אני מודה ומתוודה - אני לא הרפתקנית גדולה, בעיקר כשמדובר בספרות. כלומר, יש לי את הרגעים שלי, אבל באופן כללי, אני מעדיפה לדרוך במשעולים כבושים היטב. בדרך כלל זה חוסך ממני אכזבות תהומיות, התרגזויות ובזבוז זמן. מצד שני, זה לא בהכרח מונע ממני הפתעות והתרגשות.
גם במקרה של "תריסר רוסי", חשבתי לעצמי שאם נאבוקוב הענק כתב ונילי מירסקי - מנוחתה עדן - בחרה ותרגמה, זה לא יכול להיות רע. זה בהחלט לא היה רע -זה נפלא!
זהו קובץ של שלושה-עשר סיפורים שנאבוקוב כתב ברוסית, בתקופה בה הוא עוד התגורר באירופה (לפני הגירתו לארה"ב), שמציגים מגוון של דמויות גולים רוסים שעזבו את מולדתם לאחר המהפכות הבולשביקיות בסוף שנות העשרה של המאה ה-20 (הסיפור, "פגישה", מתאר מפגש כאוב בברלין, בין שני אחים - האחד גולה והשני, אזרח סובייטי מצליח). נאבוקוב מתאר אנשים תלושים, בודדים ואומללים, רובם חיים בעוני מחפיר, לפעמים חומרי, תמיד רוחני, בדרך כלל - גם וגם. לפעמים תיאורי הדמויות מלאי חמלה, לפעמים - אכזריים עד כדי התעללות, גם בדמות וגם בקורא (למשל בסיפור, "חדל אישים"). תיאורי הדומם והנוף חיים ונוכחים לא פחות מתיאורי בני האדם, והכתיבה של נאבוקוב משוחררת מכבלי המציאות ומתעופפת לה חופשייה לכל הכיוונים, מתובלת בהומור הנאבוקובי הבלתי נמנע, גם ברגעים עגומים עד כאב פיזי ממש.
הסיפורים בקובץ לא קריסטליים כמו "לוליטה", אבל הם מציגים כישרון כתיבה ויכולת תיאור מרהיבה ומרגשת, ועצובים-עצובים-עצובים. תוכלו אפילו למצוא שם מחווה ל"הגברת עם הכלבלב" של צ'כוב, מינוס הפאתוס, פלוס מרירות פורטה. בקיצור - צ'כוב, דור 7.

מומלץ בחום.

נהדר גם סיפור גם קצר וגם רוסי. יש לזה קצב מיוחד, העלילה מתחילה כבדה העבר נבנה במהירות מצביע על איזה שהוא חוסר איזון אידיאי בהווה ואז סוף מפתיע בפשטוטו הארצית. אחפש לי עוד אחד.

קשה לכתוב ביקורת על ספר של קובץ סיפורים קצרים... כל סיפור מעביר וגורם לתחושה שונה - וקשה לאגד את כל התחושות לרושם כללי שאפשר להעביר. אבל מכיוון שאיני רואה ביקורת אחרת פה - אעביר את דעתי.
מהרגע שהתחלתי לקרוא ספרות רוסית פיתחתי העדפה לנאבוקוב על פני סופרים דגולים כטולסטוי ודוסטוייבסקי, ורבה הייתה שמחתי במציאת הספר בספרייה.

שנינותו וכתיבתו הציורית והמבליחה של נאבוקוב מבוטאת נהדר בכל סיפור וסיפור - אני אהבתי במיוחד את הסיפור "אימה", אך גם נהניתי מ"אביב בפילאטה" ו"רגע של חסד".