, אושר ועושר ואשרי המאמין.
כל המסה דלעיל נפרסת בהרחבה רבה, מתובלת בניסוחים מדעיים ובניסויים אישיים שערך המחבר.

אני מסכים שיש באדם "מחשבות שליליות" - מחשבות שמערערות את השלווה הפנימית שבאדם.
כמו כן אני מסכים ששלוה פנימית היא פקטור, לפעמים מכריע, בתפקוד ובתפוקה של האדם.
אבל מכאן ועד חיטוט אובססיבי במחשבות על מנת למצוא "חבלנים" של הנפש הדרך ארוכה.
מנסיון אישי של מכר שצעד בשיטה דומה של ניטור מחשבות אני יכול להעיד שההתכנסות העצמית הנלווית לחיטוט הנ"ל עלולה להיות הרת אסון - האדם עוסק במחשבותיו כל הזמן ומתנתק אט אט מהמציאות.

המדיטציות המסופקות בספר הינם מגוכחות - להרגיש את הטעם, להרגיש את הרגליים, להרגיש להרגיש להרגיש...
אין בזה כל חכמה וכל חידוש. מלבד זה, ההשערה שהפעולות הנ"ל מחזקות מחשבות חיוביות הינה ביזארית בלשון המעטה.

וגם אם נקבל את כל האמור בספר על החלשת המחשבות השליליות וחיזוק החיוביות ונגיע למצב הסייג' - מאיפה נקודת ההנחה שבהינתן מחשבות חיוביות הכל יהיה ורוד ואושר ועושר. התשובה הברורה לזה היא שזו נקודת מוצא ניו אייג'ית מובהקת. ואת הספר הזה כולו ניתן לתאר כניו אייג' ממבו ג'מבו.

אני מודה, אני אוהב ספרים לשיפור עצמי, וזה לחלוטין אחד מהם. הספר הוא אחד מתחום שנקרא פסיכולוגיה חיובית - "ענף בפסיכולוגיה העוסק בחקר האושר והשגשוג האנושיים".
בבסיסו הספר טוען שבכל אחד מאיתנו מוסווים עשרה "חבלנים" אשר מונעים מאיתנו למצות את הפוטנציאל שלנו. המנהיג של כל העשרה הוא החבלן הראשי הנקרא "המבקר". חבלן זה תמיד "יחפש מה לא בסדר בנו, מה לא בסדר בצד השני ומה לא בסדר בסיטואציה".
חבלן הוא קול פנימי שנמצא לנו בראש ואשר לעיתים משתלט על התודעה שלנו ושותל מחשבות שליליות. הסופר מציע דרכים להתמודד עם המבקר למשל להיות מודע לכך שמקור המחשבה שלילית הוא המבקר או חבלן אחר.
דרך נוסף היא לתת לו שם. אני אימצתי שם שהמבקר מתאר שאחד המטופלים שלו נתן למבקר שלו, הוא כינה אותו "הטינופת".

ואכן יום לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, שמתי שעון לשעה שש וחצי בבוקר כדי לקום למחרת ומייד לצאת לריצת בוקר. השעון צלצל והשמש עוד לא זרחה בחוץ ושמעתי קול פנימי אומר "מה אתה צריך לצאת לרוץ עכשיו? כל כך נעימה מתחת לשמיכה, תשאר לנמנם עוד חצי שעה". הבנתי שזה המבקר, אמרתי לעצמי "שתוק טינופת" ואתם יודעים מה? זה עבד, באמת הצלחתי להוציא את עצמי מהמיטה באותו בוקר לריצה שהייתה ממש מוצלחת.

כמו כן הסופר מתאר מדד אותו הוא פיתח בשם מדד PQ קיצור של Positive Intelligence Quotient.
מדד זה הוא למעשה "אחוז הזמן בו התודעה שלכם מתפקדת בתור חבר ולא בתור אויב. במילים אחרות, אחוז הזמן בו התודעה משרתת אתכם ולא מחבלת בפועלכם". הדרך למיצוי הפונטציאל שלנו עובר דרך שיפור מדד אישי זה.

מצורף לינק לאתר הספר, באתר הוא מתאר את עשרת החבלנים ומספק אפשרות לביצוע בחינה חינמית של מדד ה -PQ שלכם. https://www.positiveintelligence.com

אני לא ביצעתי את בחינת המדד, אבל כתבת של themarker כן ביצעה, אפשר לראות את ההתרשמות שלה כאן https://www.themarker.com/consumer/1.2300395

אני אמשיך לנסות להשתיק את המבקר שלי, אמשיך עד שהוא לא ישמיע קול יותר.