בחיפוש אחרי הצימוד "חנות הספרים" או "חנות ספרים" בתיבת החיפוש באתר תוכלו למצוא הרבה ספרים. נראה שמעבר לקלישאת הסופר הכותב על ספרים, יש גם קלישאת הכתיבה על חנויות ספרים, ובשביל זה לא צריך להיות אפילו סופר מכובד. נדיר למצוא בספרים דמויות שלא אוהבות לקרוא, כי ככה זה, אדם קרוב אצל עצמו ומי שאוהב לכתוב ספרים גם אוהב לקרוא אותם ומקיך את עצמו באנשים אחרים שאוהבים לקרוא אותם. לכן קצת קשה לו אפילו לדמיין מישהו שהקריאה היא לא חלק מהעולם שלו. ואם קריאה, אז גם חנויות ספרים.
פעם מכרה שאלה אותי "זה נכון שנפגשתם בחנות ספרים?". אז לא, אבל זו היתה המיתולוגיה סביבנו כשהתחתנו כי אני והאיש היינו עושים דייטים בחנויות ספרים. זה היה אי אז בשנית התשעים של המאה הקודמת, כך שזו היסטוריה עתיקה. ועדיין זה חלק יקר מההיכרות שלנו. "תראה את הספר הזה, מכיר?" וגם "את מכירה את זה? מה, לא קראת?" וכך אני היכרתי לו את טובה ינסון ואת ד"ר סוס, ובזכותו קראתי את שר הטבעות וגבעת ווטרשיפ שלא היו חלק מהעולם שלי לפני שהוא נכנס.
עם כל זאת, על אף החיבה הבסיסית שלי למקומות המסחר שבהם אפשר לרכוש ספרים, ולזכרונות הרומנטיים משם, חנויות ספרים בארץ קצת חסרות קסם. רובן שייכות לרשת, צהובה או ירוקה, מכילות חדר או שניים ועמוסות צעצועים או מכשירי כתיבה בחזית. גם אלה העצמאיות הן רובן קטנות מאוד. אני מכירה אולי אחת, ברחוב שץ בירושלים, שהיו בה שתי קומות והסתעפויות. רובן של חנויות ספרים בארץ מקיימות את הקוד WYSIWYG - את מקבלת מה שאת רואה. הייתי צריכה להגיע ללונדון, וזה קרה לפני מספר חודשים, כדי להבין מה זו חנות ספרים קסומה, כזו שיש בה מדפים עתיקים, קומות עיליות ותחתונות, מעקות ציוריים והסתעפויות שבהן אפשר ללכת לאיבוד.
אז הספר הזה הוא די ספר סתמי, עוד אחד בסדרת הכתיבה על חנויות ספרים. אגנס היא ארכיאולוגית מברצלונה שבאה ללונדון לחפש את מזלה ולא מצאה אותו. היא נקלעת לעבודה בחנות ספרים מוזרה שיש בה מוכר בשם לווינגסטון כמו מטייל העולם האגדי, ספר עתיק, חלון לתצפית כוכבים, סופר שיושב למען ההשראה והופך להיות חלק מהריהוט, וילד בן 11 בשם אוליבר טוויסט שאין לו חברים בגילו. רוב העלילה די קלישאתית ולא הרבה קורה, ועדיין היה לי כיף לקרוא את הספר, כי הוא החזיר אותי לטיול בלונדון, לרחוב בייקר, לחנויות הספרים הענקיות שבהן אפשר להישאר שעות על גבי שעות ולא למצות את הביקור, וגם למוזיאונים ולגני קנסינגטון עם הפסל של פיטר פן.


















